English | Francais

Search


שנת תשס"ט | שבת פרשת וישלח

תפירת פצע בשבת

שו"ת במראה הבזק



(מתוך ח"ו)

ישראל                            Israel

שבט תשס"ה                              

תפירת פצע בשבת

שאלה

אני רופא דתי המתגורר בישראל בקהילה קטנה יחסית. אני מעוניין לקנות ערכה לתפירת פצעים עבור אנשי השכונה, כיוון שהמקום היחיד באזורנו שנותן שירות כזה מעסיק רופאים שאינם מקפידים על הלכות שבת.

מאידך גיסא, אני חושש מלחץ חברתי לתפור גם במקום שאין חיוב וצורך לעשות זאת בשבת. רוב הפצעים אינם מצריכים תפירה כדי לעצור את הדם. עצירת הדם מושגת על-ידי לחץ על המקום לפני התפירה; ברוב המקרים, הצורך לתפור הוא צורך אסתטי או בגלל מיקומו של הפצע.

האם אני רשאי לקנות ערכה כזו (הכוללת דבק לעור) בהתחשב בבעיות ההלכתיות של עשיית קשר בשבת, כאשר איני יכול להשתמש בדבק?

כאשר מותר לי לתפור, מה ייחשב כשינוי?

האם יש לאפשר לרופא שאינו מגדיר עצמו כדתי שיתפור במקומי, כדי שלפחות יעשו מלאכה בשבת בהיתר לצורך רפואה, ולא יחללו סתם שבת?

האם יש הבדל בחומרת האיסור בין תפירה בחוט ומחט ובין הדבקה בדבק או ב"פרפר" (פלסטר)?

 

תשובה

א.   נחלקו הפוסקים אם יש איסור תופר בשבת1 בגוף האדם. יש שמתירים בכל דרך2, יש שאוסרים בכל דרך3 ויש שאוסרים תפירה בחוט ומחט אך מתירים הדבקה בדבק או ב"פרפר"4.

ב.   אם המקרה שלפניך הוא פיקוח נפש, ואפילו ספק פיקוח נפש – מותר לתפור5, ואם הדבר אפשרי רפואית עדיף להדביק בדבק או ב"פרפר"6.

ג.    אם אין חשש סכנה כלל, והצורך בתפירה הוא אסתטי, יש להימנע מלתפור או להדביק7. ויש מי שפוסק שכל פצע המצריך תפירה יש בו חשש זיהום, וממילא הוא מגדיר את המצב כספק פיקוח נפש, ולכן מותר אף לתפור8 אם אי אפשר להדביק.

ד.   כדאי לך לרכוש ערכה כזו, שתעמוד לרשותך בעת הצורך, כך שתמיד תוכל לשקול את המקרה לגופו ולמעט בחילול שבת ככל שניתן.

ה.   במקרה של פיקוח נפש יש להעדיף טיפול של רופא שומר תורה ומצוות מטיפול של רופא שאינו מגדיר עצמו כשומר תורה ומצוות9.

 

_________________________________________

 

[1] מלבד הדיון במלאכת תופר, העירו הפוסקים גם על בעיית הקשירה המתבצעת בכל תפר ותפר. קשירה זו היא אינה קשירה של קיימא, כיוון שהיא נעשית רק לכמה ימים. לכן, בין לדעת הרי"ף והרמב"ם ובין לדעת רש"י והרא"ש – עיין בתמצית שיטותיהם בהקדמת ה"משנה ברורה" (סי' שיז) – היא איסור דרבנן, שיש להתירו במקום חולי ואפילו אינו של סכנה. עיין עוד ב"ציץ אליעזר" (כ תשובה יח) וב"מנחת שלמה" (במהדורה קמא ב סי' לד סע' לב).

2 שו"ת "ציץ אליעזר" (שם), הרב יצחק זילברשטיין ב"תורת היולדת" (פרק לד הערה לח), וציין שם שגם הרב יחזקאל אברמסקי הסכים לכך, אלא שהמחבר עצמו נשאר שם בצריך עיון, "שמירת שבת כהלכתה" (פרק לה הערה סב) ושו"ת "אבן ישראל" (ח סי' כז) – אלא שלדעתו יש איסור קושר בתפירת פצע, וראה לעיל בהערה 1. גם הגרנ"א רבינוביץ מצדד בדעה זו, שאין איסור תופר בגוף האדם. להלן רשימת הנימוקים של המתירים:

א. אין דרך תפירה בכך.

ב. גם אם יש דרך תפירה בכך, היא עשויה על מנת להתקיים רק כמה ימים, ולכן זו תפירה שאינה של  קיימא, וכפי שפסק הרמ"א (שם סי' שיז סע' ג) שיש מתירים תפירה שאינה של קיימא, ו"אין להתיר בפני עם הארץ". אם כן, במקרה זה שהוא במקום חולי או צער יש להתיר.

ג. בסופו של תהליך הגוף הוא שמרפא ומחבר את עצמו בחזרה, ואילו התפירה רק סייעה לפעולת ההחלמה.

3 הגרי"ש אלישיב (הובאו דבריו ב"נשמת אברהם" ד עמ' סא), ולכך נוטה גם דעת הרב שמואל וואזנר ב"שבט הלוי" (ט סי' עד), אלא שנשאר בצריך עיון למעשה. נימוקם: ישנן מלאכות שוודאי אסורות בגוף האדם – כגון כתיבה (רמב"ם שבת פרק יא הל' טז), יש המותרות לכתחילה – כגון כיבוס, ויש מלאכות שאין בהן הכרעה – כגון תופר; ולכן יש להחמיר בספק איסור תורה בתפירה וגם בהדבקה ב"פרפר" או בפלסטר.


 

4 הגרש"ז אוירבך ("מנחת שלמה" שם), וכן מורה לשואלים הרב יהושע נויבירט. נימוקיהם: אמנם ניתן להעלות סברות להקל בתפירה (עיין שם), אך אין לעשות זאת מסברה בעלמא ויש לחשוש לאיסור תורה. ולעניין שימוש ב"פרפר" כתב הגרש"ז אוירבך: "אין כאן מעשה תפירה, ורק מונעים הפרדה".

ולכאורה יש להקשות על שיטה זו, שהרי הרמב"ם (שבת פרק י הל' יא) פסק: "המדבק ניירות עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו, הרי זו תולדת תופר וחייב", וכן פסק המחבר (שו"ע או"ח סי' שמ סע' יד). כיוון שמדבק הוא תולדה של תופר, מה מקום יש לחלק בין תפירה בחוט ומחט להדבקת "פרפר" או פלסטר? אולי ניתן ליישב בדרך זו: כל אחת מל"ט אבות המלאכה שנאסרו בשבת כוללת גם תולדות שאסורות גם הן מן התורה, אלא שיש לשאול מהו ההבדל בין התולדה לאב. ויש לומר שכל אב מלאכה מתאפיין בשני דברים: מעשה המלאכה ותכלית המלאכה. כל פעולה שתדמה אל האב במעשה המלאכה או בתכליתה הריהי תולדה, ואם אינה זהה לאב באף אחת משתי הבחינות, אין בפעולה זו איסור תורה. הרמב"ם פסק (שם הל' יד): "העושה נקב כל שהוא בלול של תרנגולים כדי שיכנס להן האורה חייב משום בונה". פעולה זו של עשיית נקב מועילה ודאי לבניין, והיא תולדת בונה כיוון שהיא דומה לאב בתכלית, למרות שמעשה המלאכה אינו דומה כלל, שעל פניו נעשית כאן פעולת הריסה. גם "המגבן את הגבינה – הרי זה תולדת בונה" (שם הל' יג); המגבן אינו דומה לאב בתכלית המלאכה, כיוון שהוא יוצר גבינה ולא בניין, אבל מעשה המלאכה זהה לבונה, מפני שהוא אוסף ומלקט חלקים נפרדים לדבר אחד. נראה שפוסקים אלו סוברים שתפירה באדם היא תולדה ולא אב. היא אמנם זהה לאב במעשה המלאכה, אבל לא בתכלית. בעוד שבאב "תופר" התפירה מחברת שני חלקים לאחד באופן מוחלט וסופי, בתפירה באדם זוהי רק תחילתו של תהליך, שייגמר בעתיד על-ידי הגוף עצמו. גם מדבק ניירות הוא תולדה ולא אב, בגלל הדמיון בתכלית המלאכה – חיבור מוחלט וסופי, אך לא במעשה המלאכה. אבל הדבקה בגוף האדם אינה דומה לאב (מלאכת תופר) כלל, לא במעשה ולא בתכלית, ואין בדבר איסור תורה, ועדיין צריך עיון.

5 שו"ע (או"ח סי' שכט). נוסיף עוד כי בכל מקום שיש גם חשש זיהום אם לא יתפור, הרי זה בכלל ספק פיקוח נפש.

6 עיין שם (סי' שכח סע' יב), וב"משנה ברורה" (ס"ק לה): "דכל מה דנוכל לעשות בהיתר, לא שבקי התירא ונעשה באיסור", ולחלק מהפוסקים הדבקה עדיפה מתפירה.

7   עיין בהערה 5.

8 הגרנ"א רבינוביץ והרב שבתי רפפורט (מעורכי ה"אגרות משה") בעל-פה.

9 רופא שומר תורה ומצוות ימעט ככל שיוכל בחילול שבת, ולא יעשה דברים שאינם לצורך. עיין ב"מנחת שלמה" (שם סע' לה), ב"ילקוט יוסף" (שבת ד עמ' רטו) וב"ציץ אליעזר" (יג סי' נו אות ח) – ועיין שם בטעם הנוסף.

 

 
לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

מוקדש לע"נ רבי יעקב בן אברהם ועיישה סבג

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.