5  עבודה זרה (ו ע"ב) "הכא במאי עסקינן, דקאי בתרי עברי דנהרא". על פי פירוש רוב המפרשים והפוסקים.  אולם רד"צ הופמן בשו"ת "מלמד להועיל" (ח"א סי' לד) והרב נחום אליעזר רבינוביץ (תחומין יא, עמ' 97-45) הוכיחו שלדעת רמב"ם אין חילוק בין תרי עברי דנהרא לחד עברא דנהרא, ובשניהם הסיוע אסור מדאוריתא.

6  יש מקום לטעון שגם אם האתר יהיה סגור בשבת, גולש שאינו מודע לסגירתו ינסה להיכנס בו ויחלל שבת בנסיונו זה, ואם כן סגירת האתר תמנע לכל היותר "תוספת איסור". שאלת "לפני עיור" בתוספת איסור שנויה במחלוקת ראשונים.  ריטב"א ומאירי (עבודה זרה ו ע"ב) כתבו שאין עוברים על "לפני עיור" בתוספת איסור, אך מתוס' (שם ד"ה מנין) משמע שאמנם עוברים. ועיין על כך בהרחבה בס' "לפני עיור" (הנ"ל, הערה 4 כללים, סי' ה' עמ' לט- מא). ועיין עוד ב"גיליון מהרש"א" (יו"ד סי' קנא) שמבין את הסוגיא בבבא קמא בענין "הלעיטהו" (סט ע"א), שבמקום שעובר העבירה עובר ממילא עבירה שאין באפשרותנו למנוע ממנו, וישנה אפשרות שתוך כדי כך יעבור עבירה נוספת שיש באפשרותנו למונעה ממנו, אין חיוב למונעו. עוד יש לדון מצד מה שכתב רמב"ם בפי' המשניות (מעשר שני פ"ד מ"ו), שמותר לתת מעות דמאי למוכר עם-הארץ שבלאו הכי אינו מקפיד שלא לעבור איסורים. אמנם צ"ע בהבנת דבריו.

7  דעת "משנה למלך" (פ"ד מהל' מלוה ולווה ה"ב) שגם במקרה שהמוכשל יכול היה לעבור את העבירה גם ללא סיוע המכשיל, אבל זקוק בכל אופן לסיוע של יהודי אחר - עובר בכל זאת על איסור "לפני עיור" דאוריתא.  אך דעת "פני משה" (ח"ב סי' קה) ו"כתב סופר" (יו"ד סי' פג) היא שגם בכהאי גוונא אין עוברים על "לפני עיור" דאוריתא. "שדי חמד" (מערכה ו כלל כו אות ט) כתב שגדולי האחרונים סוברים כ"משנה למלך", ועיין סיכום בספר "לפני עיור" (הנ"ל, עמ' כז - לא). ועיין בשו"ת "חלקת יעקב" (או"ח סי' סז במהדורה החדשה) שמטעם ה"משנה למלך" הנ"ל אסר להעמיד בארץ-ישראל מכונה אוטומטית למכירת אוכל ברשות-הרבים בשבת, אע"פ שישנן שם מכונות של בעלים אחרים,  מכיוון שגם בעלי המכונות האחרות הם על פי רוב  יהודים.

8 שו"ע יורה דעה (סי' קנא ס"א בהג"ה).

9 הש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק ו) פסק שבמומר אין איסור מסייע, אומנם הרבה אחרונים נחלקו עליו, עיין ספר "לפני עיור" (עמ' קכח-קלב).  הרב שלמה גורן במאמרו על מכשירי בנקומטים בשבת (קובץ "שנה בשנה" תשמ"א עמ' 181) דוחה התבססות על הש"ך הנ"ל להיתר, משתי סיבות: א. שיטת הפוסקים שבזמן הזה אין דינם של מחללי שבת בפרהסיא כמומרים מפני שהם נחשבים למי שלא הוכיחו אותם; ב. יש לחוש לדעת הרמ"א שככל הנראה חולק על הש"ך. ויש סברות נוספות לכך שלא נחשיב כיום אנשים אלה למומרים ח"ו אלא ל"ציבור ששגג".

10 כך מפרש שם "דגול מרבבה" את הש"ך, וב"גליון מהרש"א" שם חולק על ה"דגול מרבבה".  ב"אגרות משה" (יו"ד א סי' עב) וב"ציץ אליעזר" (ח' טו סי' יח) הוכיחו כדעת ה"דגול מרבבה". אומנם ב"אגרות משה" (אבן העזר ח"ד סי' סא אות ב) כתב שכאשר ניתן למנוע את העבירה,  ודאי שישנו חיוב לאפרושי גם במזיד, ורק כאשר העבירה תתבצע ממילא, אין איסור מסייע במזיד.  ומ"חזון אי"ש" (דמאי סי' ח אות ט) משמע שבמקום שסיועו של המכשיל הוא פאסיבי, והמוכשל מזיד, אין איסור מסייע. ובספר "גבעת לבונה" כתב שגם לשיטת ה"דגול מרבבה" באיסורי שבת אסור לסייע גם למזיד, אולם לא משמע כן משאר הפוסקים.

11 "פתחי תשובה" (יו"ד סי' פג), "משיב דבר" (ח"ב סי' לא-לב) ו"בניין ציון" (סי' טו) התירו סיוע בזמן שאינו סמוך לבצוע העבירה,  ועיין עוד "מגן אברהם" (שו"ע או"ח סי' קסט ס"ק ו) שהבין מדברי הב"ח (שם ד"ה ואסור), דשרי כשאינו מכשיל בזמן העבירה, ואולם בספר "לפני עיור" (עמ' קלח-קמ) הוכיח שרמ"א, ש"ך ו"דגול מרבבה" חולקים על זה.

12 בשו"ת מהרש"ם (ח"ב קפד) חידש שלא שייך איסור מסייע, אלא כאשר העבריין עושה את האיסור בגוף החפץ שמסר לו המכשיל,  וצירף טעם זה להיתר להשכיר בית לספר המספר גם בשבת, מכיוון שזה עובר את האיסור בחלל הבית ולא בבית עצמו. גם  אנו יכולים לצרף טעם זה בנדון דידן - המוכשל עובר את העבירות באמצעות מחשבו האישי ולא בגוף איזה חפץ שהמכשיל מוסר לו .