שנת תשס"ט | שבת פרשת אמור תשס"ט

פרשת השבוע: השאיפה להנהגה, יש גבול

בדברינו לפרשת אמור תשס"ג, הבאנו את דברי המדרש המקשר בין רצח כהני נב- עיר הכהנים, בידי שאול המלך ואנשיו, לבין הפתיחה של פרשתנו.

נחזור אל מדרש זה ונתייחס לנקודה עקרונית אחרת הקשורה בו. וז"ל המדרש:

"א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו... והראהו שאול ובניו נופלים בחרב. אמר לפניו (משה) מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב? אמר לו הקב"ה: ולי אתה אומר, אמור אל הכהנים שהרג, שהם מקטרגים אותו" (ויקרא רבה פרשה כו).

בארוע נורא זה נכח גם אבנר בן נר, שהיה הממונה על הבטחון הפנימי בממלכת שאול. מתוקף תפקידו היה אמור להבטיח כי איש לא ישתף פעולה עם דוד, שלדעת שאול, ניסה למרוד בו ולרשת אותו. לכן, אין זה פלא ששאול דורש מהרצים הנצבים עליו:

"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי יְקֹוָק כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אָזְנִי".

תגובת הרצים מובאת מיד:

"וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי יְקֹוָק" (שמואל א כ"ב יז).

הירושלמי (סנהדרין פ"י ה"ב ורש"י בעקבותיו) מפרש שהכוונה לאבנר בן נר. אבנר ראה בפקודה לחסל את כהני נב ולטפל בהם, כפי שהיה שאול אמור לטפל בעמלקים (עיינו שם פס' יט), פקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור גדול מתנופף מעליה, לכן סרב לבצעה.

חז"ל משבחים את אבנר על עמידתו מול שאול. אף על פי כן, נהרג אבנר בידי יואב ולא זכה לממש את ההסכם שחתם עם דוד בדבר התמנותו לסגנו של דוד.

חז"ל שואלים: מדוע? מפני מה נענש אבנר?

תשובה ראשונה אנו מוצאים בסוגיא במסכת סנהדרין. שם מובא:

 "אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש אבנר - מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה" (דף כ ע"א).

לדעתו של רב יהודה, כאשר ניתנת פקודה בלתי חוקית בעליל, לא רק שאין לקיימה, אלא שיש גם לפעול ככל הניתן, על מנת למנוע את ביצועה. לפי זה, אומנם אבנר בן נר לא פגע בכהני נב ולא רצח אותם, אבל כיון שהיה צריך גם למחות בפני שאול ולהתריע מפני ביצועה ולא עשה זאת, נענש.

רב יצחק (בסוגיא שם), חולק על רב יהודה ולדעתו, לא רק שאבנר לא ביצע את הפקודה אלא שאף פעל, אומנם ללא הצלחה, לביטולה. לכן לשיטתו, ההסבר לכך שאבנר נענש ונהרג הוא:

"אמר רב נחמן בר יצחק: (מפני) ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה".

מסביר רש"י:

 "שהעמיד את איש בושת למלך, ואם לא המליכו אבנר, היו ממליכין את דוד".

לפי זה, אבנר אומנם הגיע למסקנה הנכונה, כי דוד צריך להיות המלך של עם ישראל ולכן כרת עמו ברית בחברון, אבל למסקנה זו הגיע שנתיים וחצי מאוחר מדי - באותה תקופה התנהלה מלחמת אחים עקובה מדם בין שני המחנות (שמו"ב ב' ובעיקר ג' א). אבנר שגרם לכך, נענש.

תשובה שלישית אנו מוצאים בירושלמי בשם רבנן וז"ל:

"ורבנין אמרו על שלא הניח לשאול להתפייס מן (עם) דוד כדכתיב "ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי" אמר ליה (אבנר לשאול) מה את בעי מן גולגלוי (מה אתה רוצה מראשי) דהדין בסירה הוערת (כנף מעילך נתפסה בסירה קוצנית ודוד מצא אותה) וכיון שבאו למעגל אמר ליה הלא תענה אבנר גבי כנף אמרת בסירה הוערת, חנית וצפחת בסירה הוערו?!"

(מסכת פאה פרק א ה"א) 

פעמיים הוכיח דוד לשאול כי איננו רוצה לפגוע בו. בפעם הראשונה, במערה, כאשר כרת את כנף מעילו ולא פגע בו (שמו"א כ"ד) ובפעם השניה, במעגל (שמו"ב כ"ו), כאשר הקב"ה הפיל תרדמה על כל המחנה, דוד ואבישי הגיעו עד לשאול ולקחו את צפחת המים והחנית של שאול. אבנר, שהיה הממונה על בטחונו האישי של שאול, היה צריך להצדיק עצמו ובמקום לקבל את הוכחותיו של דוד, טען שכנף מעילו של שאול נקרעה כי הסתבכה בסירה קוצנית ואת החנית והצפחת הם שכחו ליד בור המים. כיון שהמחלוקת המשיכה, עם ישראל שילם מחיר כבד. אבנר נענש על כך.

בשבוע הבא נביא עוד שתי דעות, שמופיעות בדברי חז"ל.

בין ובין כך, חובה עלינו ללמוד לדורות מה הן הסכנות הטמונות במחלוקת פנימית ולהיכן היא עלולה להדרדר. אחדות אין פירושה אחידות והשלטת דעת יחיד על הכלל. מאידך גיסא, במאבקים פנימיים יש להזהר מאוד משנאת חינם המחריבה כל חלקה טובה.

נזכור זאת דווקא בימים אלה של ספירת העומר.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר