|
 שנת תשס"ט | שבת פרשת במדברשו"ת "במראה הבזק": קבלת שכר על טרחה כאשר היא מתבצעת בכספי המבצע.(מתוך ח"ד) קאראקאס, ונצואלה Caracas, Venezuela כסלו, ה'תשנ"ו קבלת שכר על טרחה כאשר היא מתבצעת בכספי המבצע. שאלה "כלי קדש" בקהילה נתבקש על ידי חבר הקהילה לבוא לביתו ולקבוע מזוזות. מאחר ולא היו ברשותו מזוזות, נתבקש ה"כלי קדש" ע"י החבר לרכוש מזוזות. ואכן כך עשה. קנה מזוזות, שילם מכספו וקבען בבית החבר. לאחר מספר חדשים, שלח החבר בידי שליח מעטפה ובה סכום כפול מערך המזוזות ולצידו פתק: "תודה על ההלואה, המאמץ והטירחה". עם קבלת הכסף טילפן ה"כלי קדש" אל השולח וביקש להחזיר את ההפרש ואמר שאינו רוצה בריבית. החבר כעס עליו באמרו שהתלוצץ והתוספת היא עבור המאמץ והוא כלל לא התכוון שהוא מקבל את הכסף בתורת הלוואה. אוסיף, שאכן מקובל מאוד בקהילה שעל "שירות" מעין זה (גם אם המזוזה נקנית ישירות ע"י בעל הבית) "מתגמל" בעל הבית את קובע המזוזה בסכום הנראה לעיניו. שאלתי על כן: האם יש אכן איסור ריבית בקבלת ה"התיגמול" הנ"ל במקרה זה? תשובה במקרה שלפנינו אין איסור ריבית. רק במקום שהתשלום כולל שני מרכיבים: עבור קרן ההלוואה. עבור שכר טירחה, יש איסור ריבית1 בהצטרף שני תנאים: ברור שהתוספת היא עבור שכר המתנת מעות ואין לנו סיבה אחרת לתלות בה את התוספת2, אבל כל שאפשר לומר שהתוספת אינה בשביל שכר המתנת מעות אינה ריבית קצוצה, אולם יש בה אבק ריבית דרבנן אם מתמלא התנאי השני. שכללן יחד, את הקרן והתוספת, בשעת ההלוואה4 אם לא כללן יחד בשעת ההלוואה, אלא קודם לכן או לאחר מכן, לכו"ע מותר5. ובמקרה שלפנינו שני התנאים לא התקיימו. _____________________________________________________ 1 כתב המרדכי (פרק איזהו נשך סי' שטז) בשם רבנו מאיר: "וששאלת, הבחור שהלוה לך מעות ואתה נותן לו הוצאה (למחיתו), והוא חוזר (מלמד את) בנך, אם מתחילה היה התנאי בינכם שילוה לך מעות ואתה נותן לו הוצאה, והוא יחזור עם בנך, אע"פ שהיית נותן לו הוצאה בשכר שהיה חוזר עם בנך (פי אפילו בלא המלוה) אם מתחילה היה התנאי כך שילוה לו מעות, אסור... כיון שאתה קצצת עמו לתת לו היציאה, הוה ליה ריבית קצוצה". ובב"י (יורה דעה סי' קטז) למד מכך שבעלי בתים הלוקחים בחורים לשרתם בחנות, ונותנים הבחורים מעותיהם לבעל הבית ומתנים עמהם שיתנו להם כך וכך חלף עבודתם ומעותיהם שאסור. וכן פסק בשו"ע (יורה דעה סי' קעז סעי' יג) וברמ"א (סי' קס סע' ג). ומה שכתב המרדכי שהוא ריבית קצוצה כבר כתב מהר"י בן לב (ח"ב כלל חי סע' נג) שהוא דעת יחיד. וגם המחבר והרמ"א לא ס"ל כן. ומסתבר שהוא אסור מדרבנן משום אבק ריבית. (מהריב"ל שם) ולדעת הרידב"ז ח"ו סימן ב אלפים רצ אין בזה אפילו אבק ריבית ומיהו הערמת ריבית יש בזה, ואעפ"כ כבר נהגו העולם היתר בדבר. "ואני רגיל לצוות לסופרים שלא יכתבו ההלואה וקבלת האחריות הכל בשטר אחד אלא כל שטר בפני עצמו כדי שלא יראה מתוך השטר שהוא הערמת רבית אבל מן הדין מותר הוא". מ"מ איסור זה תלוי בשני תנאים כמבואר. 2 כגון שלוקח הרבה יותר מהנהוג עבור הטרחה, שהוא דבר הניכר לעין שהוא דמי המתנת מעות. עיין מהר"ם אלשיך (סי' ב) ובשו"ת הרשד"ם (יורה דעה סי' סא והמריט"ץ סי' קכו). 3 מהר"ם אלשיך (סי' ב). שו"ת בש"ך (ח"ג סי' ב). 4 רמ"א (יורה דעה סי' קסו סע' ג') שאוסר רק בהתנה את נתינת שכר הטירחה בהלוואה, ובלא תנאי מותר. ואף למחבר שלא הזכיר תנאי, ומשמע שאסר כשהם כרוכים יחד אפילו לא התנו מ"מ אם כללן יחד לפני שעת ההלוואה או לאחריה אף למחבר מותר. ("לבוש" סו"ס סו וע"ע ברית יהודה פרק ט סע' ט ובהערה יח שם). 5 דין זה מבואר באורך בספר ברית יהודה פ"ט סעי' ט ובהערה יח שם באורך.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
