שנת תשס"ט |שבת פרשת קרח

פרשת השבוע: קטורת שיש בה הכל ולכל

עדת קרח נבחנה באמצעות הקטורת. וז"ל הכתוב:

"וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ: וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן"

(במדבר ט"ז יז-יח).

רש"י במקום מסביר מדוע נבחרה דווקא הקטורת ככלי למבחן זה. וז"ל:

"הא לכם תשמיש חביב מכל, היא הקטרת החביבה מכל הקרבנות וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהם והיה האיש אשר יבחר ד' הוא הקדוש, כבר הוא בקדושתו. וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר הוא הקדוש, אלא אמר להם משה הריני אומר לכם שלא תתחייבו, מי שיבחר בו יצא חי, וכולכם אובדים".

חשיבות וחביבות הקטרת הקטורת נשתמרה לדורות גם במנהג ארץ ישראל, לומר את פרשית הקטורת כסיום לתפילת שחרית. הסכנה שיש בשימוש בקטורת נשתמרה במנהג הקהילות בחו"ל ,שאינן אומרות פרשיה זו בסיום התפילה, מכיון שזה זמן בו ממהרים היהודים ויש סכנה שיאמרו את הפרשיה בדילוג על אחד הסממנים ויתקיים בהם ח"ו מאמר חז"ל: "ואם חיסר אחד מסמניה חייב מיתה" (יומא נג ע"א וערוך השלחן או"ח קלג, ד).

רבנו מאיר שמחה הכהן מדוינסק בעל ה"משך חכמה" (שם ט"ז יז) הצליח להסביר ולהאיר את הפרשיה באור חדש. לטענתו, הנשיאים שהשתתפו בעדת קורח, ראו דווקא בקטורת את ההוכחה לצדקת טענותיהם. לכן נבחרה הקטורת כדי להוכיח להם, לתומכים בהם באותה שעה ולעם ישראל לדורותיו, שהם טעו טעות יסודית וחמורה.

הקטורת היא חובת הציבור והיא ורק היא מקטרת על מזבח הזהב הפנימי. אין קרבנות יחיד על מזבח הזהב ואין מציאות של קטרת כקרבן יחיד.

מקרה אחד ויוצא דופן בהוראת שעה, היו קרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן, כל אחד מהנשיאים אכן הקריב "כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת" (שם ז' יד ואילך). קרבנם התקבל והם זכו למה שנדב ואביהו לא זכו (עיינו היטב בסוגיא מנחות נ' ע"א/ע"ב).  

כך מסביר בעל ה"משך חכמה" את טענתם:

"רַב לָכֶם (משה ואהרן) כִּי כָל הָעֵדָה (הנשיאים) כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְקֹוָק ("שנתקבל לרצון קרבניהם והמה חינכו המשכן") וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְקֹוָק ?

"לכן אמר שיעשו בוחן על ידי קטורת שבה אתם מתפארים, ומזה בא טעותכם" (שם).

ננסה להסביר במה טעו הנשיאים ומה משמעות הקטרת הקטורת כחובת ציבור בלבד.

בתוך סממני הקטורת שריחם נעים ומשובח מצויה גם החלבנה שריחה רע. אף על פי כן, חסרונה של החלבנה מבין סממני הקטורת, פוסל את הקטורת כולה. למדו מכאן חז"ל:

"א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר, מהכא: "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט') (כריתות דף ו ע"ב).

הנשיאים שזכו להביא את קרבנם בחנוכת המשכן עשו זאת כשליחי ציבור. הוראת השעה הייתה שאף על פי שהביאו משלהם, נחשב הדבר כקרבן ציבור. הנשיאים לעומת זאת, הבינו זאת כסימן למעלתם העצמית. וכנראה גם לא הבינו את חשיבות שיתופם של פושעי ישראל בתוך העדה. לטענתם עדיף מצב של "כֻּלָּם קְדֹשִׁים".

לקח לדורות: כל מינוי ציבורי שואב את כוחו וסמכותו מן הציבור. ה"ציבור" - מורכב מסך כל חלקיו - גם מה"חלבנה".

כל ניסיון להיות שליח ציבור כאדם פרטי - גם אם הוא כליל המעלות - יכשל. ודאי שגריעת ה"חלבנה" יהפוך את הצבור ליחידים עם כל המשמעות שיש לכך.

רק אם הציבור יכלול את כולם כאגודה אחת והמנהיגים יהיו שליחי ציבור של אגודה זו, יש סיכוי שנזכה לחנוכת המשכן ולכך שהתפילות והתעניות יתקבלו ברצון.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר