שנת תשס"ט | שבת פרשת ואתחנן

שער לדין: נמצא אחד מהם קרוב או פסול

"על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת", מכאן למדו רבותנו שעדים שהעידו עדות, ונמצא אחד מהם קרוב או פסול לעדות, בטלה גם עדותן של הכשרים (מכות ה:). ואפילו היו שני כשרים מלבד הפסולים אין כאן עדות. נחלקו בזה התנאים, דעת רבי יוסי שרק בדיני נפשות הדין כן, אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר העדים, ואילו רבי סובר שגם בדיני ממונות בטלה כל העדות.

פסקו הטור והשו"ע (חו"מ סי' לו ס"א) כרבי. זו גם דעת רוב הפוסקים ולא כדעת המורה שהובאה במהר"ם פאדווה שפסק כר' יוסי (פת"ש אהע"ז סי' מב סק"ח).

נחלקו הראשונים מתי חל דין זה שבטלה כל העדות.

דעת הרמב"ם, שאם ראו הפסולים והכשרים את המעשה, אפילו לא באו הפסולים להעיד בבי"ד בטלה עדות הכשרים. אמנם דווקא אם התכוון הפסול להעיד, אבל אם לא התכוון אלא לראות אינו מצטרף לפסול.

לעומתם, הריטב"א פוסל אף כשהתכווין הפסול לראות בלבד ולא להעיד.

לעומתם דעת הרא"ש שרק כשהתכוונו להעיד וגם באו בפועל להעיד בבי"ד מצטרפים לפסול, אבל אם התכוונו להעיד ולא העידו, עדות הכשרים כשרה.

הרי"ף סובר כרמב"ם שבראיה בלבד מצטרפים. אלא שסובר שכל שלא ידעו הכשרים שהעדים האחרים קרובים או פסולים אינם מצטרפים לפסול. סברתו שצריך את כוונת הכשרים להצטרף עמם ובזה נעשים הם עצמם רשעים, שהרי כתוב "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס". מסתמא אם היו יודעים שהאחרים פסולים לא היו רוצים להצטרף עמם ולכן לא בטלה עדותן.

ע"פ הדיון הנ"ל דנו הראשונים בכל טכס קידושין בדרך כלל נמצאים באותו המעמד גם קרובים ואם כן מדוע לא בטלה עדות הכשרים ויתבטלו הקידושין.

לכן כתב הרא"ש שכל שלא באו לבי"ד אין מצטרפים. והרי"ף סובר שוודאי הכשרים לא רוצים להצטרף לקרובים.

אמנם כתבו קצוה"ח וש"ך שיש לחוש לדעת הריטב"א ולכן יש לייחד עדים כשרים. להדגיש שרק הם העדים, ע"י כך אין הפסולים מלהיות עדים, פוסלים. כ"כ גם פת"ש (אהע"ז סי' מב ס"ק י"א) שהוא מנהג קדום באשכנז.

ב"חתם סופר" )פת"ש שם) כתב דאמנם ראוי לייחד עדים בקידושין, אבל אין זה מעכב שוודאי דעת הבעלים רק על הכשרים. ולכן אפילו אם בטעות ייחד הרב המסדר את הקידושין, עדים פסולים, בטל ייחודם שהוא נגד רצון המקדש והמתקדשת.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר