שנת תשס"ט | שבת פרשת כי תבוא

פרשת השבוע: ארמים או כשדים סורים או עירקים

כאשר יהודי מביא את ביכוריו לירושלים בתאריך מתאים, הוא מכריז וקורא בקול רם:

"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב" (דברים כ"ו ה).

מי הוא ה"אֲרַמִּי אֹבֵד"? נחלקו בענין גדולי עולם!

רש"י בעקבות חז"ל (כך גם משמע מנוסח ההגדה של פסח) ורבנו בחיי בעקבותיו, מסבירים את הפסוק כולו על חסדי ד' שעשה ליעקב אבינו. ה"אֲרַמִּי" הוא לבן הארמי שביקש להאביד את יעקב אבינו, אח"כ הציל הקב"ה את יעקב גם מן המצרים. עם ישראל נעשה לגוי עצום אע"פ שירדו למצרים רק שבעים נפש - "מְתֵי מְעָט". גם "אבן עזרא" ובעקבותיו החזקוני, מסכימים עם רש"י ש"אָבִי" הוא יעקב אבל הם טוענים שגם ה"אֹבֵד" הוא יעקב. "אֹבֵד" במשמעות של עני,  רש או חסר נכסים כמו שמשמע מהפסוקים הבאים:

"תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ: יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד" (משלי ל"א ו-ז).

אנחנו נצעד השבוע בעקבות הרשב"ם, נכדו של רש"י.  הרשב"ם מסביר:

"אבי אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם. כדכת' לך לך מארצך,.... לשון אובד ותועה אחד הם באדם הגולה כדכתיב "תעיתי כשה אובד בקש עבדך, צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום. כלומר מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו".

ראשית נחזק בראיות נוספות את שיטתו. "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי", שניים מבין שלשת הביטויים הללו בוודאי קשורים לאברהם. אברהם הוא חלק ממשפחה מלכותית ארמית שכל בניה ובנותיה נסיכים ונסיכות ארמיים (עיינו בסוף פרקים י"א וכ"ב בבראשית: מלכה /  שרי הם שמות של נסיכות ואבי ארם הוא ודאי כינוי מנהיגותי. פילגש על פי פשט הכתובים ולהלכה לשיטת הרמב"ם "ה"פוסק בעניני מלכים, שייכת רק להלכות מלוכה ואכמ"ל). אבי הוא גם חלק משמו של אברהם וגם כינויו כ"ְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:... כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ"  ש"ּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" (בראשית י"ז ד-ו).

הביטוי אב משמעותו גם שלטון ומלכות כמו בפסוק "וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מ"ה ח).

גם הביטויים הבאים בפסוק  "וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם" מפנים אותנו לירידתו של אברהם למצרים, שנאמר בה "וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם" (בראשית י"ב י). הכתוב בדברים חוזר כמעט מילה במילה על הכתוב בבראשית.

אם כך, הפסוק מתפרש גם על פי הרשב"ם - נכדו של רש"י - כשבח לקב"ה על הולדתו של עם ישראל -  בניו של אברהם אבי האומה, שהחזיק באמונתו, אף על פי שבשלב ראשון נאלץ לעזוב את ארם ארץ מולדתו וארץ מגורי אביו, עקב  רדיפותיו של נמרוד שזרק אותו באור כשדים לכבשן האש. גם אחרי שאברהם הגיע לארץ המובטחת נאלץ לעוזבה ולרדת מצרים. צאצאיו שזכו לקיום ההבטחה "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" במצרים לא איבדו את האמונה לשוב לארצם, הארץ שאברהם הלך אליה.

לכן, בכל פעם שהחקלאים זוכים ליבול חדש, הם מביאים את הביכורים ומספרים את סיפור הולדת האומה, מימי אברהם האֹבֵד.

ממילא זכינו שוב לתובנה, כי מקורה של האומה הישראלית בארם ולא בארץ כשדים. אור כשדים שוכנת בשכנות לחרן ונחור, רחוק מאוד מאוּר המפורסמת השוכנת במסופוטמיה. ממילא עזיבתו של אברהם את חרן היא עזיבה של ארצו ומולדתו.

הבה נתפלל כי בקרוב נזכה לזכות של ההודאה בקול רם על התחדשות היבול החקלאי

בארץ ישראל תוך כדי סיפור חוזק אמונתו של אבי האומה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר