שנת תש"ע | שבת פרשת סוכות

פרשת השבוע: למי האלפים ולמי הרבבות?

שתי שאלות הנהגה נדונו בחלקו השני של ספר בראשית.

הראשונה: מי מבניו של יעקב יהיה המנהיג הבא של המשפחה וממילא של האומה לדורות? המועמדים היו ראובן, שמעון, לוי יהודה ויוסף.

השניה הייתה: מי מבניו של יוסף השליט במצרים ומכח כך בעולם כולו, יהיה המנהיג הבא וירש את כח ההנהגה לדורות? החלומות של יוסף הפכו למציאות, הוא המשביר וכל האחים משתחוים לו. לא רק המשפחה משתחווה לו, אלא, לכאורה (גם השמש וגם הירח) כל העולם כולו בהנהגת המצרים.

המציאות בשטח לא השאירה ספקות. בברכתו של יעקב לבניו אומנם יש הבטחה גם להנהגה של יהודה אבל היא מסויגת בדרך לא ברורה: "עַד כִּי יָבֹא (שילה) שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מ"ט י). גם כאן יש רמז ליוסף.

השאלה בדבר יורשו של יוסף כמנהיג מוכרעת על ידי שכול ידיו של יעקב והכרזתו:

"יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם: וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (שם מ"ח יט-כ).

מה שקרה בין מות יוסף לבין הופעתו של משה רבנו הלוי, כמנהיג, נשאר חתום וסתום מבחינת המקראות. רמזים שונים, בעיקר בספר דברי הימים, נתפרשו על ידי חז"ל על מאורעות שארעו בהקשר לשתי השאלות. היו מאבקי הנהגה בין צאצאיו של יהודה וכן מאבקי הנהגה בין צאצאי יוסף. שבט אפרים ניסה לממש את מנהיגותו בנסיונות בוסר כושלים, להוציא את העם ממצרים.

משה רבנו בחר את יהושע, נשיא שבט אפרים, כיורשו ובכך הכריע (בכח נבואתו) בשתי השאלות. בני יוסף בראשות יהושע בן נון, הם שינהיגו את מהלך הכניסה לארץ. (אמנם לצידו של יהושע כלב בן יפונה מנהיגו של שבט יהודה). יהושע צאצאו של אפרים הוא המנהיג ולא צאצאו של מנשה הבכור.

גם בפרשת וזאת הברכה, מכריע משה רבנו בשאלות אלה. ברכתו של יהודה

"וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְקֹוָק קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה" (דברים ל"ג ז)

איננה כוללת סממני הנהגה ברורים. לעומת זאת יוסף מוגדר בברכה "לְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו" הוא הבכור, הוא המוציא את העם כמלך למלחמה:

"בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ (שם טז-יז)

והוא זה שמקבל את ברכת האבות. כך מוכרעת השאלה הראשונה. ההכרעה השניה מופיעה בהמשך הפסוק "וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (שם). לאפרים הרבבות ולמנשה הבכור המודח רק האלפים.

כארבע מאות שנה מאוחר יותר, אחרי חורבן שילה, אחרי המאיסה בהנהגת יוסף:

"וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ ... וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר" (תהילים ע"ח ס-סו)

הכריזו הנשים "הִכָּה שָׁאוּל  בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו"  (שמואל א י"ח ז) וניבאו על המהפך. ההנהגה עברה לשבט יהודה.

לסוכה אנו מזמינים את שלשת האבות וגם את יוסף כרביעי, אבל האורח האחרון הוא דוד השביעי ואנו מתפללים: "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר