|
 שנת תשס"ד | שבת פרשת ראש השנהמפקד אוכלוסין על פי ההלכה/ חלק אחד עשרהרב יוסף כרמל - ראש כולל "ארץ חמדהמפקד אוכלוסין על פי ההלכה/ חלק אחד עשר
מו"ר טוען כי פעולת מנין מסוג זה נערכה בכל דיון של בית הדין לפני ההכרעה. שהרי כל החלטה של בית הדין מתקבלת על פי רוב דעות, כיצד נדע את מנין המזכים ואת מנין המחייבים ללא ספירת האצבעות (כך המניין הוא על ידי דבר אחר). וזה לשון המשנה: "עומדים למנין. שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין - זכאי. שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין, ואפילו אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין. ואחד אומר איני יודע, ואפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע - יוסיפו הדיינין. וכמה מוסיפין - שנים שנים, עד שבעים ואחד. שלשים וששה מזכין ושלשים וחמשה מחייבין - זכאי. שלשים וששה מחייבין ושלשים וחמשה מזכין - דנין אלו כנגד אלו, עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין" (סנהדרין דף מ ע"א). פשוט וברור לתנא שמונים את הדיינים כל אחד לפי הכרעתו, אפילו כמה וכמה פעמים. גם מחלוקות בית הלל ובית שמאי הוכרעו בדרך של מנין. כך מתואר העניין במסכת שבת: "אמר רבי מאיר: נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל" (דף טז ע"ב), ושם בהמשך "נעצו חרב בבית המדרש, אמרו: הנכנס יכנס והיוצא אל יצא. ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים, והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל" (שם דף יז ע"א). ופרש רש"י "והיוצא אל יצא - לפי שהיו רוצין לעמוד במנין" ולא עלה על דעת איש לאסור זאת. מסיים מו"ר "וכן עמא דבר (כך נוהגים כולם), בכל אסיפות ודיונים בענייני ציבור ותקנת הכלל, שעומדים למנין על ידי הרמת ידים, ולא מצינו בזה שום מערער ומפקפק" (עמוד הימיני סימן יג סע' יד). בשבוע הבא נדון בדעתו של ה"חת"ם סופר" שדעתו הייתה לאסור ובהשגותיו של מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל על דעתו.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
