שנת תש"ע | שבת פרשת בהר בחוקותי

חמדת הדף היומי: גניבת נפשות (פה עמוד ב)

                                                            יח' – כד' אייר, סנהדרין עט-פה

(לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב) 

השבוע בדפי הדף היומי, הגמרא מתחילה לדון בדינו של אדם שחוטף אדם אחר. הגמרא (פו עמוד א) מבארת ש"לא תגנוב" האמור בעשרת הדברות מכוון כלפי גניבת נפשות, הקרויה בימינו חטיפה. בפרשת משפטים (שמות כא, טז) התורה מפרטת יותר: "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת." גם בספר דברים (כד, ז) התורה מתייחסת לנושא זה: "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ." מפסוקים אלו אנו למדים כי  העונש  על גניבת נפשות הוא מיתת בית דין ועוד הלכות נוספות.

אחת השאלות שעוררו המפרשים היא מדוע חטיפה מוגדרת כגניבה. לגבי גניבת ממון אנו מוצאים בתורה (ויקרא יט, יא-יג) שני מושגים: גניבה וגזילה. ההבדל בין גניבה לגזילה נעוץ באמצעי בו הגנב משתמש לקחת את ממון חברו. הגזלן פועל בכוח, בנוכחות הבעלים, וגובר עליו ולוקח את ממונו. הגנב, לעומת זאת, פועל בסתר, ולוקח את ממון הבעלים בלי שהוא יראה אותו. עסקנו בהרחבה בנושא זה בחמדת הדף היומי לפרשת ויקהל פקודי, בבא קמא עז- פג.

לכאורה, על פי הגדרה זו, המונח גזילה נראה מתאים יותר לחטיפה, כיון שלכאורה, כל אדם הוא בעלים על עצמו, והחוטף גובר על הנחטף. מדוע, אם כך, משתמשת התורה בלשון גניבה?

הרב בצלאל אשכנזי, בעל השיטה מקובצת, מתייחס בתשובותיו (סימן לט) לשאלה זו. הוא מחדש, שבהקשר של חטיפה, הבעלים הם בני משפחת הנחטף, והגניבה היא גניבת האדם ממשפחתו. הוא מדייק זאת מלשון הכתוב: "גנב נפש מאחיו." לכן, כאשר חוטפים אדם בלא שבני המשפחה יראו את החטיפה, זו גניבת נפשות. אולם, אם חוטפים אדם בנוכחות בני משפחתו, זו גזילה. 

מבחינה זו, גניבת נפשות היא חמורה בהרבה מגזילת נפשות, כיוון שבמקרה של גזילה יודעים בני המשפחה מי החוטף והם יכולים לפעול לשחרור בן משפחתם. אולם, במקרה של גניבה, בני המשפחה אינם יודעים את זהותו של החוטף, והם אינם יודעים היכן לבקש את קרובם. לכן, טוען הרב אשכנזי, התורה החמירה דווקא עם הגונב נפשות ואותו חייבה מיתה, אך על גזילת נפשות אין חיוב מיתה.

הרב ירוחם פערלא (בפירושו על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה צא) חולק על הרב אשכנזי. לדעתו, לא ניתן להגדיר את קרובי המשפחה כבעלים על אדם, אלא כל אדם הוא בעלים על עצמו. הוא מציע הסבר אחר. הוא טוען שרוב האירועים של חטיפה הם של ילדים קטנים. כיוון שבחטיפה של ילד קטן אין באמת עימות בין החוטף לנחטף, המונח גניבה מתאים יותר מאשר גזילה, המבטא יותר את השימוש בכוח. אולם, באמת אין הבדל בין גניבה לגזילה בהקשר זה ועל שניהם חייבים מיתה. התורה  נקטה את האופן המצוי יותר.

בשבוע הבא, לאחר שבע"ה נלמד בדף היומי הלכות נוספות הנוגעות לתנאי החיוב על גניבת נפשות, ננסה להציע הסבר נוסף לשאלה זו המבוסס על הלכות אלו.   

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר