שנת תשע"א | שבת חיי שרה

המקרה

חיים שימש במשך שנתיים כר"מ בישיבה התיכונית "שמחת התורה". במהלך חודש מאי, הוגש לו מכתב פיטורין, כדרך שנשלח לכלל המורים שלא היתה להם קביעות. על לוח המודעות בישיבה נתלתה הודעה בה נאמר, שעל מנת להסדיר את המשך ההעסקה יש להסדיר את העניין מול ראש הישיבה. לטענת חיים, כמה שבועות לאחר מסירת המכתב, אמר לו ראש הישיבה דברים מהם השתמע שמכתב הפיטורין אינו בתוקף, והוא יועסק בשנה שלאחר מכן.

ביום האחרון של שנת הלימודים בפגישה בין חיים לראש השיבה, הודיעה ראש הישיבה לחיים שלא יועסק בשנה הבאה.

חיים טוען שפוטר למרות השקעתו הרבה בתלמידי הישיבה והקשר הטוב שיצר עימם. למעשה הוא פוטר בלא סיבה והוא מבקש לבטל את הפיטורין ולהחזירו להוראה בישיבה.

לטענת ראש הישיבה, חיים פוטר לאור תיפקודו הלקוי. הוא אינו מכבד את היועצים המקצועיים העובדים בבית הספר, ואינו משתף עימם פעולה. לדוגמא, ביטל מספר פגישות עם היועצת. תלמידים מכיתתו עזבו את המוסד, וכן סגנון עבודתו חריג – הוא כל הזמן מסתובב בין התלמידים בתפילה ובשעות הארוחות. ראש הישיבה הצביע על כך שבאחד הימים חיים לא הגיע, ובמקרה אחר חילק עוגיות בזמן שאמור היה לעסוק בהוראה. מעל הכל, הוא אינו מקבל את סמכות ראש הישיבה להתוות את הכיוון החינוכי והמקצועי.

בית הדין השתכנע שמחד, התובע אכן השקיע בתלמידיו את מלא כוחו ומרצו, על פניו נראה  שהשקעה זו גם נשאה פירות ונוצר קשר איכותי בין התובע לתלמידיו.

מאידך, ניכר הדבר שלתובע גישה חינוכית שאינה עולה בקנה אחד עם המסגרת החינוכית אותה מוביל ראש הישיבה. כמו כן, לתובע היה קושי לעבוד בשיתוף פעולה  עם  היועצת החינוכית.

דיון

השאלה הראשונה, ובה נדון בגיליון זה, היא האם רשאית היתה הישיבה לפטר את התובע.

השאלה השניה, בה נדון בגיליון הבא האם הליך הפיטורין נעשה כדין?

ככלל, בדיני העבודה, יש ללכת על פי מנהג המדינה¹. הנוהג לפי התקנות בייחס למורה ללא רישיון הוראה קבוע הוא, שהשנתיים הראשונות הן ניסיון וניתן לפטר  בהם אף ללא הנמקה. במקרה דנן, לא הייתה בידי התובע במהלך שנות עבודתו רשיון הוראה קבוע ועל כן מבחינה זו – ניתן לפטרו.

גם אילו היה מדובר במורה קבוע, לראש הישיבה טענות ענייניות ביחס לעבודת התובע. בגמרא² מצאנו :"אמר רבא: מקרי ינוקא ...- כולן כמותרין ועומדין נינהו ".הגמרא קובעת שמלמד שאינו עושה מלאכתו כשורה אין צריך התראה כדי לסלקו. וכך נפסק להלכה³. לדעת רש"י החשש הוא שהתלמידים יטעו בלימודם ולכן מסלקים בלא התראה ובניגוד להסכם. לדעת התוספות הסיבה היא שמבטל את זמנם מלימוד וזמן זה אינו חוזר. הרמב"ם כלל את שני הטעמים: "ומלמד תינוקות שפשע בתינוקות ולא למד או למד בטעות".

הראשונים סייגו את הדין, והובאו הדברים ברמ"א⁴: "וי"א דאף על פי שאין צריכין התראה, מכל מקום בעינן חזקה, דעד שיהיו מוחזקין או שיתרו בהן לא מסלקינן להו". אמנם מכיוון שגם לדבריו ההיעדרות הייתה חד פעמית וכן חלוקת העוגיות היא לצורך הלימוד, אין בטענות אלו כדי להצדיק פיטורין.

מחלוקת על שיטת החינוך: אמנם, התרשמות בית הדין מהדיון בין התובע לנתבע היא, שאכן יש ביניהם מחלוקות מהותיות על שיטת  החינוך והלימוד בישיבה. למרות שישנן דרכים שונות טובות ומגוונות בחינוך, מסתבר הדבר, שלא ניתן להפעיל מערכת חינוכית, בה המחנכים אינם מתאימים עצמם לדרך שמתווה הנהלת הישיבה. וכן מובא בשו"ת מנחת יצחק⁵:

"בודאי, כל מורה נכנס למשמרתו, אדעתא דהכי, לציית להמנהל, בעניני חינוך ... דאל"כ בטל כח השלטון, ויוכל לבוא לידי הפקרות בכל המוסד, ואם שיטה חנוכית של המנהל, לא הוויה שיטה דחויה, ושלא כהלכה, בודאי מחויב המורה לשנות שיטתו - שזה בידו - לשיטת המנהל".

בהיבט זה, ניכר הדבר שדרכו של חיים שונה באופן שיטתי מהדרך שמתווה ראש הישיבה (ולא מדובר במעשים חד פעמיים). הנושא עלה במהלך השנים ולא השתנה, ועל כן קיימת עילה לפיטורין.

הכרעה בשאלת הסמכות לפטר

הישיבה רשאית הייתה לפטר את חיים: בהיבט של מנהג המדינה – משום שאינו מורה קבוע, ובהיבט ההלכתי – חוסר הנכונות לממש את הגישה החינוכית אותה מתווה ראש הישיבה מהווה עילה לגיטימית לפיטורין (אילו היתה קביעות, היה צורך בהליך של שימוע).

בגיליון הבא נעסוק בשאלה האם הליך הפיטורין נעשה כדין, ומהן המשמעויות של הדבר.

__________________________________________________

¹  על פי בב"מ פג ע"א

²  ב"ב כא:, ב"מ קט

³  רמב"ם שכירות י,ז ובשולחן ערוך חו"מ שו, ח.

⁴  חו"מ שו,ח.

⁵  ח"ד סימן ע"ה, וראו עוד פד"ר ח' עמ' 152.