שנת תשע"א | שבת תרומה

חמדת משפט: שותפות זה לא משחק – חלק ג'

המקרה:

יוחאי ודוד פיתחו באופן משותף משחק חשיבה מתוחכם; יוחאי הוא ה'ממציא' ודוד המשווק, שהיה שותף גם לפיתוח ושיפור המשחק. בשני הגיליונות האחרונים דנו בחלוקת השותפות, ובמהותה על פיה הלכה.

השאלה הפתוחה שנותרה היא: יוחאי מבקש למכור את המשחק לחברה ישראלית, ואילו דוד מבקש שהם ימשיכו בשיפור המוצר, על מנת להמשיך ולנסות למכור את המשחק בחו"ל, כפי שתכננו מראש. שכן מכירה בארץ תכניס להם אלפי שקלים בודדים, ואם יצליחו למכור את המשחק בחו"ל התמורה עשויה להגיע למאות אלפי דולרים.

הדיון:

כאמור, לדעת דוד מטרת המיזם מתחילתו היא מכירה לחברות בין לאומיות, ואילו יוחאי מעוניין לאפשר מכירה גם בארץ.

בהלכה מצאנו התייחסות למציאות דומה. שני שותפים בפירות אשר אחד מהם מעוניין למכור כעת, והשני חושב שאם יחכו, הרווח יהיה גבוה יותר.

וכך היא לשון השו"ע¹

"אחד מהשותפין שבא לישן הפירות עד הזמן הידוע למכור אותם פירות, אין חבירו מעכב עליו.

אבל משהגיע זמן המכר, יכול כל אחד מהם למכור, ואין חבירו יכול לעכב עליו"

דהיינו, מחד לא ניתן לאכוף מכירה לפני הזמן הרגיל למכירת המוצרים שבשותפות אך משהגיע הזמן, אין זכות לשותף לעכב את המכירה כדי להרוויח יותר.

ומוסיף השו"ע:

"...ואם אין זמן ידוע למכור אותם פירות, ורוצה אחד מהם לישנם, חבירו מעכב עליו".

דהיינו, גם כשאין זמן קבוע למכירה, אם יש אפשרות למכירת הנכסים, לא ניתן לעכב, בטענה שאם נחכה, נזכה לעסקה טובה יותר.

במקרה שלנו, מתחילה דוד ויוחאי תכננו למכור את המשחק לחברה בין לאומית. על כן, דומה שקודם שעשו את המאמצים הסבירים למטרה זו, אכן יכול היה דוד לעמוד על כך שהמשחק לא יימכר לחברה ישראלית. זה "הזמן" המתוכנן לפרי זה.

אך, משמהלך זה לא הצליח, למרות עבודה של מספר חודשים בהם יוחאי ודוד עמדו בקשר עם החברה, שיפרו, שינו והתאימו את המשחק לדרישות, נראה שחזר הדין למצב הרגיל, בו אין הסכמה מסוימת. שהרי, התכנון והתקווה שלהם התייחסו למהלך זה, שלא צלח ועם זאת לא קבעו במפורש שלא ימכרו את המשחק לשום גורם אחר.

הגם שקיים סיכוי להצלחה בשיווק לאותה חברה, לאחר שיפורים נוספים, הדבר דומה למצב רגיל בו עומדות שתי אפשרויות: מכירה כעת בזול, ואפשרות שיש בה סיכון למכירה עתידית ביוקר. ביחס למצב זה נפסק כאמור : "ואם אין זמן ידוע למכור אותם פירות, ורוצה אחד מהם לישנם, חבירו מעכב עליו."

נראה, שבמצב זה, לשותף זכות קדימה ברכישת השותפות כולה, כפי שיתבאר במקרה דומה בפסקה הבאה, המתייחסת למצב דומה.

עם זאת, לדוד, המבקש שלא למכור את המשחק לחברה ישראלית, עומדת אפשרות נוספת והיא לקנות את המיזם מיוחאי. שכן, כאשר שותפים מוכרים את השותפות, לכל אחד מן הצדדים זכות קדימה לרכישת הנכס² . הנוהל לכך בהלכה הוא "גוד או איגוד" (משוך או אמשוך). אחד השותפים מציע מחיר לחלקו בשותפות ולצד השני יש זכות לקנות באותו מחיר. אם הצד השני אינו מעוניין לקנות, יכול המציע לקנות את חלקו של הצד השני במחיר שהציע בעצמו.

הטעם ברור, שיש עדיפות למכירה לאחד מן השותפים. כמובן, המחיר המוצע במצב זה בגוד או אגוד, צריך להיות מחיר המתחרה למוצע על ידי גורמים חיצוניים, שאל"כ הרי השותף המוכר חלקו ניזוק. כך גם בעניינו, לכל אחד מן השותפים זכות קדימה על פני מכירה לגורם שלישי.

פסק הדין

יוחאי ודוד שותפים במיזם בשיעור שווה של 50 אחוז לכל אחד.

אסור לאחד מהם לנהל משא ומתן למכירת המשחק, שלא בידיעת הצד השני.

לא ניתן לקבוע שמטרות המיזם הן דווקא למכירה בחו"ל. על כן, בשלב זה יכול כל אחד מן הצדדים לדרוש מכירתו המיידית גם בארץ.

ניתן לפרק את השותפות בדרך של "גוד או איגוד".

ערך: הרב סיני לוי

______________________________________________________________

1 חו"מ סימן קעו סעיף יד

2 ש"ך קע"ו ס"ק כט. הש"ך מדבר על הצעת גוד או אגוד.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר