שנת תשע"א | שבת תזריע

פרשת שבוע: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ"

בראש פרשתנו מופיע הפסוק:

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא".

מדי שנה עולה בראשי השאלה: מה עושים ההורים המכינים עם בנם או בתם את דרשת בר המצווה/בת המצווה שחל/ה בשבוע זה?

קיימות כמה דרכים להתמודד עם שאלה זו.

הראשונה היא דרכו של העולם החסידי- להתעלם, להסתיר, לדחות את ההתמודדות כמה שיותר.

מפורסמת הבדיחה היהודית על ה"רבה" ב"חיידר" החסידי שהגיע לפסוק זה עם כתתו ואז הרים אחד התלמידים את ידו ושאל "רבה, מה זה אשה"? ענה לו הרבה כשתגדל תבין. לאחר שהתלמיד לא הניח והמשיך להקשות ענה לו ה"רבה": "זה מה שיש לכל יהודי מבוגר". ענה התלמיד: "אתה מתכון ל"קילע" (הרניה).

כנראה שבשנת ה' תשע"א גם בקהילה החסידית לא ניתן להמשיך בשיטה זו.

בכל האולפנות (לא בכל הישיבות התיכוניות) יש שיעורים על הנושא "חינוך לחיי משפחה". בשיעורים אלה  לומדים את עיקר ההלכות הנוגעות ל"טהרת המשפחה".

אולי דווקא בפרשת תזריע זה הזמן לדון בשאלה מה פשר המושג "חינוך לחיי משפחה", בחברה מתירנית?

איך מחנכים ל"חיי משפחה" ב"תרבות" שחושפת גם את צעיריה בצורה כל כך חזקה במישרין או בעקיפין למסר בוטה (חסר כל עכבות של צניעות) וכי קיימת חפיפה מוחלטת בין המושגים "אהבה" ו"פריצות"? באווירה שכזאת המושג "משפחה" מתעוות מבחינות רבות.

מאידך, עיסוק אובססיבי ב"צניעות" גם הוא בלתי צנוע בעליל.

הבסיס להקמת משפחה הוא פיתוח רגש האהבה שיתכן גם כעניין רוחני טהור, כמו אהבת הקב"ה, אהבת תורה, אהבת העם והארץ אהבת האדם ואהבת כל יצירה של הקב"ה.

מבחינתנו המושג "משפחה" כולל ערכים רבים וביניהם:

א.  נאמנות. ערך זה לצערנו נשחק ונרמס. אמון וכבוד הדדי הוחלפו בשאלות של ניצול סמכות וכפיה. אסור לערבב ולהחליף. גם חוסר נאמנות שאינה תוצאה של ניצול מרות בהחלט מכוערת וראויה לכל גינוי, ק"ו בן בנו של קל וחומר, אם מעורבים בכך ניצול וכפיה.

ב.  שותפות אמת תוך ניסיון לקחת את ה"ביחד" כדי להתקדם רוחנית. משפחה אינה רק שותפות שמבוססת על אינטרסים משותפים כמו רווחה או בטחון כלכלי. (התקדמות רוחנית חייבת להיות תוך נטילת אחריות גם לצרכי הכלל)

ג.  קבלת אחריות משותפת על הדור הבא, גידולו וחינוכו לחיים ערכיים.

ד.  נכונות לויתורים בבחינת "עשה רצונו כרצונך" בלי התניה של "כדי שיעשה רצונך כרצונו".

חינוך לערכים אלה, פיתוחם וחיזוקם, צריך להתחיל מגיל צעיר, בלי כל קשר לשאלות ההלכתיות שכל זוג צריך ללומדם כחלק בלתי נפרד משאר ההכנות לחתונה.

נישא תפילה כי ילדינו ונכדינו יזכו לגדול על ערכים אלה

גם כשרוחות פרצים מנשבות בחוזקה מכל עבר.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר