שנת תשע"א | שבת פרשת בהר

פרשת שבוע: זכות הקנין על הגוף והרכוש

בפרשת "בהר סיני" התורה עוסקת בסדרת פרשיות הקשורות לשנת היובל. שנה מיוחדת בה לכל יהודי יכולה להיות הזכות לקיים את המצוות הקשורות מבחינה מעשית, רק פעם אחת או פעמיים בימי חייו.

סדר הפרשיות הוא:

א.   פרשיית השמיטה תוך הדגשה: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (ויקרא כ"ה ו-ז).

ב.    מצוות קידוש שנת היובל תוך הדגשה על ביטול מכירת עבדים וקרקעות ביובל: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (שם י).

ג.    איסור הונאה במכירת קרקעות (בגלל דין היובל) בפרט ואיסור הונאה הכללי תוך הדגשה: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי: וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ" (שם כג-כד).

ד.    הגבלות על מכירת "נכסי דלא ניידי" וחזרתם לבעלים אם בגאולה ואם ביובל  (שם כה-לד).

ה.   איסור הלוואה בריבית תוך אזכור: "אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שם לה-לח).

ו.     איסור העבדת עבד עברי בפרך והחובה לשחררו אם בזמנו (לאחר משנה שכר שכיר) ואם ביובל, בקודם מבין השנים, תוך הדגשה "כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד …" בהדגשה כפולה "לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ" (שם לט-מו).

ז.    דיני גאולת אח שנמכר לעבדות לנכרים, תוך הדגשה "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם" (שם מז-נה).

מהו המכנה המשותף לכל ההלכות האלה?

יתכן ובאמת כולן קשורות בטבורן ליובל. היובל (ביטוי עברי שאין לו אח ורע בשפות זרות) מסמל את החופש. לאדם חופשי הזכות לקניין פרטי והזכות להיות הבעלים על גופו וזמנו. זכויות אלה מעוגנות ומוגנות בחוקי התורה שבפרשתנו. יחד עם זה, התורה מדגישה וחוזרת ומדגישה, חופש זה הושג בזכות יציאת מצרים בנסי ובחסדי ד' עלינו.

זכות הקניין הפרטי נובעת מהשעבוד לבורא עולם שהוציאנו ממצרים. על כן:

א.      בכל שנה שביעית קרקעותינו הן מעין הפקר, ובשנה זו היבול "שייך" לכולם כי בעצם תמיד הוא שייך לקב"ה.

ב-ד.   אין מכירה לצמיתות של קרקעות ואנשים, כי לאיש אין זכות להשתלט על חברו ורכושו.

ג-ה.   יש להקפיד כי צבירת רכוש תעשה אך ורק בדרך הוגנת ואסור לחזק, העשיר לנצל את חוסנו הכלכלי כדי להשתלט על רכוש החלש אם באמצעות הלוואה ב"נשך" ואם על ידי "הונאה".

ו-ז.    גם אם נמכר אח לעבדות יש לשמור על זכותו לחיים בכבוד כמי שנברא "בצלם" ולהשתדל לפדותו משעבוד.

הבה נתפלל שזכויות יסוד אלה יישמרו תוך זכירת העיקרון
שרק עבדו של הקב"ה הוא באמת חופשי.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר