English | Francais

דף הבית > עלון שבועי - חמדת ימים > ארכיון

שנת תשס"ז | שבת פרשת במדבר

במדבר | | 20/01/2006

"לך אל המדבר..."

כהפטרת פרשת במדבר בחרו חכמים את נבואת הושע. הפסוק השני בהפטרה אומר דרשני: "וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל" (הושע ב' ב) קולמוסים רבים נשתברו בנסיון להסביר את הפסוק. לדעת רבי יוחנן פסוק זה הינו פסוק של גאולה וז"ל:

משפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקה

תיאור המקרה: אשה שהיה בבעלותה בית, הקדישה את הבית לבית כנסת, ולכך הוא שימש במשך שנים. לאחר שהקדישה את הבית, השכירה האשה את אחד החדרים שבו לישיבה למבוגרים, שהיא הנתבעת. את שכר הדירה היו צריכים מנהלי הישיבה לשלם למנהלי בית הכנסת, שהם התובעים. התובעים הסכימו ככל הנראה להסכם השכירות, שנעשה בעל פה. השכירות התנהלה במשך שלוש שנים.

שו"ת במראה הבזק

שאלה בעירנו נהוג מימים ימימה שנשות החתנים, חתן תורה וחתן בראשית, מחלקות פרחים למתפללות בעזרת נשים בכל "שמחת-תורה". המנהג מקורו כנראה בקהילות קורפו ונהוג שם מדורי-דורות. האם מחמת החשש שמא ישימו הפרחים במים בהגיען הביתה ויעברו על איסור זורע צריך להפסיק המנהג? אם יכינו מערב יום-טוב את הפרחים בכלי עם מים ויחלקו אותם בצורה כזאת, האם זה יפתור את הבעיה?

site by entry.

ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.