שנת תשפ"ג| שבת פרשת ויקרא

פרשת השבוע: משכן, מקדש ומדינה יהודית הולכים יחדיו (חלק א)

"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ' לד).

השלמת בניית המשכן מסתיימת, לכאורה, בסוף ספר שמות, וירידת הענן סוגרת ומשלימה את המשימה. אולם, כבר בתחילת ספר ויקרא מתברר שהמלאכה עדיין לא הסתיימה, לאורך הספרים הבאים התורה ממשיכה לעסוק בבנייתו.

בפרשת נשא שבספר במדבר אנו מוצאים את ההכרזה: "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם" (ז' א). מיד אחר כך מופיעה ההנהגה הפוליטית – הנשיאות, כשותפה לאירוע חנוכת המשכן: "וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים" (שם, שם ב).

השאלה המתבקשת: מה היחס בין המשכן לבין הממשל?

הראי"ה קוק זצ"ל, שהקים את הרבנות הראשית לישראל עוד לפני קום המדינה, בזמן שמציאות כזו הייתה עדיין מעבר לאופק ההיסטורי, לימד אותנו כי ישות מדינית עצמאית הינה חלק בלתי נפרד מהופעת מלכות השם בעולם. לכן, חובה עלינו לברר מה היחס בין מדינה ומקדש - משכן, על פי מקורותינו. חובה זו מקבלת משנה תוקף ערב חג הפסח הבעל"ט, זמן חירותנו.

נביאי ישראל היו צמודים למלכי ישראל. רוב דבריהם כוונו אל המלך וראשי השלטון = הרשות המבצעת (כאשר רשויות אחרות סטו מן הדרך הם לא חשכו את שבט לשונם גם מהן).

המסר שהעבירו הנביאים בא פעמים רבות לידי ביטוי גם במבנה של סדר נבואותיהם, ולא רק בתוכנן.

נדגים זאת באמצעות עיון בשתי נקודות:

* בבירור השאלה מי הוא זה שאחראי על מצוות בנין המקדש?

* בסדר הפרקים העוסקים בבניין מלכות שלמה ובנין בית המקדש הראשון בימיו.

אין כל ספק כי משה רבנו היה הממונה על בנין המקדש, הכל נעשה תחת פיקוחו והדרכתו, גם כשהוא מינה לתפקידי הבונים בפועל שני המומחים: בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואת אהליאב בן אחיסמך למטה דן.

משה רבנו, בגלל אישיותו ומדרגתו המיוחדת, נשא בעול הנהגת שלש הרשויות, מעין מלכות שמים (עיינו באזכור שלשתן בישעיהו ל"ג כב). לטענתנו, משה עסק בבניין המשכן מכוח היותו מלך, ומכיוון שהמלך עובד במשכן - במקדש בימי חנוכתו, משה היה זה שבשבעת ימי המילואים הראשונים הקים ועבד שם, עד שביום השמיני אהרון הכהן, אחיו, החליפו. (עיינו בפרשת צו ויקרא כל פרק ח והמעבר לכהונת אהרון בפועל בתחילת פרק ט, עיינו גם עבודה זרה לד ע"א).

כך היה גם בימי שלמה המלך. שלמה המלך הוא זה שבנה את בית המקדש (שלמה משבט יהודה וחירם משבט דן) כפי שמודגש מאוד בכתוב: "וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַיקֹוָק... (מלכים א ו' ב, עיינו גם שם יד, ו לח, ז נא ועוד רבים). וגם בימיו, כמו בימי משה רבנו: "וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְקֹוָק" (שם, ח'  י).

בחגיגת חנוכת המקדש, שלמה הוא שהקריב את הקרבנות ונשא את התפילות. כמפורש במלכים א' ח':"וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל... אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְקֹוָק אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל: בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים:... וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק ... קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְקֹוָק מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם: וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל... וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיקֹוָק בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". 

כך יהיה גם לעתיד לבוא, כפי שמובא בנבואת יחזקאל אודות הבית השלישי, הנשיא בלשונו של יחזקאל הוא המלך.

"וְהָעֹלָה אֲשֶׁר יַקְרִב הַנָּשִׂיא לַיקֹוָק ... וּמִנְחָה אֵיפָה.... לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים ... וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה" (יחזקאל מ"ו ד–ה, עיינו גם יחזקאל מ"ה). כך הסביר גם הרמב"ם: "וכשם שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח דברים שאין כמותן לדורות והקריבו בשבת כך הנשיא מקריב חנוכתו בשבת לעתיד כאשר מפורש שם" (מעשה הקרבנות פ"ב הלכה טו, עיינו גם בהלכה יד, בנושאי הכלים שם ובהשגות הרמב"ן על ספר המצוות שרש ג). 

הוכחנו אם כך, כי לרשות המבצעת: השלטון, הנשיאים, המלך וכדו', חלק משמעותי בבניין המרכז הרוחני של עם ישראל.

כיצד הם משתלבים? נשתדל לענות בדברינו לפרשת צו. 

הבה נתפלל כי גם בימים אלה נתאחד סביב המצווה הגדולה של בנין המדינה וקידומה הרוחני.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר