|
 גליון מספר 2 - חוזיםתגובות לפסקי הדין מהגליון הקודםפסק הדין בנושא: חוב ששולם באמצעות המחאה ואבדה
לפסק דין זה נתקבלו שתי תגובות:
א. 1. דעת בית הדין, שמכיוון שצ'ק, אפילו סחיר, מוגדר כשטר חוב, הרי שבהמחאת צ'ק אין משום גביית החוב בפועל, אלא רק אפשרות לגבות את החוב ע"י פרעון הצ'ק.
לעצם הדין, נראה שניתן לפרוע חוב ע"י המחאת חוב (עיין שו"ע סי' קא ובש"ך שם) והפרעון הוא מיידי, ולא רק כאשר יגבה החוב הנמחה. אמנם נראה, שכאשר כוונת הצדדים לפרוע חוב בפועל (ולא רק לתת אפשרות לפרעון החוב), יש לשום את ערכו הנוכחי של החוב בשוק. משלא עשו כן הצדדים, מסתבר – כדעת בית הדין – שכוונתם אינה לפרעון החוב בפועל, אלא לפרעון עתידי.
אולם יש להתיישב ולהימלך בדבר זה, ולבדוק מה אכן הנוהג בשוק.
2. דעת בית הדין, שאין לאחד את התביעות. דהיינו תביעת בעל הקייטרינג אינה תלויה בתביעת הנתבע להשבת הצ'ק, אע"פ שככל הנראה נגרם לו נזק. קביעה זו נראית אינה פשוטה.
כאשר חייב נותן צ'ק לתובע, גם אם אין לראות בזה פרעון בפועל, מובן שכוונת הצדדים היא שאם יפרע התובע מצ'ק זה מה טוב, ואם לא מובן מאליו שללא החזרת הצק לידי המשלם, לא תתאפשר גביית החוב. וממילא דינו של הצ'ק כמשכון. ואף שהצדדים לא הגדירו זאת במפורש בלשון משכון, זהו תוכן הדברים.
כאשר הנתבע מודה בחוב, אולם תובע את שכנגדו על המשכון, אין אומרים בזה 'נזקקים לתובע תחילה', אלא יש לברר את שתי התביעות כאחד. רק לאחר שתתברר טענת הנתבע בעניין המשכון, ניתן יהיה להוציא את החוב של התובע. וזאת מכיוון שטענה על המשכון אינה טענת 'יש לי כנגדך' אלא טענת פרעון.
וכך כתב נתיבות המשפט (סי' כד ביאורים ס"ק ב), ואם כי מדברי קצות החושן (שם ס"ק ב) נראה שחולק, נראה שאי אפשר להוציא ממון כנגד הנתיבות, מה עוד שמסתבר טעמיה.
ב. בפסק הדין נכתב, שמכיוון שבית הדין סובר שהמחאה אינה כמו כסף, אלא שטר חוב, ממילא החוב לא שולם.
לכאורה, כיוון שהשו"ע (חו"מ סי' קא ס"ה, וש"ך ס"ק ג) פוסק שניתן לפרוע חוב בשטרות, לא ברור מדוע פסק בית הדן שהחוב לא שולם. ומסתבר לומר, שהסיבה היא מפני שיש אומדנא, שהמוטב אינו מסכים לקבל את הצ'ק, אלא רק בתנאי שלצ'ק יהיה כיסוי. אבל אם תהיה בעיה כלשהי בצ'ק, יחזור המוטב על המשלם, וידרוש המחאה חדשה.
אלא שלפי זה, אם אדם שילם בהמחאה של אדם אחר, נעשה פרעון. ולכן, לא היתה בעיה בהמחאה, והיה לה כיסוי, אז אם אבדה ההמחאה, לא יוכל המוטב לחזור על המשלם, שהרי המשלם כבר פרע את החוב. כמו כן, המוטב צריך להוכיח שההמחאה אינה ניתנת לפרעון משום שאין לה כיסוי, ומסתבר שהמוטב צריך להוכיח שלא היה לה כיסוי ביום שבו ניתנה לו (דבר שהוא קשה מאוד להוכחה), כפי שעולה מדברי השו"ע (סי' קכו ס"י).
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
חוזים