|
 גליון מספר 13 - שכירות פועליםהעקרונות ההלכתיים העולים מפסקי הדין בגליון1. תוספת תשלום עבור עבודה עברית / בית הדין לממונות בית אל
א. אדם המזמין שירות, ונותן השירות מפרסם שהעבודה תיעשה על ידי פועלים יהודיים בלבד, רשאי המזמין להפסיק את השירות, אם מתברר לו שהעבודה נעשית על ידי ערבים.
ב. במקרה שהקבלן השתמש בפועלים ערבים, אבל העבודה כבר נעשתה, נחלקו הדיינים האם יש לראות בזה תנאי המבטל את ההתקשרות, וממילא התשלום יעשה על פי שומת בית הדין.
2. תביעת פירוק שותפות / הרב דוד ספקטור
ג. בשותפות אשר עיקרה שותפות בעבודה ולא בנכסים, נחלקו הפוסקים כיצד ניתן ליצור שותפות זו, ובכל מקרה היא ניתנת לפירוק באמירה בעלמא.
ד. שותפות אשר עיקרה רכוש: אופן יצירת השותפות הוא על ידי שותפות בנכסים. במצב זה, אמירה בעלמא, אינה מפרקת את השותפות.
ה. שותפים שהשתתפו בחברה שיש בה רכוש וגם עבודה, מוגדרים כשותפים, ואף על פי שלאחר ההשתתפות כתבו בחוזה שהאחד הוא שכיר של השני (משיקולי מס) – דינם כשותפים, ואין מוטל על השותף שהוגדר כמעסיק להעניק לחברו זכויות סוציאליות של שכיר.
ו. כאשר עולה טענת רשלנות משותף אחד על רעהו, מוטל על השותף הטוען כן להוכיח שההתרשלות עברה את גבול הנוהג.
3. הגדרת מעמדו של שכיר יום העובד לפי שעות / הרב מרדכי בנימין רלב"ג
א. דינו של שכיר העובד לפי שעה כשל שכיר ולא כשל קבלן, ולכן זכאי לכל ההטבות המוגדרות בחוק.
ב. באבחנה שבין שכיר לקבלן נחלקו הפוסקים. יש פוסקים המגדירים זאת על פי השאלה אם הפועל מחויב לעבוד בזמן מסוים, ויש המגדירים זאת על פי השאלה אם התשלום הינו תמורת הזמן או תמורת הפעולה / התוצרת.
ג. בדיני העבודה חוקי המדינה מוגדרים כמנהג המדינה ותקפים על פי ההלכה, אולם לפרשנות בתי המשפט אין מעמד מחייב.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
