|
 גליון מס '46 - מצבים שעל הדיין להסתלק מן הדיןפסק הדיןהרב שלמה דיכובסקי, בית הדין הרבני הגדול
אתר בתי הדין הרבניים
יחסי פסלות בין עורך דין ודיין
התביעה
זוג נכנס להליכי גירושין. הנהלת בתי הדין קבעה מועד לדיון, וקבעה את ההרכב שידון במקרה. יום לפני מועד הדיון שנקבע פנה עורך הדין של אחד הצדדים (להלן: התובע) למזכירות בית הדין, וביקש לשנות את ההרכב, משום שיחסיו עם אב בית הדין מעורערים מאוד, ועל כן אותו דיין (להלן: הנתבע) צריך לפסול עצמו מלדון.
עורך הדין, טען שחוק יסוד חופש העיסוק גורם לכך, שבמקרה של יחסי פסלות בין עורך הדין ובין אחד הדיינים, על הדיין להסתלק מן התיק.
התביעה נדונה בפני בית הדין הגדול.
פסק הדין
בית הדין דחה את התביעה.
הנימוקים
סדר הדברים לבירור פסק הדין:
א. האם יתכנו יחסי פסלות בין עורך דין לדיין?
ב. האם בנדון דידן קיימים יחסי פסלות מעין אלו?
ג. במקרה של יחסי פסלות, על מי מוטל להסתלק – על עורך הדין או הדיין?
ד. חופש העיסוק והשלכותיו לנדון דידן א. יחסי פסלות בין עורך דין ודיין
מעיקר הדין, משפט התורה אינו מכיר בקיומו של עורך דין, כמשתתף קבוע בדיון בבית הדין. המונח ההלכתי המקביל, פחות או יותר, הוא ה'מורשה' שקיבל הרשאה משולחו, לדון בשמו. מעיקר הדין, רק התובע רשאי למנות לעצמו מורשה, אך הנוהג המקובל מזה מאות שנים הוא, שגם הנתבע רשאי למנות מורשה.
הרי"ף בתשובה (סימן קנז) כותב:
שאלה: על שהוא מורשה בשכר להוציא מיד הנתבע אם יוכל אחד מקרובי המורשה זה להיות עד או דיין וכן האפוטרופוס שאין לו הנאה אם יוכלו קרוביו להעיד או לדון.
תשובה. כל מורשה שהוא נרשה בשכר ידוע וקצוב בין אם תיקן התביעה אשר נתנה עליה בין אם הפסיד יכולין קרוביו להעיד לו עליו ולדון כי אינם בעדותם ולא בדינם מהנים לו ולא מפסידין לו אבל ההפסד וההנאה הוא לבעל התביעה אשר התנהו אצל המורשה שכרו קצוב ואין לו שום הנאה והפסד לא בעדותם ולא בדינם... אבל אם יש לו חלק בכל מה שיוציא מן הנתבע אין קרובין יכולין להעיד בדין זה מפני שהן מהנין לו או מפסידין לו בחלק אשר יש לו וכן אינם יכולין לדון אלא אם יאות הוא והנתבע לשום אותם דיינים... ומי שיש לו עדים צריך הוא להשתמר מלהרשות אדם מקרובי העדים מפני שהוא מבטל עדותן בהרשאה זאת וכן הנתבע אשר לו עדים בפריעת הממון צריך הוא שלא יבא לדון עם המורשה שהוא קרוב לעדיו מפני שהוא מבטל עדותן כי כאשר העדים קרובים המהנים למורשה פסולין כן העדים הקרובים המפסידין עליו פסולין אלא אם יקנה מן המורשה שיהיה מקבל עליו עדות קרוביו.
בדברי הרי"ף מבואר, שביסודו של דבר, כאשר המורשה נוטל שכר בין אם יזכה בעל דינו ובין אם יפסיד, הרי קרוביו של המורשה רשאים להעיד לטובת בעל דינו, ואין הם נחשבים כקרובים של בעל דין. אמנם, אם המורשה מקבל את שכרו בהתאם להצלחתו בדין, אין קרוביו רשאים להעיד לטובת בעל דינו. ואדרבה, הנתבע רשאי לדרוש לסלק מורשה זה, אם יש לו עדים הקרובים למורשה. ומסתבר, שמאותו טעם יאמר הרי"ף, שבעל הדין רשאי לסלק מורשה של בעל דינו, כאשר הדבר יגרום לפסילת הדיין הקבוע שאמור לדון במקרה זה.
אמנם, הרשב"א בתשובה (חלק ג סימן שצא) כותב, שמורשה שיש לו חלק בממון התביעה, כפי שמוגדר מורשה בגמרא, נחשב כבעל דין ממש, ולכן אף שאין לו נגיעה בתיק, כגון כשהוא נוטל את שכרו בין אם יזכה ובין אם יפסיד, סוף סוף הוא בעל הממון, ולכן אינו יכול להעיד. ובהחלט יתכן, שדברי הרי"ף נאמרו רק במורשה שאין לו חלק בתביעה כלל.
על כל פנים, מדברי הרי"ף והרשב"א גם יחד עולה, שאכן יתכנו יחסי פסלות בין עורך דין ובין דיין.
ב. קיומם של יחסי פסלות בנדון דידן
על פי מסמכים שהגישה מזכירות בית הדין המקומי, תחילתו של הסכסוך בין התובע לנתבע הוא באירוע, שאותו החליט התובע לפרש כנטילת שוחד ע"י הנתבע. מאז מפרסם התובע בקביעות באינטרנט הצהרות פוגעניות ביחס לנתבע – על כך שהוא נוטל שוחד, שהוא מנוול וכן הלאה. יש לציין, שאף שהתובע הגיש תלונה למשטרה נגד הנתבע, על נטילת שוחד, התיק נסגר מחוסר ראיות.
ברור לחלוטין, כי התובע שונא את הנתבע. אולם, לא נמסרו ביד בית הדין ראיות המוכיחות כי הנתבע רוחש גם הוא איבה לתובע. למרות זאת, קבע בית הדין כי בנסיבות החמורות של המקרה דנן, לא ניתן להתעלם מדברי החכם מכל אדם (משלי כז, יט): כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". וביאר שם בעל "מצודת דוד": "כמו דרך המים מראים את הפנים בדומים להפנים המסתכלים בה, אם שוחקות שוחקות ואם עצבות עצבות, כן לב האדם לאדם - אם לבו טוב על חבירו ייטיב גם לבו, ואם רעה תרע גם היא".
לאור זאת קבע בית הדין, כי בנדון דידן אכן קיימים יחסי פסלות בין התובע והנתבע.
ג. על מי מוטלת חובת ההסתלקות
החובה להעמיד דיינים שידונו את העם הינה מצוות עשה: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶ-יךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים טז, יח). יתר על כך, מי שנתמנה דיין, אינו יכול סתם כך להסתלק מן הדין, אף אם אחד מבעלי הדין הינו בעל מריבה, או תקיף ואלם ואינו שומע לקול מוריו (סמ"ע סימן יב סק"א). דיין כזה חייב להיזקק תמיד לבעלי הדין שלפניו (רמב"ם סנהדרין פרק כב הא; שולחן ערוך חושן משפט סימן יב סעיף א).
לעומת זאת, הזכות להיות מיוצג בדין תורה ע"י עורך דין, איננה פשוטה, כמבואר בגמרא בשבועות (לא.). השולחן ערוך (חושן משפט סימן קכד סעיף א) אמנם מאפשר מינוי נציג מטעמו של התובע (מורשה בלשון חכמים) אבל לא נציג לנתבע.
ואמנם, במרוצת הדורות התקבל הנוהג לפיו גם הנתבע רשאי למנות נציג מטעמו, ועל פי מנהג זה נקבע בתקנות הדיון לבתי הדין הרבניים ששני הצדדים זכאים לייצוג בבית דין. עם זאת, יש בהחלט מקום להרהר על אופן הייצוג ועל מיהות המייצג, כאשר מתעוררת התנגשות בין דין-יסוד של עשיית משפט צדק - במובנו הרחב ועל כל היבטיו - לבין הזכות לייצוג. על פי השקפת המשפט העברי, השפיטה והזכות לייצוג אינם נמצאים באותו מישור נורמטיבי.
בית הדין ציין, כי על פי החוק (חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 סעיף 53) עורך דין נדרש להסתלק מלייצג לקוח, במידה וקבלת הייצוג תביא לכך שהשופט או הדיין שנקבעו לדון באותו מקרה, לא יוכלו לדון בגלל יחסי פסלות בין עורך הדין והדיין. אותה הגבלה קיימת גם על טוען רבני (תקנות הטוענים הרבניים, התשס"א-2001 סעיף 9א).
נוסף על כך, בתקנות הדיון של בתי הדין הרבניים (תקנה נא) נקבע כי בית הדין רשאי להורות על הפסקת הופעתו של כל מורשה בבית הדין אם נוכחותו של המורשה מונעת את האפשרות לפסוק דין אמת לאמיתו או שהמורשה אינו מתייחס בכבוד לבית הדין.
מכל הנ"ל עולה שבמידה וישנם יחסי פסלות בין עורך דין לדיין, חובת ההסתלקות מוטלת על עורך הדין ולא על הדיין.
ד. חופש העיסוק והשלכותיו לנדון דידן
בית הדין הסכים, שכאשר הוא נדרש לקבוע את היקף האיסור הנלמד מסעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין, מוטל עליו להתחשב בפגיעה בחופש העיסוק של עורך הדין. ואכן, בית הדין ציין, שאילו היה מדובר בעורך דין המייצג אדם מזה שנים רבות, היה מקום להעדיף את חופש העיסוק של עורך הדין, ולחייב את החלפת השופט.
אולם, בנדון דידן מדובר בעורך דין שנשכר לצורך תיק זה במיוחד, לאחר שנקבע כבר ההרכב שידון בתיק. במקרה כזה, חובתו של התובע היתה לומר ללקוחו, שאינו יכול לקחת על עצמו את הייצוג בתיק זה. נוסף על כך התובע לא הגיש בקשה לשנות את ההרכב, אלא רק ימים ספורים לפני הדיון בפועל, כאשר שינוי ההרכב פירושו דחיית הדיון ליום אחר, דבר שהיה נוח מאוד לתובע וללקוחו.
לאור זאת קבע בית הדין שבקשתו של התובע אינה נובעת ממניעים של חופש העיסוק, אלא כ'תרגיל משפטי' גרידא. וממילא יש לדחותה.
הרב שלמה דיכובסקי, בית הדין הרבני הגדול
אתר בתי הדין הרבניים
הסתלקות דיין עקב יחסים עכורים עם נציג אחד הצדדים
תיאור המקרה
אחד מבני זוג הנמצאים בהליך גירושין שכר את שירותיו של טוען רבני על מנת שייצג אותו. במסגרת מאמציו לקידום עניייו של לקוחו, התראיין הטוען הרבני לכתבה בעתון, ובה הוכנסו עובדות מסולפות לגבי התיק, וטענות קשות נגד בית הדין. הטוען הרבני טען כי עמד בכל ההתחייבויות שהטיל עליו בית הדין, ובית הדין הוא שמעכב את הגט שלא לצורך, וכדי להכפיש את שמו של הטוען הרבני.
בית הדין התלבט אם להורות לטוען הרבני שאסור לו לייצג את בעל דינו בתיק זה, או להסתלק מן הדין, ולקבוע הרכב אחר, שיחסיו עם הטוען הרבני עכורים פחות, על מנת שיישב בדין זה.
פסק הדין
בית הדין החליט להסתלק מן הדיון.
הנימוקים
בית הדין ציין, שבתקנות הדיון של בתי הדין הרבניים (תקנה נא) נקבע כי בית הדין רשאי להורות על הפסקת הופעתו של כל מורשה בבית הדין אם נוכחותו של המורשה מונעת את האפשרות לפסוק דין אמת לאמיתו או שהמורשה אינו מתייחס בכבוד לבית הדין. כל אחת מעילות אלו רלוונטית לנדון דידן, ולכן היה בית הדין רשאי לדרוש את הפסקת הופעתו של הטוען הרבני.
בית הדין ציין גם, שאף שהדיינים כבר כתבו את דעתם בתיק האמור, הרי כל זמן שלא נחתם הדין ברוב דעות או פה אחד, טרם נקבע פסק הדין. וברור שהמהלך התקשורתי שיזם הטוען הרבני יפגע ביכולתו של בית הדין להגיע להחלטה שקולה ולהוציא דין אמת לאמיתו.
בנדון דידן, היה מקום מיוחד להחלטה זו, כי החלפת ההרכב פירושה דחייה נוספת במתן פסק הדין בעניינו של הזוג המדובר, כאשר מדובר בתיק שדורש התערבות מהירה.
עם זאת, בית הדין החליט להסתלק מן הדין ולא להורות על החלפת הטוען הרבני. זאת משום שבעל הדין והטוען הרבני קשורים מאודלאחר תקופה ארוכה שהטוען הרבני מלווה את בעל דינו, וממילא יבין את ההחלטה לסלק את הטוען הרבני, כהחלטה נגדו. נוסף על כך, החלטה מעין זו עלולה לתת 'תחמושת' ביד ארגונים המנסים לפגוע במעמדו של בית הדין.
הרב חיים יהודה רבינוביץ', בית הדין האזורי ירושלים
אתר בתי הדין הרבניים
הסתלקות דיין כאשר הדבר גורם לעינוי דין
תיאור המקרה
בפני בית הדין התנהלה תביעה במשך זמן רב. לאחר התדיינויות רבות, ולאחר שמוצו ההליכים, וכל צד טען את טענותיו, הורה ביה"ד לצדדים להגיש סיכומים של טענותיהם ולהכריע בדין, לפתע הוגשה בקשה ע"י אחד הצדדים לפסול את אב בית הדין מלדון בענין הצוואות, וזאת מפני שבעבר הוזמן להשתתף כאורח הכבוד בדינר של הצד השני, ואף תרם לארגון החסד השייכים לאותו צד.
פסק הדין
אב בית הדין החליט שאינו רשאי להסתלק מן הדיון.
הנימוקים
סדר הדברים לבירור פסק הדין:
א. בירור גדרי פסול אוהב ושונא
ב. יישום הגדרים בנדון דידן
א. בירור גדרי פסול אוהב ושונא
במשנה בסנהדרין (כז:) נחלקו רבי יהודה וחכמים, אם עד שהוא אוהב או שונא את אחד מבעלי הדין רשאי להעיד. אמנם, בגמרא (כט.) מבואר, שגם לדעת חכמים, אם מדובר בדיין שהוא אוהב או שונא את אחד מבעלי הדין, אינו רשאי לדון.
ובגמרא בכתובות (קה:) נאמר:
א"ר פפא: לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה, דרחים ליה - לא חזי ליה חובה, דסני ליה - לא חזי ליה זכותא.
התוספות (שם ד"ה לא) מציינים, שהגמרא בסנהדרין לומדת את פסול אוהב ושונא לדון מפסוק, ואם כן יש לשאול - מדוע רב פפא אינו מביא את הפסוק? ולכן כותבים התוספות, שיש להבדיל בין שתי רמות של אוהב ושונא: אוהב ושונא גמור, פסולים לדון, ואם דנו אין דינם דין. אבל אוהב ושונא חלקיים, אמנם אסורים לדון לכתחילה, אבל אם דן, דינו דין.
הבית יוסף (חושן משפט סימן ז) הבין מדברי הרמב"ם (סנהדרין פרק כג סעיף ו), שאין חילוק בין סוגים שונים של אוהב או שונא, ובכל מקרה הפסול הוא רק לכתחילה, ולא בדיעבד. וכן היא דעת האור זרוע (הגהות אשר"י סנהדרין פרק א אות ו).
להלכה, פסק המחבר (חושן משפט שם סעיף סעיף ז) כדעת הרמב"ם והרמ"א כדעת התוספות.
דעה נוספת היא דעת המהרי"ק (הובאה בבית יוסף שם):
כל המעשים הנזכרים בפרק שני דייני גזירות במסכת כתובות, דפסילי לדון, כגון אוהב ושונא ושאר דברים הנזכרים שם, אינם אלא מידת חסידות שהחמירו על עצמם. אך במקום שהחומרא גורם שום להפסד לתובע או לנתבע, חלילה שיחמיר על עצמו שלא לדונם.
ב. יישום גדרי אוהב ושונא בנדון דידן
ברור לחלוטין, שאי אפשר לומר שבנדון דידן מדובר באוהב ושונא גמורים. למעשה, בית הדין קבע, שאין לומר אפילו, שמדובר באוהב ושונא בצורה כזו או אחרת. שכן, אב בית הדין אינו מכיר אף אחד מהאנשים בדינר שאליו הוזמן, והוא רק נשא דברים בפניהם. וכבר נכתב בשולחן ערוך (שם):
ואם לא היה מכיר את שום אחד מהם ולא את מעשיו, אין לך דיין צדיק כמוהו.
ואמנם, יתכן שמלכתחילה היה מקום לשקול לשנות את ההרכב בתורת מידת חסידות, אך היות שמדובר בתיק שנמצא כבר בסופו, והחלפת הדיין כעת תגרום לעיכוב הדין, אסור לדיין להחמיר על עצמו, ולגרום בכך עיכוב דין, כדברי המהרי"ק דלעיל.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
Halacha Psuka Issue 46
Halacha Psuka Issue 46