English | Francais

Search


שנת תשע"א | שבת כי תצא

חמדת משפט: תחרות צילום (ב)

הרב משה ארנרייך, אב"ד ארץ חמדה גזית

המקרה

דוד עסק בצילום חתונות ואירועים. הוא ביקש להרחיב את הפעילות העסקית, ועל כן חיפש מנהל ושותף לעסק. לצורך זה, הוא נפגש עם יוני והציע לו לנהל את העסק ולהיות שותף מלא בעסק, אך דרש שיוני יתחייב שלא להתחרות עימו בעתיד. יוני, סירב להצעת הניהול והשותפות, אך התחיל לעבוד כעובד של דוד בתור צלם. במקביל, התחיל יוני את לימודי הצילום באותה תקופה.

לאחר תקופה של כחצי שנה שוב פנה דוד אל יוני בבקשה שינהל את העסק. הוסכם שהם ינסו את דרכם המשותפת לתקופת ביניים, בה יבחנו יחסיהם ויכולתם לעבוד כשותפים.

 

לטענת יוני, בשלב זה של ההתקשרות, לא נזכר התנאי של אי תחרות בעתיד, ואילו דוד טוען, כי וודאי שתנאי זה עלה במפורש, שכן זה היה העקרון הבסיסי והיחיד שעמד מול עיניו בכל הדרך בחיפוש מנהל ושותף. גם אילו התנאי לא היה נאמר במפורש, על רקע השיחה הראשונה ברור היה לצדדים שזו דרישה בסיסית, שליוותה את כל ההתקשרות.

 

במהלך כשנתיים שלאחר הסכמה שניה זו, עסק יוני בצילום בפועל, בעריכה, וכן בקשר עם הלקוחות וקבלני המשנה. כאשר משמעות הדבר היא, שמבחינה מעשית כלפי הספקים והלקוחות, הוא היה האדם העיקרי המזוהה עם העסק.

 

שכרו של יוני שולם לו על פי הצילומים שביצע בפועל, עריכה וכד' – כשכר שכיר. הוא לא קיבל שכר עבור הניהול, וכן לא היה שותף לרווחים באותה תקופה.

 

בשלב מסוים, רכש דוד ציוד מתקדם ביותר. הרכישה היתה למורת רוחו של יוני, שסבר שנכון יותר לרכוש ציוד סטנדרטי. בפועל, רכישת הציוד המתקדם יצרה קשיים טכניים וגרמה לעיכוב באספקת סרטי הוידאו של הרבה לקוחות. לטענת יוני, גם התוצרים היו באיכות ירודה. מספר חודשים לאחר הרכישה המדוברת, הפסיק יוני לעבוד אצל דוד, והתחיל לצלם אירועים באופן עצמאי.

דוד נפגע מאוד מעזיבתו של יוני והרגיש נבגד. בנוסף לאחר עזיבתו, לא ראה דוד דרך להפעיל את העסק בלא מעורבותו של יוני, אשר היה למעשה האיש המרכזי בעסק – והיה בקשר עם ספקים ולקוחות. בנוסף, לטענת דוד, קיומו של יוני כמתחרה, לא מאפשר לו להפעיל את העסק, כיוון שהשוק רווי, ואין מקום לשני עסקים כל כך דומים.

דוד מראה כי בסך הכל, כאשר מחשבים את העלות של הפעלת העסק, כולל ציוד, שכירות וכל שאר ההוצאות הנלוות, הוא הפסיד באותה תקופה סכומים נכבדים. 

 

יוני תובע את מותר שכרו עבור עבודות שנעשו על ידו, וטרם קיבל עבורן שכר. 

לטענת דוד כל ההתקשרות בהטעיה יסודה. בעוד הוסכם על מהלך לקראת שותפות, התובע ניצל את העסק כמקור לפרנסה זמנית וללימוד העסק.

לאור זאת הוא תובע תביעת נגדית, בטענה שכל השכר שולם בטעות – בהנחה שיוני לא יתחרה בו. במצב שנוצר, מגיע לו תמורה על כך ששימש 'בית ספר' עבור יוני. בנוסף, לטענת דוד בסופו של דבר יוני והוא היו שותפים, על כן על יוני לשאת לפחות בחלק מההפסדים.

 

דיון

בגיליון הקודם, דחה בית הדין את הטענה שהיה תנאי אי תחרות שמגביל את יוני מלפתוח עסק מתחרה.

 

בית הדין דחה את הטענה לתשלום 'שכר לימוד'. את מקצוע הצילום למד יוני במסגרות מקצועיות, וכמו כן, אין בסיס לחייבו בתשלום על הניסיון שרכש במהלך עבודתו אצל הנתבע, שכן זהו ניסיון רגיל שכל עובד רוכש אצל מעבידו, ותמורת ניסיון זה הוא נותן למעביד את פרי עמלו.

 

דוד טען עוד, שגם ללא התנאי המפורש, שעזיבת יוני ופתיחת עסק מתחרה, גרמו לסגירת העסק שלו.

ראשית, כיוון שיוני היה המנהל והעובד העיקרי, לא ניתן היה לקיים את העסק בלעדיו. דהיינו – עזיבתו של יוני היא עצמה סגירת העסק של דוד. שנית, אין מקום לשני עסקים מסוג זה באזור בו הם פועלים.

 

השולחן ערוך1 פסק שאין אומן יכול למחות בחברו שלא יפתח עסק מתחרה. אמנם לעשות פעולות בידיים על מנת למשוך לקוחות קבועים של העסק הראשון אסור2. על כן נראה שאילו הנתבע היה ממשיך להפעיל את העסק שלו, על התובע היה להיזהר שלא להציע ללקוחות שעבד איתם בעבר בעסק הקודם, שהוא יפיק את האירוע שלהם, והדבר גובל באיסור תורה3.

 

בעניין הסיבה לסגירת העסק – לדעת בית הדין, יוני עזב את העבודה מסיבות ענייניות של חוסר הסכמה מקצועית ולא ברמאות. בית הדין גם לא התרשם שעצם העזיבה של יוני את ניהול העסק אילצה את סגירתו, וזאת, למרות הבנת מקומו המרכזי בפעילות. כפי שדוד הדגיש בדיוני בית הדין, תגובתו האישית נבעה מתחושת פגיעה קשה באמון, ולדעת בית הדין תחושה סובייקטיבית זו היא למעשה הובילה את דוד לסגור את העסק, בנוסף כמובן לקשיים הטכניים. על כן, למרות עוגמת הנפש הגדולה שבית הדין היה רגיש אליה, אין בסיס לתביעת נזיקין.

 

לגבי תביעתו של יוני, יש להעריך שבאופן מעשי, כיוון שדוד סגר את העסק, ויוני הוא זה שייצג את העסק שבבעלות הנתבע כלפי חוץ, פניות שונות שבאופן מקורי נועדו לעסק של דוד מגיעות עתה ליוני.

אילו עסקו של דוד היה פעיל, בית הדין היה מורה לתובע להפנות לקוחות כאלו לנתבע, שכן אלו לקוחותיו. המצב בו הנתבע החליט לסגור את העסק, בהרגישו שהוא עומד מול שוקת שבורה, פוגע באפשרות התביעה מדין מזיק (ותביעה כזו גם לא הוגשה), שכן בשעה זו, הנתבע כלל אינו מפעיל עסק, ואינו ניזוק משימוש התובע בחוג לקוחותיו. עם זאת, אנו רואים לנכון, להדגיש עניין זה בפני יוני, שהנאתו מהשקעתו של דוד אינה מבוטלת.

 

על רקע הנקודה האחרונה, בית הדין הציע ליוני למשוך את תביעתו – מן השיקול המוסרי, בהסתמך גם על כך שהוא נהנה מהיכרות חוג הלקוחות של הנתבע עימו והיכרות זו בוודאי מביאה לו טובות הנאה משמעותיות. 

 

סיכום

בית הדין דוחה את תביעות דוד כנגד יוני על סגירת עסקו ודרישתו לתשלום 'שכר לימוד'.

התביעה הבסיסית לקבלת שכר העבודה של יוני, היתה מוסכמת על הצדדים, ובאופן עקרוני מתקבלת על ידי בית הדין. מאידך, ההנאה שהפיק התובע מהיכרות של חוג הלקוחות של הנתבע עם התובע, מהווה שיקול מוסרי למשיכת התביעה של יוני. בהבינו עניין זה, משך יוני את תביעתו.

 

ערך: הרב סיני לוי

 

_________________________________________________________________________________

 

1 חו"מ סימן קנו סעיף ה

2 שו"ת חתם סופר ח"ה חושן משפט סימן עט

3 שו"ת במראה הבזק ח"ה תשובות קכ – קכא.

 

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

לע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט

  

לע"נ

רבי יעקב

בן אברהם ועיישה סבג

 

לע"נ

ר' מאיר בן יחזקאל שרגא

ברכפלד ז"ל

 

לע"נ

הרב שלמה מרזל ז"ל

נלב"ע י' באייר תשע"א

 

לע"נ

גב' מרים (מגדה) שיינפלד ז"ל

נלב"ע כ"ד אב  תשע"א

 

לע"נ

מר שלום (סיימור) פומרנץ ז"ל

נלב"ע כ"ו אב תשע"א

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.