שנת תשס"ז | ראש השנה

שו"ת במראה הבזק

(מתוך ח"ו)

רומא, איטליה                                                   Roma, Italy

אלול תשס"ג                                

נוסח "מסירת המודעה" ברומא בימי הסליחות והרחמים

שאלה

הנני מצרף לכבודכם בזה את הנוסח של "מסירת מודעה". נוסח זה נוהגים לקראו בבית הכנסת האיטלקי והספרדי ברומא, בסליחות שקוראים באשמורת הבוקר (מראש חודש אלול עד יום כיפור), ובמיוחד בסוף תפילת מנחה בערב יום כיפור. על-פי מה שידוע לי, הנוסח הודפס לראשונה בספר "מעיל שמואל" (פירוש השל"ה, מאת הרב שמואל דוד אוטולנגו, ויניציא תס"ה) ומשם במחזורים וסידורים שונים, ולא ברור לי אם עוד קוראים אותו במקום אחר חוץ מברומא ובבית הכנסת האיטלקי בירושלים.

הנוסח מכיל שני חלקים. בראשון העיקר הוא מסירת מודעה מאת שליח הציבור, שבמקרה שבסוף חייו יתפתה לכפור ביוצרו הוא מבטל מעכשיו את הפיתוי ההוא. בחלק השני שליח הציבור מצהיר את האמונה האישית שלו בי"ג עיקרים, שהוא מפרט אותם וחוזר עליהם.

נגד נוסח זה רבו הערעורים אצלנו, ושמעתי שבבית הכנסת האיטלקי בירושלים יש מי שיוצא בעת קריאתו. הרב מנחם עמנואל הרטום ז"ל כתב (בהוצאה שלו של מחזור מנהג איטליאני רומא תשמ"ח, כרך ג עמ' 57) שלדעתו רצוי להימנע מלקרוא אותו, מהטעמים האלה:

1.   על הבקשה שהכפירה תהיה בטלה, הוא כתב שיש בזה חוסר אמונה ברחמי שופט כל הארץ, כאילו הוא יתברך לא ייקח בחשבון הנכון את מה שהאדם עושה כשדעתו מטורפת.

2.   על ההצהרה "אני מאמין במצוות" הוא טען שאנו חייבים לשמור את המצוות ולא להאמין בהן.

3.   על האמונה בי"ג עיקרים הוא טען שאם מאמינים בהם אין צורך להצהיר, ואם אין מאמינים בהם הוי זה כעדות שקר.

והוסיף עוד הרב ז"ל שהסגנון הוא מגומגם ופעמים רבות הקשר בין חלק לחלק אינו מובן.

מצדי הייתי מוסיף עוד שאלות:

1.   יש ערך הלכתי חשוב לעניין המודעה, שעל-ידה בתנאים מסוימים אפשר לבטל מכירות, מתנות וגיטין; מדובר בהצהרה מוקדמת על הרצון לוותר באמת על בעלות מסוימת. כמו כן (וזה ערכו של ה"כל נדרי" לפי כמה נוסחאות), אפשר לבטל מלכתחילה נדרים ושבועות וכו' שייעשו בתנאים מיוחדים. אבל במקרה שלנו קשה מאוד להניח שהמודעה תועיל לבטל לעתיד את הבחירה החופשית בשמירת המצוות ובאמונה בה', וכבר הנביא יחזקאל (יח, כד) הדגיש את אחריותו של האדם בכל רגע, גם בסוף חייו (ועיין בברכות כט ע"א). ואם מדובר בבחירות שייעשו "מתוך צער ובלבול וטרוף הדעת", איזה צורך יש לבטל אותם?

2.   בקשר לאמירת "אני מאמין", ברור שיש נוסח המודפס במחזורים האשכנזיים לאמרו לאחר התפילה, אבל בצורה כה רשמית וציבורית לא שמעתי (מצאתי רק ציון חלקי ב"שערי תשובה" א סוף ס"ק ו). כבר הרש"ל התנגד לאומרו (הנהגות מהרש"ל סי' מב, הובא ב"לבוש" או"ח סי' קלג), בטענה שאסור להדגיש חלק או עיקר אחד מכל המצוות. ובטענה אחרת, בזמנינו הרב יוסף דוב סולובייצ'יק ז"ל התנגד לאמירת "יגדל": "המנון כזה, הכולל בתוכו כל עיקרי האמונה, יש בו משום חוקות עכו"ם, שכן נהוג בתפילה אצל קתולים" ("נפש הרב", ירושלים תשנ"ד עמ' רלג). וגם האר"י ז"ל לא היה אומר "יגדל" ("שער הכוונות" דף נ סוף ע"ג, הובא ב"יביע אומר" ו או"ח סי' י. כדאי לציין דרך אגב ש"יגדל" לפי דעת כמה חוקרים נכתב דווקא ברומא, ולמרות הספקות שרים אותו בכל מקום, אבל לא נאמר בו "אני מאמין"). בעניין זה הרושם שלי הוא שכל הנוסח נוסד כנגד סכנת פיתוי הנצרות וכפירות שונות, אבל מסופקני אם השיג את מטרתו בזמנו, וקל וחומר בזמננו.

עוד יש לומר שאצלנו קריאת הנוסח נתונה בידי חזנים מקצועיים, לפעמים צעירים מאוד, והם עצמם מרגישים אי נוחות בכובד האחריות שיש בהצהרת אישיות כה חזקות שאינן נמצאות בסידורי תפילה במקום אחר.

עם כל הספקות והבעיות, נראה לענ"ד שהיות שהנוסח מקובל מזמן, וביטולו קשה ויכול לגרום לאי הבנות, ושלמרות הכול יש בו דברים יפים ויקרים, כדאי לנסות לפתור את הבעיות שהוצעו בתיקונים קלים, והריני מציע לפניכם כמה תיקונים שניסיתי להכין. ונראה לענ"ד שהתיקונים אפשריים ואף עדיפים, היות שהנוסח הוא חדש יחסית ולא התפשט בכלל ישראל. על זה באתי לשאול את דעתכם, ואודה לכם מאוד על תשובתכם.

להלן נוסח ה"מודעה" בקיצור:

"לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחימו ורחילו ורחילו ורחימו ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אני בא למסר מודעא בפניכם עדה קדושה, בעדי ובעד כל הקהל הקדוש הזה הסומכים עלי שאני שליח שלהם, בכל מיני מסירות מודעא שתקנו חכמינו ז"ל. וברשות שמים אתחיל ואומר: (אני מאמין בשלש עשרה עיקרים בכלל ובפרט ש)הבורא יתברך שמו הוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים. ושיש שכר טוב לצדיקים לעולם הבא ועונש רע ומר לרשעים. ושיש תחית המתים בעת שיעלה רצון הבורא יתברך שמו. ובידו להמית ולהחיות. ובביאת המשיח. והבורא יתברך שמו אינו גוף ולא דמות הגוף. והוא אור גדול ונורא מאד אור קדוש וטהור אור קדמון אור צח אור מצוחצח אור זך ונקי אור טמיר ונעלם אור פשוט. אין סוף ברוך הוא. והוא חי וקיים מקור חיים ה'. וממנו תוצאות חיים. ויקוים בי מקרא שכתוב: "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום". ונאמר: "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים", לחיים טובים ולשלום תכתבני ותחתמיני אלהים חיים, אמן כן יהי רצון. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

הציבור אומר: ברוך תהיה.

החזן עונה: ברוכים תהיו.

... ואם עלה בדעתי איזה הרהור נגד עיקר הדת ותורה שבעל פה (אני מתחרט וחוזר) בי ואני שואל מחילה מה' אלהי ישראל (ומתורתו). מסרתי המודעא בעדי ובעד כל הקהל הקדוש הזה.

ראש העדה עונה: בצרוף קודשא בריך הוא ושכינתיה קבלנו מסירת המודעא אשר מסר השליח צבור בעדו ובעד כל הקהל הקדוש הזה גופם נפשם רוחם ונשמתם לעילת כל העילות וסיבת כל הסיבות. וכל מה שיעשו מהיום נגד מסירת המודעא הזאת, הן במעשה הן בדיבור הן במחשבה, אנחנו מבטלים אותו המעשה או הדיבור או המחשבה בצרוף קודשא בריך הוא ושכינתיה, ולא יעשו שום רושם כלל. גם אני מוסר המודעה הזאת בעדי ובעד העדה הזאת הסומכין עלי שאני שליח שלהם.

החזן אומר: בצרוף קודשא בריך הוא ושכינתיה קבלנו מסירת המודעא הזאת אשר מסרו אנשי העדה הקדושה ההיא גופם נפשם רוחם ונשמתם לעילת כל הסיבות וסיבת כל הסיבות. וכל מה שיעשו מהיום נגד מסירת המודעא הזאת, הן במעשה הן בדבור הן במחשבה, אנחנו מבטלים אותו המעשה או הדיבור או המחשבה בצרוף קודשא בריך הוא ושכינתיה, ולא יעשו בהם שום רושם כלל.

תשובה

"מסירת המודעה" הנהוגה בקהילת רומא משקפת, כנראה, מצב נורא שבו הכריחו יהודים לעשות מעשים שמשמעותם כפירה באלוקי ישראל ובמסורת החכמים.

ישנה חשיבות מרובה בשימור המנהג מן הבחינה ההיסטורית, כמאמר הפסוק: "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור"[1]. ואף-על-פי שיש בנוסח בעייתיות מסוימת, אל לכם לשנות את המנהג, כי גם בזה נאמר "שב ואל תעשה עדיף", שהרי יש בזה יתרון מבחינת שימור המסורת, ומצד שני גם השינויים עלולים להיות שנויים במחלוקת. על כן עצתנו היא שתמשיכו במנהג אבותיכם שבידכם מבלי להוסיף או לגרוע.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר