שנת תשע"ב | שבת פרשת בהר

שו"ת במראה הבזק: מוצר הומיאופטי המכיל אחוז קטן מאוד של חומר לא כשר

(מתוך ח"ה)

פירנצה, איטליה Firenze, Italy

חשוון תש"ס

שאלה

מה דינו של מוצר בריאות הומיאופטי המדולל ביחס של 1 ל20,000- (אחד לעשרים אלף) המופק מארס הדיו של דג הדיונון.

התרופה מיועדת מצד אחד לחולה שאין בו סכנה ומצד שני נתן לומר שלחומר המדולל אין שום זכר בדילול ביחס שכזה. אומנם על פי תפיסת הרפואה ההומיאופית, דווקא בדילול שכזה נותן החומר של הדג הלא כשר את סגולתו הרפואית המתאימה.

תשובה

א. רוב הפוסקים כתבו שמותר להשתמש בתרופות הומיאופטיות, ואם נתברר על-פי הניסיון¹ שתרופה מסוימת מועילה לרפא, ניתן לראות בה תרופה בדוקה.

ב. הדיו של דג הדיונון נוצרת בבלוטה של הדג, ולכן יש לראות בה "דבר היוצא מן החי" שאסור², אולם מכיוון שאינה ראויה לשתיה בפני עצמה - שתייתה נחשבת "שלא כדרך הנאתן"³. והנה נפסק שמותר לחולה שאין בו סכנה להתרפאות בשאר איסורין שלא כדרך הנאתן, ונחלקו פוסקים, אם היתר זה כולל גם אכילה ושתייה⁴. כמו כן נחלקו בשאלה, אם ההיתר רק לחולה שאין בו סכנה או גם לבריא⁵. לכן, אם על-פי הניסיון זוהי תרופה בדוקה, ניתן להקל על-פי הפוסקים המתירים לחולה שאין בו סכנה להתרפאות "שלא כדרך הנאתם" אפילו בדרך אכילה. ואפילו אם התרופה הנ"ל איננה תרופה בדוקה, ניתן לסמוך על הפוסקים המתירים שימוש בה אפילו לבריא.

ג. ואף אם נאמר שאין זו תרופה בדוקה, ונחוש לדעת האוסרים "שלא כדרך הנאתן" לבריא, ניתן להתיר, מכיוון שבדילולים שעבר האיסור, הוא בטל ברוב, ואין צריך בשישים בבת אחת, מכיון שנותן טעם לפגם⁶. ואין לאסור מטעם ביטול איסור לכתחילה, מפני שהגוי מבטלה ברשותו לעצמו⁷. ואפילו אם יעמוד שם משגיח יהודי על מנת לתת הכשר⁸.

ד. ההיתר הנ"ל אמור אף במקרה שהתרופה משווקת בצורת סירופ לשתייה. ואם התרופה משווקת בצורת כדורים לבליעה או בתוך קפסולות, אין מקום לחוש כלל⁹.

_____________________________________________________________

1 "מנחת יצחק" (חלק ח סי' סח), "שבט הלוי" (חלק ה סי' נה), הגרח"ד הלוי "שנה בשנה" (תשמ"ג עמ' 162), ודלא כדעת הגר"מ פינשטיין המובאת ב"המאור" (גליון רעב תשמ"ג, עמ' 34) שתרופות הומיאופטיות הן אמונות הבל, והשימוש בהן גורם להתכחשות לסדר העולם כפי שסידרו הקב"ה. ועיין "אנציקלופדיה הלכתית רפואית" (חלק ג עמ' 279-278).

2 "אנציקלופדיה עברית", ערך דיונון .

3 שו"ע יורה דעה (סי' קנה סעיף ג).

4 "שאגת אריה" (סי' עה) אוסר באכילה מטעם "דאחשביה", אך מהש"ך שם (ס"ק יג) משמע שמתיר. ובהג' "יד אברהם" מבואר בפירוש שמותר גם באכילה מטעם דלא אמרינן "אחשביה" כשכל כונתו לרפואה ולא לאכילה.

5 הש"ך מתיר "שלא כדרך הנאתן" לבריא רק באיסורי אכילה. וב"בינת אדם" (סי' עא) כתב שאין לחלק בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה ובשניהם נחלקו ראשונים, לתוס' ולמרדכי - מותר, ולרא"ש - אסור מדרבנן .

6 שו"ע יו"ד (סי' ק"ג סעיף א). אומנם צ"ע דאולי יש לראות בדיו דבר המעמיד שאינו בטל מכיון שהוא זה שנותן את התכונה המיוחדת בתערובת והופך אותה לתרופה, אבל בפוסקים שדנו בעניין לא מצאנו חשש זה, וצ"ע.

7 "דרכי תשובה" (יו"ד סי' קח ס"ק כ).

8 עיין שם בשם שו"ת "בית שלמה". ובתשו' הגרח"ד הלוי הנ"ל מתיר תרופות הומיאופטיות מטעם שאין כוונת הגוי לבטל את האיסור אלא לגרום לאפקט החיובי של החומר, וכן מכיון שכמות החומר המבטלת מרובה מאוד, אין איסור לבטלו לכתחילה.

9 מפני שאין איסורי אכילה והנאה אסורים אלא כשנהנה גרונו מהם, אבל אם נהנה רק במעיו, אין איסור (רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ' יד הל' ג). ויש שהתירו כל בליעת מאכל לרפואה אפילו לחולה שאין בו סכנה, מפני שנחשבת שלא כדרך הנאתן, עיין "אנציקלופדיה הלכתית רפואית" (ח"ג ערך כשרות, עמ' 253).

ובתרופה שעשויה מדברים אסורים בקפסולה, פסקו הפוסקים שנחשבת לפסולה לאכילת כלב, ודינן ככרכן בסיב, והרי הן מותרות גם לחולה שאין בו סכנה, ואולי אף לבריא, עיין שם, עמ' 217. (אבל יש לבדוק, אם הקפסולה עצמה אינה מכילה רכיבים אסורים).

לראש העמוד