שנת תשע"ג | שבת פרשת בשלח

פרשת השבוע: אמונת חכמים - וַיַּאֲמִינוּ בַּיקֹוָק וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ

לאחר קריעת ים סוף מסכמת התורה:

"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְקֹוָק וַיַּאֲמִינוּ בַּיקֹוָק וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות י"ד לא).

אמונה זו מקבלת חיזוק נוסף בעקבות מעמד הר סיני כאשר הקב"ה מבטיח:

"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק" (שמות י"ט ט).

חז"ל ובעקבותיהם הראשונים והאחרונים, ניסו להסביר את פשר האמונה במשה ומה התחדש בעקבות מעמד הר סיני.

התרגום כדרכו, נזהר מאוד מלפרש את הביטוי: "וַיַּאֲמִינוּ ... וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" כמשמעו ולכן מתרגם "והימינו ... ובנביאות משה עבדיה". בעקבותיו צעד גם החזקוני.

בעלי התוס' ב"הדר זקנים" ניסחו את הרעיון קצת אחרת: "האמינו שהוא עבד הקדוש ברוך הוא ובמצותו עשה הכל".

לפי פירוש זה כאילו שכתוב ויאמינו בד' ובמשה, שהוא עבדו של ד'. כך פירש גם אבן עזרא.

האלשיך לעומתם טוען כי עם ישראל האמין בד' ובשליחות משה עוד במצרים. מה שהתחדש בעקבות קריעת ים סוף הוא שגם ה"ערב רב", כל אותם נספחים שיצאו עם ישראל ממצרים, גם הם השתכנעו והצטרפו לעדת המאמינים.

ננסה לבדוק עתה לפי כל שיטה מה אמור להשתנות בעקבות מעמד הר סיני.

רש"י מסביר: "גם בנביאים הבאים אחריך". לדעתו לא היה צורך בחיזוק בענין נבואת משה או שליחותו.

אבן עזרא טוען לעומתו שגם אחרי קריעת ים סוף, היו עדיין יהודים קטני אמונה שפקפקו וז"ל: "כי היו בישראל רבים ..., שאמרו שלא יתכן לדבר מי שאינו גוף עם מי שהוא בגוף ויחי". הרמב"ן חולק בחריפות על אבן עזרא וטוען: "ואיננו נכון, כי זרע אברהם (ומכניס כאן גם "עקיצה" אישית) לא יסתפקו בנבואה, כי האמינו בה מאבותם".

הרמב"ן לכן מסביר: "וגם בך יאמינו לנצח בכל הדורות, ואם יקום בקרבם נביא או חולם חלום כנגד דברך יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה". לפי דבריו, מה שהתברר במעמד מתן תורה, הוא מעמדו המיוחד של משה כנגד כל הנביאים שנשלחו אחריו.

הרמב"ם מסביר כי אכן מדרגת האמונה של עם ישראל השתנתה "אחרי הדיבור" וז"ל: "משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף..., ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר ..., ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה" (יסודי התורה פ"ח ה"א).

כל זה מעורר מחדש את השאלה: הרי למשה רבנו יש בחירה חופשית ומנין לנו כי מה שמסר לנו הוא אכן תואם בדיוק את מה שקיבל מסיני?

נביא את דברי רבנו מאיר שמחה הכהן מדוינסק ב"משך חכמה": "ואם כן, איך צוה השם שיאמינו לעולם במשה, הא "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות לג, ב) ואין הידיעה מכרחת הבחירה?! ושמא יבחר משה אחר זה חלילה, להוסיף מדעתו! ועל כרחין, שהשי"ת שלל ממנו הבחירה לגמרי, ונשאר מוכרח כמלאכים. והטעם שהתכלית הוא הבחירה, שבלא בחירה אין מעלה על האדם יותר מכל הנמצאים" (הקדמה לספר שמות).   

ואם ישאל השואל: אם כך, כיצד זה קרה שמשה חטא, כגון במי מריבה? והתשובה תהיה כי בחירתו של משה נשללה ממנו רק בענייני נבואה. גם משה רבנו הוא בעל בחירה שהרי זו מעלתו של האדם כאדם. אבל בענייני נבואה, כולנו מאמינים בני מאמינים שמשה אמת ותורתו אמת, ברוך שנתן תורה לישראל בידי משה עבדו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר