שנת תשע"ג | שבת פרשת שמיני

חמדת הדף היומי: נאמנות קטן בדינים דרבנן

בגמרא (עירובין לא ע"ב) מובא שאדם ששולח את עירובי התחומין (אוכל שמונח על מנת שהאדם יקנה שביתה במקום אחר, וכך יוכל ללכת לאותו כיוון יותר מתחום שבת שהוא אלפיים אמה) בידי קטן, אין העירוב מועיל. רש"י (ד"ה עירובי חצירות) ביאר שהטעם הוא משום שקטן אינו יכול להניח עירוב. אמנם תוס' (ד"ה "כאן בעירובי") חולק וסובר שהבעייה היא שאין לקטן נאמנות על השליחות, מכיון שעירובי תחומין הם בתוקף חמור. כדברי הגמרא פסק שו"ע (או"ח תט, ח) שאין לשלוח את הקטן להניח את העירוב.

תוס' מקשה מהגמרא בפסחים (ד ע"ב) שאומרת שקטן נאמן על בדיקת חמץ כי חיוב הבדיקה מדרבנן והאמינוהו בדרבנן? ומתרץ שנאמנות קטן על בדיקת חמץ היא רק במקרה שהבית שלו, וחיוב הבדיקה חל עליו, והוא יודע שאין לו אפשרות להפטר ממנו, אבל אם רק מטילים עליו לבדוק כשליח בבית שאינו שלו, הוא מתייאש מהבדיקה, ואינו נאמן.

רעק"א מקשה על קושית תוס' שכאן בגמרא לא נאמר כלל שאין נאמנות לקטן להעיד שהניח את העירוב, אלא רק שאין לשלוח קטן עם אוכל להניחו כעירוב תחומין, כי חוששים שהקטן לא יניח, אבל גם לגמרתנו, אם בא הקטן ומעיד שהניח עירוב או בדק חמץ יהיה נאמן. ואכן בדברי תוס' בפסחים (ד ע"ב ד"ה הימנוהו) מבין רעק"א שבבדיקת חמץ נאמן הקטן גם כששולחים אותו לבדוק כיון שהדבר הוא 'בידו' לעשות, והכלל שכל אדם ש'בידו' לעשות משהו, נאמן עליו. אמנם, בגלל הטירחא שכרוכה בבדיקה, אם המחויבות בבדיקה היתה מהתורה לא היה הקטן נאמן.

שו"ע (או"ח תלז, ד) פסק שקטן נאמן לומר שבדק את החמץ בבית. וכתב מג"א (סק"ח) שפסק זה הוא לא כתוס' הנ"ל בעירובין, ולתוס' קטן לא נאמן לומר שבדק חמץ בבית אלא אם זה בית שלו, וכפי שהוסבר לעיל.

דיון דומה מופיע גם בתרומת הדשן למהר"י איסרלין (רלז) שהובא בשו"ע (יור"ד קכ, יד) שדן אם מותר לשלוח קטן להטביל כלים שנקנו מגוי, ומסיק שכיון שכיוון שדין הטבלת כלים הוא מדאורייתא לכן לא ניתן לשלוח קטן, כי הוא לא יהיה נאמן לומר שטבל, ואף שבידו להטביל ואין בהטבלה טירחה. וכתב שלמרות שכתבו תוס' בפסחים שבדברים ש'בידו' נאמן, דברי התוס' נסובים רק לגבי נשים ועבדים. וקטנים אינם נאמנים אף בדברים שבידם לעשות. וביאר הגר"א (שם סקל"ו) שהטעם שאין הקטן נאמן הוא משום שאין לו כלל דין עד (אולי בניגוד לנשים שהסיבה שאינן מעידות הוא משהו פרוצדוראלי, ואילו בקטן הסיבה היא עקרונית, אין לדברים שהוא אומר מספיק תוקף), ולכן אינו יכול להיות נאמן. לדעתו גם מה שכתבו במשנה בכתובות (כז) דינים שבהם קטן שהגדיל נאמן, אין קטן נאמן בהם כיון שאין משמעות לדבריו. (ותורי"ד בפסחים ד ע"ב מבאר שיש לחלק בין עדות על מקרים שקרו, שבזה וודאי שאינו נאמן בעודו קטן, לבין עדות על משהו שהוא עשה לפני זמן קצר, ובזה הוא נאמן, כיון שבאופן כזה אין להסתפק בנאמנותו)

מתרוה"ד עולה שבהטבלת כלים שאין בה טורח, וגם זה 'בידו' של הקטן, היה נאמן אילו אכן ההטבלה היתה מדרבנן, כי הוא מנמק שאין הקטן נאמן מכיון שההטבלה היא דאורייתא. ולכן כתב רעק"א (בגליון שו"ע בסי' קכ) שבכלי זכוכית לדעת תרוה"ד יהיה נאמן. וכתב רעק"א שזה לא כתוס' בעירובין, כי לשיטת תוס' בעירובין אינו נאמן באופן כזה, כי לא מוטל עליהם. ומסוף דברי הגר"א (שהובא לעיל, וכותב שכן כתב תוס' בעירובין ופסחים) עולה שתוס' בפסחים ועירובין לא חולקים וגם תוס' בפסחים סובר שאין הקטן נאמן בדבר דרבנן להעיד כשאינו בידו כעת, למרות שהיה בידו קודם.

לסיכום: יש ג' נפק"מ בשאלת נאמנות הקטן א. לשלוח קטן לבדוק חמץ, שבזה לתוס' בעירובין וודאי שלא מועיל, וגם לא מועיל שקטן יעיד על כך, ולדעת הגר"א גם תוס' בפסחים מסכים לתוס' בעירובין. ב. לשלוח קטן להטביל כלים, שבכלי מתכות לכו"ע לא מועיל כיון שהחיוב הוא מדאורייתא, ובכלי זכוכית, לדעת רעק"א מותר (פת"ש (קכ, יד) כתב שיש להקל יותר בהטבלת כלים כי אין איסור באוכל אם השתמשו בכלי לא טבול). ג. לשלוח קטן להניח עירוב, בזה לדעת רעק"א יש לתת לו נאמנות אם העיד שהוא הניח, אמנם כפי שכתבה הגמרא אין לשלוח קטן לעירוב ולהאמין לו לכתחילה.

האחרונים למדו מזה גם לכל מיני דינים כמו לבדוק חרקים בעלים על ידי קטן:

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/05/00510.htm

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר