שנת תשע"ד | שבת פרשת תזריע

חמדת דף היומי: כוחה של תקנה

בגמרא (ביצה ה ע"א) מובא: "כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו". ומבאר רש"י קיבוץ חכמים שאסרו דבר מסוים, אף שלאחר זמן  נתבטל הטעם שמחמתו נאסר, עדיין האיסור קיים, וצריך קיבוץ חכמים אחר להתירו. הגמרא (שם) לומדת זאת מכך שהקב"ה מבטל במפורש את הדברים שנאסרו על ישראל קודם מתן תורה כגון "אל תגשו אל אישה" (שמות יט, טו), וכן איסור עלייה להר סיני – אף שכבר קבלו תורה, ובטל טעם האיסור (דברים ה, כז). כדוגמא לכך הגמרא (שם) מציינת את תקנת חכמים שפירות השנה הרביעית בשדות הסמוכות לירושלים, שהינם קדושים בקדושת 'נטע רבעי', לא יפדו בכסף, אלא יעלו ויאכלו בירושלים "כדי לעטר את ירושלים בפירות". ואחרי חורבן ירושלים, לא בטלה התקנה עד שנמנו החכמים והתירו זאת.

בראשונים מצאנו כמה סיוגים לכלל זה:

1.   הרא"ש (ביצה א,ג) - גזרה שמראש הוגבלה לזמן, משעבר הזמן בטלה התקנה.

2.   הרא"ש בתשובה (כלל ב,ח) - כשטעם האיסור ידוע – אם נתבטל הטעם בטל האיסור. ולכן התיר לבישת טלית של פשתן, שבעבר תקנו לא ללבשה, כיוון שהיו בטלית חוטי תכלת מצמר וחששו שיקרע כסותו ויעבור על איסור כלאים, ובמקומו בטל השימוש בחוטי תכלת מצמר. וכך פסק המגן אברהם (ס' תרצ ס"ק כב) שדבר שהוא משום חשש, ועבר החשש – ניתן לבטלו. 

3.   הר"ן (עבודה זרה סה ע"א) מעלה אפשרות, שרק באלו שהיה שייך בהם טעם האיסור בתחילה, צריך מניין חכמים כבתחילה להתירו. אבל באלו שלא היה שייך בהם האיסור מעולם – מותרים מיד. וכך מבאר ביחס לנתינת מתנה לגוי לפני 'יום אידם' (=חגם), שנאסר מחשש שיבוא להודות לעבודה זרה. ומבאר הר"ן שבגויים שאינם עובדי עבודה זרה ייתכן שלא קיים האיסור.

מדוע לא בטלה התקנה אף שבטל הטעם?

א.  הרמב"ם בתשובה (רכא) מבאר, כשחכמים ראו שיש לתקן תקנה, עשו זאת באופן גורף וכולל.

     דוגמא לדבר היא חזרת הש"ץ אחר תפילת שמונה עשרה, שתקנו כדי שהחזן יוציא את מי שאינו בקי, ולא עברו ובדקו בכל בית כנסת לראות מה רמת הבקיאות של כל מתפלל ומתפלל.

ב.  הרמב"ם בתשובה (רכא הערה ח) כותב שהדבר נועד כדי למנוע מחלוקות, שיש שירצו לבטל התקנה ויש שלא ירצו, ולכן פסק שעדיין יש לומר ברכת מעין שבע אחר ערבית של שבת, אף שעיקר תקנתה הייתה בגלל שבעבר היו בתי הכנסת במקום רחוק מהעיר, ורצו להאריך התפילה שלא יישאר אדם לבדו, ואילו כיום בתי הכנסת בעיר, והחשש לא קיים.

ג.  המשך חכמה (שמות יב,א) כותב "...מקובלים אנחנו מרבינו הגר"א, דאם כי חז"ל פירשו טעמם, בכל זאת עוד השאירו טמונים בסתר לבבם טעמים לאלפים גדולים ורבים, אבל לא זה לאוזן המון בני ישראל...". כך שאף שהטעם הגלוי בטל, עדיין ישנם עוד טעמים נסתרים בדבר.

מבט נוסף על התקנות ומעמדם, עולה מדברי הציץ אליעזר (חלק כב, פו בשם המהר"ץ חיות), שאנו צריכים לבחון את התקנות והגזרות, במיוחד אלו שבאו לשם גדר וסייג במבט היסטורי, ולראות עד כמה הם שמרו עלינו לאורך הדורות, "שלא נסטה מתורת קדשנו ושלא נאבד את צביוננו..."(שם), ולכן אנו מחויבים לנהוג בזהירות מרובה בהם, ולגשת אליהם בכובד ראש ויראת כבוד.

סיכום: בגמרא (ביצה ה ע"א) מובא שתקנת חכמים שבטל טעמה, עדיין לא בטלה, וצריך שוב קיבוץ חכמים לבטלה. ולמדו זאת מהקב"ה שביטל במפורש אחרי מעמד הר סיני את האיסורים שהוטלו קודם מעמד הר סיני (דברים ה, כז). בראשונים סייגו במקרים הבאים:

1.   כשהתקנה הוגדרה כזמנית (רא"ש ביצה א,ג).

2.   כשהאיסור ידוע ועבר החשש (שו"ת הרא"ש ב, ח).

3.   באלו שלא שייכת בהם התקנה. (ר"ן ע"ז סה ע"א).

בטעם הדין מצאנו כמה כיוונים:

א.   תקנה במהותה היא כללית וגורפת (שו"ת הרמב"ם רכא).

ב.   למנוע מחלוקות בין המצדדים בתקנה לרוצים בביטולה (שם בהערה).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר