שנת תשע"ה | שבת פרשת ויקהל פקודי

שו"ת במראה הבזק: אולם טהרה של בית קברות, הסבתו לבית כנסת

(מתוך ח"ז)

וינה, אוסטריה                                                               Vienna, Austria

אייר תשס"ז

שאלה

באחת השכונות בעירנו, בית הכנסת שכן בתוך בית האבות. עקב הידלדלות יושבי בית האבות, הוחלט להעבירו לאזור אחר. תושבי השכונה נשארו ללא מקום תפילה.

באותה שכונה יש בית קברות עתיק יומין, שכבר 100 שנים לא קוברים בו. בית הטהרה וההספדים צמוד לבית הקברות, ונמצא בתוך המתחם. דרך עפר מקיפה אותו. ברור שאין קברים תחת האולמות הללו.

היהודים רוצים לפתוח לבית הטהרה כניסה מבחוץ, ולהפוך אותו לבית כנסת. האם זה מותר מבחינה הלכתית? מה עם קדושת בית הקברות? מה עם "לעג לרש"? האם הכהנים צריכים לחשוש? הפתחים לכיוון בית הקברות ייסגרו.

תשובה

במצב הנתון על-פי השאלה, מותר להפוך את אולם הטהרה לבית כנסת (ואפילו אם פותחים חלונות לכיוון בית הקברות), ואין בזה משום "לעג לרש"¹ או חשש טומאת כהנים² – זאת בתנאי שאין עצים שמאהילים על הקברות ועל הבניין כאחד³.

_____________________________________________________

¹ בגמרא (ברכות יח ע"א) מובא: "לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום "לועג לרש חרף עושהו" (משלי יז), התם תוך ארבע [אמות] הוא דאסור". הלכה זו הובאה הן בהקשר להנחת תפילין והן בהקשר לקריאת שמע ותפילה (ואפילו בעל-פה) במספר מקומות בשו"ע (או"ח סי' מה סע' א; סי' עא סע' ז; יו"ד סי' רפב סע' ד; סי' שסז  סע' ב-ג). אם כן פשוט שאין להתפלל אפילו תפילת ארעי בתוך ד' אמות של בית הקברות.

נחלקו האחרונים (עיינו בשו"ע או"ח סי' מה סע' א, ב"ביאור הלכה" ד"ה אסור) מהם המקומות האסורים: לדעת הב"ח האיסור קיים רק בתוך ד' אמות מהקברים, אך מחוץ לד' אמות מותר, אפילו בתוך בית הקברות. לעומתו הט"ז מסכים שמדינא כך ההלכה, אך יש להחמיר שלא להתפלל בתוך בית הקברות (והוא מקום המוקצה לקברים), אפילו בריחוק ד' אמות. גם לדעתו, מחוץ לבית הקברות אין צורך להרחיק (אם הוא רחוק מהקברים עצמם ד' אמות). לדעת ה"מגן אברהם" יש צורך להרחיק ד' אמות ממקום המוקצה לקברים (וי"א שגם ה"מגן אברהם" מודה לט"ז, אלא שלדעתו האיסור בתוך בית הקברות הוא מדינא).

ה"משנה ברורה" (שם ס"ק א) מכריע שהיות שמדינא גם הט"ז מודה לב"ח, הרי שבקצה בית הקברות מספיק להרחיק ד' אמות מהקבר האחרון ומותר להתפלל ולהניח תפילין אפילו במקום שהוקצה לקברים, אך באמצע בית הקברות יש להחמיר ולא להתפלל אפילו בריחוק ד' אמות מהקבר. בכל מקרה, במקום שלא הוקצה לקברים כלל (כמו בנדון דידן, שמקום בית הטהרה מעולם לא הוקצה לקברים) – אין כל חשש, כל עוד רחוקים ד' אמות מהקברים. עוד מתבאר שלדעת ה"משנה ברורה" שם דין מחיצה המפסקת כדין ד' אמות. על כן בנדון דידן אין חשש כלל. אמנם שם ה"משנה ברורה" עוסק בדין תפילין, אבל בסי' עא (במ"ב ס"ק טז) הוא פוסק שהוא הדין גם לעניין קריאת שמע ושאר הדברים.

יש להעיר שה"משנה ברורה" (שם בס"ק טו) פסק שהוא הדין בעניין אמירת קדיש. לכאורה היה מקום להקשות על מנהג העולם להגיד קדיש בתוך ד' אמות של מת. בשו"ת "יחווה דעת" (ו סי' ה) האריך הראשון לציון הרב עובדיה יוסף להוכיח שכל שנעשה הקדיש לכבודו של מת – אין בזה "לעג לרש" והדבר מותר, וכפי שפסק השו"ע (יו"ד סי' שדמ סע' יז), שמותר לומר פסוקים ודרשות לכבוד המת בתוך ד' אמות של המת. נביא גם את דברי הנצי"ב ב"העמק שאלה" (שאילתא יד אות ו), שכתב שהיום שנהגו להעמיק הקבר יותר מי' טפחים, והרי שהוא נחשב ברשות אחרת ומותר אפילו בסמוך לקברים ממש, אולם כאמור, בנדון דידן איננו צריכים לדבריו.

²  הגמרא (סוטה מד ע"א) פוסקת שמת תופס ד' אמות לטומאה. (ברמב"ם (אבל פרק ג הל' יג) מבואר שדין זה הוא מדרבנן), אלא אם הוא מוקף במחיצות. על-פי סוגיה זו פסק המחבר (יו"ד סי' שעא סע' ה): "אסור לכהן לקרב בתוך ארבע אמות של מת או של קבר. במה דברים אמורים? שאין הקבר מסויים במחיצות גבוהות י' טפחים, אבל אם הוא מסויים במחיצות גבוהות י' טפחים, או בחריץ עמוק י' טפחים, אין צריך להרחיק ממנו אלא ד' טפחים". אם כן, בנדון דידן, שיש מחיצה גבוהה י' טפחים בין הקברים למקום התפילה – ממילא אין חשש לטומאת כהנים, והדבר מותר. כל שכן כשהכניסה היא מחוץ לבית הקברות, ואין כל חשש שהכהנים יתקרבו לקברים. עיינו עוד בשו"ת "ציץ אליעזר" (ד סי' טו), שהאריך להוכיח שאין איסור על כהן להיכנס לבית הקברות (ואפילו למקומות שיש בהם לשיטות מסוימות איסור "לעג לרש"), כל עוד אין חשש אוהל והוא רחוק ד' אמות מהקברים.

³ במקרה שיש עץ המאהיל על קברים ועל בית הטהרה, הרי אם יש חלון פתוח מתחת לעץ – הטומאה עוברת דרכו, כמו שפסק בשו"ע (יו"ד סי' שעא סע' א): "אסור לכהן ליכנס תחת אהל שהמת תחתיו, אפילו הוא גדול הרבה, ואפילו לבית אחר או לעליה אחרת הפתוחים לאותו בית בנקב שיש בו טפח על טפח, ובית לאותו בית, עד עולם". על כן במקרה שקיימים עצים כאלו – יש צורך להיזהר ולא לפתוח חלונות לאותו צד (ואף אם הם אינם ממש מתחת לעץ, יש חשש שענפי העץ יתפשטו לשם מבלי משים).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר