שנת תשע"ו | שבת פרשת תרומה

חמדת הדף היומי: האם קורדייקוס הוא שיטיון?

מהי מחלת ה'קורדייקוס'? האם אדם החולה במחלה זאת מוגדר כשוטה? ננסה לענות על שאלות אלו על פי מאמרו של פרופ' יהודה לוי (אסיא לח עמ' 44-45).

הגמרא (גיטין סז,ב) אומרת שרפואתו של מי שאחזו קורדייקוס איננה תרופה מיוחדת אלא אכילת מאכלים בריאים 'בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא', דהיינו בשר אדום צלוי ויין 'מזוג במים הרבה' (רש"י שם). מכך שזו רפואתו נראה שלא מדובר באדם המוגדר כשוטה גמור שהינו חסר דעת, אלא אדם שאין דעתו מיושבת עליו והוא נמצא במצב רגעי של בלבול וערפול, ובעזרת אכילת מאכלים אלה תתיישב דעתו (ראה בפירוש יד פשוטה על הרמב"ם, ספר נשים חלק א עמ' תרג). כך נראה גם מפירוש רש"י על המשנה שפירש שקורדייקוס הוא מי 'שאין דעתו מיושבת', דהיינו אינו שוטה, אלא אדם שדעתו מבולבלת ולא מיושבת.

בתלמוד הירושלמי (תרומות א,א) מפורש שמי שאחזו קורדייקוס איננו שוטה. לאחר שמביא הירושלמי את סימני השוטה נאמר שם '...קורדייקוס אין בו אחת מכל אלו'. הכוונה לסימני השוטה שפורטו לעיל, דהיינו לאדם שאחזו קורדייקוס אין אף לא סימן אחד הקיים בשוטה. מובאת שם מחלוקת (וכן הוא בבבלי במסכת חגיגה) האם אדם מוגדר כשוטה אם התקיימו בו כל הסימנים המפורטים שם או רק אחד מהם, ומכל מקום הירושלמי אומר שמי שאחזו קורדייקוס אין בו אף אחד מהסימנים.

נביא את אבחנתו של פרופ' יהודה לוי במאמר הנזכר (ההדגשות שלי):

"קיים מצב של מחסור סוכר בדם בעקבות אכילה (postprandial hypoglycemia). כנראה יש אנשים אשר אצלם אכילת מזון עשיר בסוכר גורמת, אחרי זמן מה, לירידה חמורה של ריכוז הגלוקוזה בדם... כנראה כניסת הרבה גלוקוזה לדם גורמת לשחרור כמות גדולה של אינסולין הגורם ספיגת הסוכר בכבד, פעילות הממשיכה זמן מה גם אחרי שהאיזון הושג. כתוצאה מכך, ריכוז הגלוקוזה בדם יורד יותר מדי. מצב של מחסור בגלוקוזה, מצדו, יש לו שתי השלכות מורגשות במיוחד: מחסור סוכר במוח ושחרור הורמונים נגדיים. במקביל לאלה הסימפטומים של מצב זה גם הם נחלקים לשתי קבוצות: אלה הנגרמים ע"י לקוי בתפקוד המוח, אלה הנובעים מהפרשת יתר של הורמוני בלוטות על ידי הכליות (במיוחד אפינפרין).

בקבוצה הראשונה נכללים סחרחורת, כאבי ראש, טמטום תהליכי המחשבה, ובלבול שכלי;

בעוד והקבוצה השנייה כוללת זיעה, רעידה, רגשי פחד וכו'...

הרי כאן מצב הדומה לקורדייקוס גם מבחינת האיטיולוגיה וגם מבחינת הסימפטומים הכוללים בלבול שכלי. מענין שהטיפול המומלץ למצב זה הוא תזונה עשירה בחלבונים בצירוף מעט פחממנים – זהה לטיפול המומלץ בגמרא לקורדייקוס''

נעיין בכמה דוגמאות מדברי רבותינו הראשונים שההבחנה הנ"ל בין שוטה למי שאחזו קורדייקוס עומדת ביסודן. הרמב"ם בפ"ב מהלכות גירושין מכנה את מי שאחזו קורדייקוס בלשון זה: "מי שהיתה רוח רעה מבעתת אותו". בהלכות ביאת מקדש ח, טז כתב: 'ועוד יש שם באדם ארבעה מומין אחרים ואלו הן: החרש, השוטה, והנכפה אפילו לימים רבים, מי שרוח רעה מבעתתו תמיד או בעתים ידועים'. מפורש בדבריו שמי שרוח רעה מבעתתו ושוטה שני מומין שונים הם, ונמצינו למדים שמי שבעתתו רוח רעה לא מוגדר כשוטה, כאמור (עיין בפירוש יד פשוטה לגרנ"א רבינוביץ על הלכות גירושין שם).

תשובות ופסקי דינים מרש"י וחכמי שו"ם הקדמונים ז"ל, התפרסם בכתב עת מוריה (שנה רביעית, גל' ז-ט [מג-מה], אדר -ניסן תשל"ג): 'ור' עצמו כשהוא חולה אינו מתפלל אלא קורא קירית שמע בלבד, משום הא דתניא אבוה דשמואל כי הוי אתי מאורחא לא הוה מצלי תלתא יומי, כלומר לאחר חזרתו מן הדרך לא היה מתפלל כל שלשת ימים, דטורח הדרך אוחזתו קורדייקוס ואינו יכול לכוין...'. ברור שלא מדובר שנעשה שוטה ח"ו מטורח הדרך, אלא שדעתו לא הייתה מיושבת עליו כדי שיוכל לכוון.

הטור ביורה דעה סימן רפו כתב: 'ירושלמי בי מדרשו דר' חנינא הוי ליה מזוזתא, וכן עשה הר"מ מרוטנבור"ק מזוזה לפתח בית מדרשו, ואומר כשהיה ישן בו שינת הצהרים היה רוח רעה מבעתתו קודם שתקן בו מזוזה'. לכאורה כוונת הטור בביטוי זה למי שאחזתו רוח רעה האמור בטור אבן העזר סימן קכא, ואם כן הוא הרי לנו מקור נוסף ממנו עולה  שאין הנבעת מוגדר כשוטה, וכפי שנתבאר היטב במאמרו של פרופ' לוי.

נסיים בדברי החזון איש אבן העזר פו,ח, שלאור הבחנה זאת מבאר את דברי הרמב"ם בהלכות גירושין ב, טו. הרמב"ם כתב שם שאדם שצוה בהיותו בריא לכתוב ולתת גט לאשתו ולאחר מכן נבעת, שיש להמתין עד שיבריא ורק אז לתת את הגט, ואם נתנו קודם שהבריא בזמן שהרוח הרעה עדיין מבעתתו, הגט כשר מן התורה ופסול רק מדרבנן (בפרקים ב' ו-י' הרמב"ם כותב שגט 'פסול' כשר הוא מן התורה ופסול רק מדרבנן). בתחילה תמה החזון איש על מי שרצה לפרש שהגט כשר מן התורה גם אם בעת נתינתו היה הבעל שוטה, ואף העלה אפשרות שהמילה 'פסול' ברמב"ם טעות סופר היא וצריך להיות 'בטל' (ראו ס"ק ד,ה). לאחר שעמד על ההבחנה הנ"ל כתב שדברי הרמב"ם מתפרשים כלשונם, ורק לגבי מי שנבעת כתב שהגט כשר מן התורה ופסול מדרבנן משום שאינו שוטה, אך לגבי אדם שציווה לתת גט ונשתטה יודה הרמב"ם שגט שיינתן בעת היותו שוטה בטל הוא מן התורה. 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר