שנת תשע"ו | שבת פרשת פקודי

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: רפואה והלכה - יד - אטר

וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם [שמות מ לא]

מתוך: א. שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, מהדורה חדשה תשס"ו, כרך ב, ערך אטר, טורים 93 – 122

ראה בהרחבה באנציקלופדיה תלמודית כרך א ערך אטר טורים תעו-תפא

המושג המלא מבחינה לשונית הוא: איטר יד ימינו [1], ופירושו מלשון אטום וסתום [2], היינו שידו הימנית סתומה, ולכן משתמש יותר בשמאלו [3]; או מלשון כווץ מחמת חולי [4]. בלשון הגאונים נקרא איטר בשם גונדליא [5].

ההגדרה ההלכתית של איטר היא מי שרוב כוחו ביד שמאל [6], היינו שעושה רוב מלאכתו ביד שמאל [7]. יש הסבורים, שדווקא אם נולד מתחילתו כך, הרי הוא מוגדר כאיטר; ויש הסבורים, שגם אם הרגיל עצמו לעשות כן דינו כאיטר [8]. בדינים מיוחדים, ובעיקר בהלכות תפילין, דנו הפוסקים באיש שרוב מלאכתו ביד אחת, והכתיבה ביד שניה, אם הולכים לפי רוב המלאכה, או לפי הכתיבה. יש מי שכתב, שמחלוקת זו היא דווקא ביחס לתפילין, אך ביחס לשבת כולם מודים שהכל תלוי בדרך הכתיבה [9].

סתם יד במקרא היא יד שמאל [10], וכן סתם זרוע היא שמאל [11]. מאידך, סתם כף אינו אלא ימין [12], וכן אצבע היא ימין [13].

אחוז האיטרים בין היהודים בתקופת התנ"ך היה 2.7%, כפי שעולה מהחישוב של בני בנימין, שמנו 26,000 אנשים, ומתוכם היו 700 איטרים [14].

יש להדגיש, שהאיטר משתמש בידו השמאלית באותה מידה של כוח ודיוק כמו מי שאינו איטר שמשתמש בידו הימנית. כך כבר קבעו חז"ל - איטר יד, שמאל שלו כימין של כל העולם [15].

פרטי דינים

כללי - בהלכות רבות נדרש שהביצוע ייעשה ביד ימין דווקא. יש מי שחקר ביסוד ההלכות האלו - האם הפסול הוא משום ששמאל פסול, או משום שצריך ימין דווקא [16].

יש דינים בהם שווה דינו של האיטר לכל אדם, ועליו לקיים את המצווה בימין כל אדם; יש דינים בהם נשתנה דינו בגלל איטרותו, ועליו לקיים את המצווה ביד ההפוכה מכל אדם; יש דינים שאינו יכול לקיים כלל בגלל איטרותו; יש דינים בהם חלוקים הפוסקים כיצד ינהג האיטר; ויש דינים אותם יש לבצע בימין, ולא נתפרש בפוסקים מה דינו של איטר.

יש מי שכתב, שבכל מקום שהעניין נוגע להגדרת היד שבה עושים את המצווה, יעשה האיטר ביד שמאל שלו, שהיא כימין של העולם; ואם דנים מצד העקרון שכל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין, אין הבדל בין איטר לבין כל אדם, ותמיד צריך לפנות דרך ימין העולם [17].

יש מי שכתב, שבכל מקום שהמשמעות נוגעת רק ליחיד, הולכים לפיו; ואם הדבר נוגע לשאר אנשים, הולכים לפי הכלל [18].

יש מי שכתב, שבעניינים שטעמם בגדר 'סוד ה' ליראיו', הולכים לפי ימין ושמאל של העולם, והאיטר שווה לכל אדם [19].

בענייני אורח חיים

לבישת בגד - מקפידים ללבוש הבגד כך שצד ימין יהיה על צד שמאל [20]. ואף שדין זה לא נתפרש בפוסקים לעניין איטר נראה לכאורה שאין הבדל בין איטר לכל אדם.

נעילת מנעלים - יש לנעול נעל ימנית תחילה [21]. בזה אף האיטר נוהג כן, כדרך כל העולם [22].

בקשירת רצועות המנעל יש לקשור בשמאל, לפי שעליה קושרים תפילין [23]. ביחס לאיטר - יש אומרים, שיקשור בימינו, לפי שעליה הוא קושר את התפילין [24]; יש אומרים, שיקשור ביד שמאל ככל אדם [25]; ויש מי שכתב, שכיוון שהדבר הוא במחלוקת, לכן יכול כל איטר לעשות כרצונו [26].

בנטילת ידים - נוטל הכלי ביד ימין, ונותנו לשמאלו, ושופך על ימין [27]. דין זה שייך גם בנטילת ידיים שחרית וגם בנטילת ידיים לסעודה [28]. אף באיטר הולכים אחר ימין של כל אדם [29].

קינוח הצואה, שאסור ביד ימין, מפני שהתורה ניתנה בימין, ומפני שקושר בה תפילין [30], ומפני שמושיטים בה לפה, האיטר יקנח ביד ימינו, שהיא כשמאל כל אדם [31].

בעניין גזיזת ציפורניים - יש שמשמע מהם שיגזוז של יד שמאל תחילה, ואחר כך של יד ימין [32]; ויש שכתבו, שיגזוז קודם של ימין [33]. ואף שדין איטר בעניין זה לא נתבאר בפוסקים, מכיוון שהדבר הוא במחלוקת, לכן יכול כל איטר לעשות כרצונו.

תפילין - שי"ן של תפילין, שהלכה למשה מסיני שעושים בעור הבתים של ראש בימין המניח שלשה ראשים, ובשמאלו ארבעה ראשים [34], אף באיטר הולכים אחר רוב העולם [35].

סדר הנחת הפרשיות בבתים שבתפילין כפי שנקבע בש"ס ובפוסקים [36] הוא גם באיטר, שהולכים לפי ימין ושמאל של כל אדם [37].

תפילין של יד מניח האיטר על יד ימינו, שהיא כשמאל של כל אדם [38]. ואם הניח על יד שמאלו, אף בדיעבד לא יצא [39]. ואף שמצד הקבלה יש שכתבו שגם איטר גמור מניח תפילין על יד שמאל, אך הכלל הוא שלא משגיחים על דברי קבלה נגד הפוסקים [40], ולפיכך אין לצרף שיטה זו אפילו כסניף במצבי מחלוקת [41].

השולט בשתי ידיו באופן שווה, אין דינו כאיטר, ומניח תפילין על יד שמאלו ככל אדם [42]. והיינו דווקא אם עושה כל המלאכות בשתי הידיים שווה בשווה, אבל אם קל לו יותר לעשות בשמאל, אף שיכול לעשות אותם גם בימין, לא נקרא שולט בשתי ידיו, והיד הקלה היא ימינו [43].

העושה מלאכה אחת בימין, ובמלאכות אחרות מעדיף את ידו השמאלית, אך יכול לעשותן גם בימין, אין דינו כאיטר [44].

מי שעיקר כוחו בימין, אף על פי שמלאכות עדינות הצריכות אצבעות מוכרח לעשותן ביד שמאל, אין דינו כאיטר [45].

הכותב ביד ימינו, ועושה כל המלאכות האחרות בשמאלו או להיפך - נחלקו הפוסקים בהגדרתו לעניין הנחת תפילין. יש הסבורים, שהולכים לפי רוב מעשיו, ואין הדבר תלוי בכתיבה כלל [46]; יש הסבורים, שהכל הולך אחר הכתיבה, והיד שבה הוא כותב היא תמיד הימין שלו [47]; יש הסבורים, שאם כותב בימין, אף שעושה שאר מלאכות בשמאל, יניח תפילין בשמאל כל אדם בשביל הכתיבה, אבל כשכותב בשמאל אינו משנה בשביל הכתיבה, אלא מניח בשמאל כל אדם בשביל שאר המלאכות [48]; ויש סבורים, שדינו כשולט בשתי ידיו, ולכן בין שכותב בימין ועושה יתר המלאכות בשמאל, ובין אם המצב הפוך, מניח התפילין בשמאל כל אדם [49].

מכיוון שרבו הדעות בעניין זה - יש מי שכתב, שבזמן התפילה בבית כנסת יניח התפילין על יד ימינו, ולאחר התפילה יניח בביתו שנית על יד שמאל כל אדם, ויקרא עוד פעם קריאת שמע, ויכוון שבאם לא יצא, אז מכוון לצאת ידי קריאת שמע ותפילין, ואם כבר יצא יהיה כקורא בתורה [50]. ואמנם יש הסבורים, שבמצבים שונים יש להניח תפילין על שתי ידיו [51], אלא שיש שכתבו שיניח התפילין-של-יד בבת-אחת על שתי ידיו; יש שכתבו שיניח דווקא בזה אחר זה; ויש שכתבו, שיניח בבית הכנסת באופן אחד, ויחזור ויניח בבית באופן אחר [52]. ומכל מקום, יש לברך רק בהנחה הראשונה, ולכווין גם על ההנחה השניה, ואין לברך פעם שניה [53]. ויש מי שכתב, שאף שרבו הדעות בעניין זה לא מצינו שיצריכו איטר חלקי כזה להניח שני זוגות תפילין, שהוא טרחה רבה ולא מסתבר כלל [54].

איטר-יד העושה כל מלאכתו ביד שמאל, אלא שהרגיל עצמו לכתוב בימין - יש מי שכתב, שכל עוד הכתיבה ביד שמאל נוחה לו יותר, בוודאי דינו כאיטר גמור. ואף אם לאחר שהרגיל עצמו לגמרי, יניח תפילין כשנעשה בר-מצווה ביד שמאל ככל אדם, וכשיגדל, אם ירצה להחמיר על עצמו, יניח תפילין של יד גם על יד ימין. ואף אם בכתב אשורי הוא שולט בשתי ידיו בשווה, מכל מקום אם עיקר כתיבתו היא בכתב לעז, ורגיל לכתוב בשמאל, וגם נוח לו יותר בכך, נכון הדבר שיניח בשמאל שלו, שהיא ימין כל אדם [55]; ויש מי שכתבו, שבכל מקרה יניח רק על יד ימין של כל אדם [56].

איטר שהיה רגיל להניח תפילין על ידו הימנית, יכול להרגיל עצמו לעשות מלאכות בימין כדי שיניח תפילין בשמאל ככל אדם [57].

איטר שנקטעה ידו השמאלית עד המרפק - יש מי שכתב, שמכיוון שעדיין כוחו המקורי ביד השמאלית, אך מאידך מתחזקת והולכת היד הימנית בגלל הקטיעה, לפיכך כל עוד מרגיש את כוחו העיקרי ביד השמאלית, יניח תפילין בברכה בבית הכנסת על ידו הימנית, ויחזור ויניח תפילין בביתו ללא ברכה על היד השמאלית הקטועה בחלקה, ואם במשך הזמן ירגיש שהיד הימנית חזקה יותר, יניח תפילין בברכה בבית הכנסת על היד השמאלית, ויחזור ויניח תפילין בביתו ללא ברכה על היד הימנית [58].

נוהגים לחלוץ תפילין של ראש ביד שמאל [59]. אם הוא איטר, חולץ בימינו, כדי שלא יחלוץ התפילין במהירות [60].

נוהגים להניח תפילין של ראש בשקית-התפילין לצד ימין, ושל יד לצד שמאל [61]. ואף שלא נתפרש דין זה בפוסקים, לכאורה דין זה נכון גם באיטר, שכן גם הוא חייב להניח של יד תחילה.

קריאת שמע - בזמן קריאת שמע מצווה לאחוז הציצית ביד שמאל כנגד לבו [62]. ואף שעניין זה לא התבאר במפורש בפוסקים, מסתבר שאיטר ינהג ככל העולם, שכן גם אצלו לבו בצד שמאל.

נוהגים ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון של שמע, והכוונה שיד ימין יתן על עיניו [63]. ואף איטר יתן יד ימין של כל אדם על עיניו [64].

שמונה עשרה - בתפילת שמונה עשרה מניח ידיו על לבו כשהן כפותות, הימנית על השמאלית [65]. ואף שדין זה לא התבאר בפוסקים, מסתבר שאף האיטר ינהג כך כדרך כל העולם.

לאחר תפילת שמונה עשרה פוסע לאחור ועוקר רגל שמאל תחילה [66]. ביחס לאיטר - יש מי שכתבו, שעוקר את ימינו תחילה, שהיא שמאל כל אדם [67]; ויש מי שכתבו, שאין בדין זה חילוק בין איטר לשאינו איטר [68]. בגמר התפילה פוסע שלוש פסיעות לאחוריו, וכשהוא כורע נותן שלום משמאל עצמו ואחר כך מימין עצמו [69]. והטעם, שהמתפלל רואה עצמו כאלו שכינה מול פניו, ושמאל האדם הוא צד ימינו של הקב"ה [70]. לפי זה נראה שאין להבדיל בין איטר לשאינו איטר [71].

בנשיאת כפים - צריך הכהן להגביה את ידו הימנית קצת למעלה מן השמאלית [72], ולא נתבאר הדין בכהן איטר.

בנשיאת כפים, כשמחזירים הכהנים פניהם, לא יחזירו אלא דרך ימין [73]. גם באיטר הולכים בזה לפי ימין כל העולם [74].

נפילת אפים בשחרית – נוהגים ליפול על יד ימין, מפני שבשמאל מניח תפילין [75]. האיטר יפול על שמאלו, מפני שמניח תפילין בימינו [76].

הוצאה והכנסה של ספר תורה - המוציא ספר תורה יוציאו בזרוע ימין, ונותנו לשליח צבור בימין [77]. אם המוציא הוא איטר, מוציא בשמאל שהוא ימין שלו [78]. ביחס לש"ץ איטר - יש מי שכתב,  שיחזיקנה בשמאלו, שהיא כימין כל אדם [79]; ויש מי שכתב, שעדיף שהש"ץ יקח הספר בימינו גם אם הוא איטר, אלא אם כן ידו הימנית חלושה, ויש חשש שיפול, שאז יקח בשמאלו [80]; ויש מי שכתב, שאין לשנות אצל הש"ץ, אלא תמיד תהיה נתינת ספר התורה בימין [81].

כשמוליכים את ספר התורה מההיכל לבימה, וכשמחזירים אותו מהבימה להיכל, מוליכים אותו דרך ימין, משום כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין [82]. ולפיכך, אין הבדל בזה בין איטר לבין מי שאינו איטר.

עלייה לתורה וקריאה בתורה - העולה לבימה לקריאת התורה והיורד משם, אם שתי הדרכים שוות, עולה בפתח שהוא לו בדרך ימין, ויורד בפתח שכנגדו, משום כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין [83]. ולפיכך, אין הבדל בזה בין איטר לבין מי שאינו איטר [84].

העולה לתורה - יש סבורים, שיברך ברכת התורה כשהספר פתוח, ויהפוך פניו לצד שמאל, שהוא ימינו של הקב"ה [85]. ומסתבר שהוא-הדין באיטר.

בברכת הנהנים - מצווה לאחוז את הדבר שמברך עליו ביד ימין [86]. באיטר נחלקו האחרונים אם אוחז בימין כל אדם, או בימינו שהוא שמאל כל אדם [87].

כוס של ברכת המזון - יש לאחוז בימין [88]. האיטר - יש שכתבו, שיאחז את הכוס ביד שמאלו, שהיא כימין כל אדם [89]; יש שכתבו, שגם איטר יקח בימין כל אדם [90]; ויש מי שכתב, שמאחר והדבר שנוי במחלוקת, יכול לעשות כרצונו, אבל טוב שיאחז הכוס ביד ימין [91].

שבת - הכותב בשבת חייב מן התורה כשכותב כדרך הכתיבה שלו, ולכן האיטר חייב דווקא אם כתב בשמאלו [92].

הסיבה בליל הסדר צריכה להיות על שמאלו [93]. יש הסבורים, שאף איטר מיסב על שמאלו, כדרך רוב בני האדם, שלא יקדים קנה לושט, שהוא בצד ימין [94]; ויש הסבורים, שהאיטר יסב על ימינו, מפני שהוא זקוק להשתמש ביד שמאלו לאכילה [95].

תקיעת שופר - נוהגים לתקוע בצד ימין של הפה [96], לפי שבשמאל התפילין של יד מגינות [97]. האיטר יתקע בצד שמאלו [98]; ויש מי שכתבו, שאין הבדל בדין זה בין איטר לאינו איטר [99].

ארבעת המינים - לוקחים את הלולב בימין, ואת האתרוג בשמאל [100]. באיטר נחלקו הפוסקים - יש הסבורים, שגם האיטר נוטל כלל אדם, לפי שאין סדר זה אלא משום חשיבות בלבד, ולכן הולכים בזה אחר רוב בני אדם [101]; ויש הסבורים, שהאיטר יקח את הלולב בשמאלו, ואת האתרוג בימינו [102]. ואם נטל האיטר להיפך ממה שקבעו הפוסקים - יש מי שכתב, שחוזר ונוטלם בלא ברכה [103]; ויש מי שכתב, שבדיעבד אין בכך כלום [104].

ההדס קושרים ללולב מימין והערבה משמאל [105]. באיטר - יש הסבורים, שיעשה כשאר בני אדם [106]; ויש מי שסבור, שהאיטר יהפוך סדר הקשירה כימין ושמאל שלו [107].

בנענועי הלולב - יקיף דרך ימין בנענעו [108], ואין חילוק בדין זה בין איטר לאינו איטר [109].

הושענא רבה - מנהג כל ישראל להקיף כל ההקפות בהושענא רבה דרך ימין [110]. והטעם הוא משום כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין. ואף שלא נתבאר דין זה במפורש בפוסקים, מסתבר שאין הבדל בדין זה בין איטר למי שאינו איטר.

חנוכה - נר חנוכה מצווה להניחו בפתח משמאל, כדי שתהיה מזוזה מימין, ויהא מוקף במצוות [111]. לא היתה מזוזה לפתחו - יש הסבורים, שמניח הנר בימין הפתח [112]; ויש הסבורים, שלעולם מדליק בשמאל [113].

המדליק את נרות חנוכה - חלוקים הפוסקים מאיזה צד יתחיל, ולאיזה צד יפנה בכל לילה, ולא נתבאר אם יש הבדל בין איטר לשאינו איטר [114].

בענייני יורה דעה

שוחט איטר ישחוט ביד שמאל, שהיא כימין כל אדם [115].

המזוזה נקבעת בימין הנכנס [116]. גם האיטר אינו משנה מיקום המזוזה בביתו, ואפילו כל בני הבית איטרים, יקבעו המזוזה כדרך רוב בני האדם [117].

כתיבת סת"ם - כתיבת ספר תורה, תפילין ומזוזות צריכה להיות בימין [118]. האיטר צריך לכתוב בשמאלו, שהיא כימין של רוב בני האדם [119]. יש מי שכתב, שאין ראוי למנות איטר כלל לכתוב סת"ם [120]; יש מי שכתב, שיחידי סגולה המתנהגים על פי הקבלה, נכון שיחמירו על עצמם שלא יניחו תפילין הנכתבים על ידי סופר איטר [121], אך חומרה זו היא דווקא בתפילין ולא בספר תורה ובמזוזה [122]; ויש מי שכתב, שאיטר יכול לכתוב סת"ם אף לכתחילה [123]. ומכל מקום, אם איטר כתב בימינו - פסול, מפני שאין דרך כתיבה בכך [124]. אמנם יש מי שמשמע ממנו, שבדיעבד הסת"ם כשרים [125].

אדם שכותב בשמאל, ושאר מלאכות עושה בימין, או להיפך - לא יכתוב כלל סת"ם [126].

דרך ארץ - שלושה שהיו הולכים בדרך, הרב באמצע, גדול מימינו וקטן משמאלו [127]. בדין זה אין הבדל בין איטר לבין מי שאינו איטר [128].

בענייני אבן העזר

חתן וכלה - מתחת לחופה מעמידים את הכלה לימין החתן [129]. בדין זה אין הבדל בין איטר לבין מי שאינו איטר [130].

נתינת הטבעת של החתן לכלה - נותן בימינו על אצבעה הימנית [131].

מום באשה - יש מי שהסתפק אם איטרת יד או איטרת רגל נחשב כמום באשה [132].

גט צריך לכתוב לכתחילה בימינו, והאיטר צריך לכתוב בשמאלו [133].

נתינת הגט צריך להיות ביד ימין [134], והאיטר יתן ביד שמאל [135].

חליצה - יבמה חייבת להתיר הקשר ולחלוץ הסנדל בימינה [136]. אם היא איטרת, חולצת בשמאלה, שהיא כימין כל אדם [137], ולא מחמירים שתחלוץ פעמיים [138].

חליצת הנעל של יבם צריכה להיות מרגלו הימנית. באיטר נחלקו הפוסקים - יש הסבורים, שאף אצלו חולצים מרגל ימין של כל אדם, שלדעתם הקפידה התורה על ימין כל אדם, ולא על ימין שלו [139]; יש הסבורים, שחולץ מרגל שמאל שהוא ימינו, כדינו בהנחת תפילין [140]; יש הסבורים, שחולץ משתי רגליו, לפי שהדבר ספק היכן ימין שלו, אם הולכים אחריו או אחרי רוב בני אדם [141]. ובשיטה זו יש מי שכתב, שתחלוץ בשתי הרגלים בבת אחת [142], ויש מי שכתב, שתחלוץ בשתיהן בזה אחר זה [143]; יש הסבורים, שאין האיטר חולץ כלל ועיקר, כשם שכהן פסול לעבודה, מפני שאין לו ימין [144]; ויש מי שחילק בין איטר מלידה שהוא כשר לחליצה ברגל שמאל, שהיא רגלו הימנית, לבין מי שנעשה איטר, שהוא פסול לחליצה [145].

באופן עקרוני, איטר רגל הוא כל מי שעוקר ראשונה את רגלו השמאלית [146]; ויש הסבורים, שאין איטר רגל אלא אם הוא צועד בשמאל וגורר את ימינו אחריה ומעמידה על אותו מקום של השמאל, כך שלעולם אין הימין נמצאת לפני השמאל [147]. ויש להעיר, שציור זה מתאים לשיתוק חלקי של פלג הגוף הימני, ולא לאיטרות במובן המקובל.

השולט בשתי רגליו אינו איטר [148]. וכן העוקר רגלו השמאלית תחילה רק בזמן שפונה שמאלה אינו איטר, שדרך בני אדם לעקור הרגל הקרובה לצד שהוא פונה [149].

יש מי שכתב, בעניין חיילים שהורגלו לעקור תחילה רגל שמאל כדרך אנשי הצבא, אך כל כוחם ברגל ימין, שיחלצו בשתי הרגליים [150]; יש מי שכתב, שאם הרגיל עצמו, דינו כאיטר מלידה לכל דבר [151]; יש מי שכתבו, שהרגיל עצמו, לא משנה כלל, ונשאר כדינו [152]; ויש מי שכתב, שאם הדבר ברור שהוא ימני, אלא שהורגל על ידי הצבא לעקור תחילה רגל שמאל, יחלוץ ברגל ימין, ורק אם הוא ספק שהורגל על ידי הצבא, יחלוץ בשתי הרגלים [153].

בדין דייני חליצה - יש מי שכתב, שאיטר איננו פסול כדיין [154], ויש מי שפקפק בכך [155].

מקורות והערות

[1] שופטים ג טו; שם, כ טז; [2] כמו ואל תאטר עלי באר פיה (תהלים, סט טז); [3] רש"י ורד"ק, שופטים, ג טו; [4] רש"י, שם, על פי מה דמתרגם ת"י "גמיד"; [5] ראה רש"י גיטין פז ב ד"ה כולהו; [6] רש"י מנחות לז א; [7] רא"ש מנחות, שם; שו"ע או"ח כז ו; [8] מרדכי, הל' תפילין; מג"א או"ח כז סק"ט וסק"י. וראה בשו"ת מנחת יצחק, ח"ח סי' ג; [9] שו"ת באר משה, ח"ב סי' א; [10] מנחות לו ב, וכן הוא במכילתא, בא, פי"ז. ועי' בא"ע בפירושו לשמות יג ט: "וא"ר משה הכהן כי יד ברוב המקרא היד השמאלית". וראה עוד בתו"ש בראשית פכ"ד אות מא. ברם, עי' רמב"ן עה"ת שמות יד לא, שכתב ש"היד הגדולה" הוא הימין. ואולי "היד" בה"א הידיעה שאני, או שדווקא שם שהתפרש להלן שמות טו ו, שהיינו יד ימין. וראה בפיהמ"ש לרמב"ם רפ"ב דזבחים; [11] נזיר ג ב. אמנם במקום שכתוב 'הזרוע' עם ה"א הידיעה הכוונה לזרוע ימין, ולפיכך הזרוע במתנות כהונה היא הימנית (חולין קלד ב); [12] מנחות ט ב; [13] זבחים כד ב. וראה בתו"ש ויקרא פ"ד אות קנב; [14] שופטים כ טו-טז; [15] שבת קג א; [16] צפנת פענח, מהדורא תניינא דף נח. וראה במפענח צפונות, פ"ו אות ג. וראה עוד בשו"ת שבט הלוי ח"ד סי' ו; [17] שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קנא; [18] שו"ת צפנת פענח ח"א סי' סו; [19] שו"ת באר משה ח"ב, סי' ג אות יא; [20] ראה שו"ת שלמת חיים (להגרי"ח זוננפלד) מהדורה חדשה תשמ"ב, סי' ו; [21] שבת סא א; שו"ע או"ח ב ד-ה; [22] בכור שור, שבת סא א, הובא בשע"ת שם. וראה עוד בשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' א אות ב; [23] שבת סא א; שו"ע או"ח ב ד-ה; [24] ארצות החיים, סי' ד ס"י; מ"ב סי' ב סק"ו; [25] בכור שור, שבת סא ב; עמודי השמים להריעב"ץ סדר לבישה אות ג; [26] הליכות שלמה פ"ב ס"כ; [27] שו"ע או"ח ד י, בשם הזוהר פר' מקץ, דקצ"ח ע"ב; [28] מעשה רב להגר"א, הל' ברכות השחר סע' ד. וראה עוד בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ג סי' לב; ילקוט יוסף ח"ג סי' קנט סק"ט; [29] פרמ"ג בא"א או"ח קנח סק"א; מ"ב ד סקכ"ב; ארצות החיים, סי' ד סק"י; כף החיים או"ח סי' ד סקל"ה; [30] אבות דרבי נתן מ ט; ברכות סב א. וראה במהרש"א ח"א שם; [31] ט"ז או"ח סי' ג סק"ט; מג"א שם סק"ח. וראה בארצות החיים, בערוה"ש ובמ"ב ובאור הלכה שם - חילוקים שונים; [32] רמ"א או"ח רס א; [33] אשל אברהם (בוטשאטש) מהדו"ת סי' רס. וראה עוד בערוה"ש או"ח רס ו; [34] מנחות לה א; שו"ע או"ח לב מב; [35] מג"א סי' לב סקנ"ח; א"ר, שם אות סו; מ"ב שם סקקצ"ד; [36] ראה מנחות לד א; שו"ע או"ח לד א; [37] מ"ב שם סק"ב; [38] מנחות לז א; רמב"ם תפילין ד ג; שו"ע או"ח כז ו; [39] שו"ת יביע אומר, ח"ו סי' ב אות ה; [40] ראה דרכי משה או"ח סי' קמא; [41] שו"ת קובץ תשובות ח"א סי' ד; שו"ת אז נדברו חי"ד סי' לג. אמנם ראה בשו"ת דברי יואל ח"א סי' ג, שאחרי שהניח על יד ימינו, יחזור ויניח על יד שמאל כדעת האר"י, ויהרהר הברכה במחשבה; ובשו"ת אז נדברו שם, כתב שמי שרוצה להחמיר כנ"ל, יעשה כן הן בתפילין של רש"י והן בתפילין של ר"ת; [42] מנחות לז א; רמב"ם, תפילין ד ג; שו"ע, או"ח כז ו; [43] מ"ב שם סקכ"ז. וראה עוד בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ב סי' נח; דעת תורה, או"ח כז ו; שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' ו; [44] מ"ב, שם בבה"ל, ד"ה והכי נהוג; [45] שו"ת צמח צדק החדש, חאו"ח סי' ה. ועי' ערוה"ש או"ח כז יז; [46] רא"ש, הל' תפילין סי' יח; שו"ע או"ח כז ו, בשם י"א. וכן הכרעת הגר"א שם; [47] טור בשם ה"ר יחיאל מפריז; ב"י בשם הג' סמ"ק והגמ"י; שו"ע שם, בשם י"א; רמ"א שם, וכתב 'והכי נהוג'. וראה עוד בשו"ת אגרות משה, חאו"ח ח"ד סי' יא ענף א; שו"ת יביע אומר ח"ו חאו"ח סי' ב; שו"ת אור לציון ח"ב פ"ג ס"ג; [48] ב"ח, או"ח רז; ארצות החיים, שם; [49] פסקי התוס', מנחות סי' קכד; מרדכי, הל' תפילין, בשם הר"פ; ועי' בתוס' מנחות לז א, ד"ה מה, שנסתפקו בשאלה זו. ועי' באריכות בשו"ת צ"צ החדש, סי' ד, ה, יב; שו"ת אגרות משה, חאו"ח ח"ד סי' יא; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות ג; שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' ב; [50] שו"ת אור לציון ח"ב פ"ג ס"ג, והוא על פי מה שכתב בבן איש חי, חיי שרה, אות ז; שו"ת יביע אומר, ח"ו חאו"ח סי' ב אות ו; [51] ראה שע"ת או"ח סי' כז סקי"א; שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רמ; שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' ג; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות ה; [52] ראה כל אלו בפוסקים שבהע' קודמת. וראה עוד בבן איש חי פר' חיי שרה אות ז; הליכות שלמה ח"א פ"ד אות יב; שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' מא; [53] ס' שערי הלכה ומנהג ח"א סי' כג; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות ה; [54] שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' יא; [55] הליכות שלמה ח"א פ"ד ס"י והע' יב; [56] שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ג סי' ב; שו"ת קובץ תשובות ח"א סי' ד; [58] שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות ה; [59] של"ה, הובא במ"ב סי' כח סק"ו; [60] מ"ב שם; [61] ערוה"ש או"ח סוסי' כח; [62] טושו"ע או"ח כד ב; [63] טושו"ע או"ח סא ה; מ"ב שם סקי"ז; [64] שו"ת באר משה ח"ב סי' ה אות ז; [65] רמב"ם תפילה ה ד; [66] הגהמ"י תפלה ה י, בשם מדרש שוחר טוב; שו"ע או"ח קכג ג; [67] מג"א סי' קכג סק"י, וכן משמע מחיי"א ושו"ע הרב, שם; קיצשו"ע יח יב; [68] מ"ב בבאוה"ל סי' קכג ס"ג; ערוה"ש או"ח קכג ז; [69] יומא נג ב; רמב"ם תפלה ה י; שו"ע או"ח קכג א. וראה בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' קכב אות ב; [70] מ"ב שם סק"ד; [71] ראה בשו"ת באר משה ח"ב סי' ג אות ט; [72] הגהות מיימוניות תפילה יד ג; [73] רמב"ם נשיאת כפים יד יג; שו"ע או"ח קכח יז; [74] פמ"ג במש"ז שם סקי"א; [75] רמ"א או"ח קלא א. וראה בטור ונושאי כליו שם, טעמים ודעות אחרים, וראה בדרכי משה שם אות א. אמנם דעת הגר"א, שנפילת אפיים גם בשחרית על יד שמאל - באורי הגר"א או"ח קלא סק"ה; [76] פמ"ג או"ח סי' קלא משבצות סק"ב. ועיי"ש שנסתפק בנפילת אפים במנחה; [77] מס' סופרים, ג י; רמ"א או"ח קלד ב; [78] שערי אפרים, שם; [79] פמ"ג בא"א סי' קלד סק"ה; [80] שערי אפרים, שם. וראה עוד בפמ"ג מ"ז סי' קמא סק"ג; [81] מ"ב סי' רפב סק"א; [82] ב"י או"ח קכח. ומחלוקת האחרונים אם דווקא כשהדרכים שוות, או שתמיד מוליכים דרך ימין - ראה מג"א סי' קמא סק"ז; פמ"ג שם; מ"ב שם סקכ"ה; מחצית השקל, שם; [83] ב"י, או"ח סי' קמא; שו"ע קמא ז; [84] שו"ת באר משה ח"ב סי' ג אות טו; [85] רמ"א או"ח קלט י; מג"א שם סק"ח; [86] ברכות מג ב; שו"ע או"ח רו ד. וראה בבן איש חי שנה א' פר' בלק אות ד, בשם ס' חסידים, שאם מושיטין לו ספר צריך שיקחנו ביד ימין; [87] פמ"ג בא"א סי' רו סק"ו; חי' רע"א או"ח רו ד; מ"ב שם; כף החיים סי' רו סקל"א; [88] ברכות נא א; שו"ע או"ח קפג ד; [89] שו"ע או"ח קפג ה. וראה במג"א ובמ"ב, שם;  [90] כף החיים שם סקכ"ט כתב על פי הזוהר. וראה עוד בשד"ח מע' ברכות סי' א כלל כה; ילקוט יוסף ח"ג סי' קפב ס"ד; [91] שו"ת אור לציון ח"ב פ"כ ס"י; [92] שבת קג א; רמב"ם שבת יא יד; מ"ב סי' שמ סקכ"ב אות ז; [93] פסחים קח א; טושו"ע או"ח תעב ג; [94] שו"ת תרומת הדשן, סי' קלד; טור או"ח תעב, בשיטת רש"י; רמ"א, או"ח תעב ג; שו"ע הרב, או"ח, שם; ערוה"ש, שם; [95] שבלי הלקט, סי' ריח; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקפד; [96] רמ"א או"ח תקפה ב; [97] מ"א שם סק"ד, בשם הגמ"י. וראה שם טעמים נוספים; [98] מג"א שם; באה"ט שם סק"ד; הליכות שלמה ח"ב פ"ב ס"ה; [99] ערוה"ש או"ח תקפה ו; שער הציון שם סקי"ח, בשם חמד משה; [100] סוכה לו ב; טושו"ע או"ח תרנא ב; [101] בעל העיטור; טושו"ע שם ג; [102] שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קכ; ראש סוכה פ"ג סי' כה; רמ"א, תרנא ג, וכתב: וכן נהגו וכן עקר. וכן פסק בקישו"ע קלז ב; [103] קישו"ע שם. וראה בבאה"ט שם סק"ט; [104] שו"ת יביע אומר ח"ו סי' ב אות ה; [105] מג"א סי' תרנא סק"ד, בשם השל"ה; [106] פמ"ג בא"א שם סק"ד; מ"ב שם סקי"ב; [107] בכורי יעקב, שם סק"ט; [108] שו"ע או"ח תרנא י, בשם המהרי"ל. וראה במ"ב שם סקמ"ז, שכן הוא המנהג הפשוט במדינתנו. וכתב המ"ב: והטעם דהחכמים הזהירו אותנו שתמיד תקח את הדרך שהוא בימין שלך, במקום שיש ימין ושמאל לפניך תבחר את הימין שלך; [109] מג"א סי' תרנא סקכ"א; מ"ב שם סקמ"ז; בכורי יעקב שם סקל"ז; [110] ס' המנהיג, לולב, סי' מד; שו"ע או"ח תרס א. וראה באנציקלופדיה תלמודית, ע' הושענא רבה, עמ' תקכט-תקל, דעות אחרות; [111] שבת כא ב; רמב"ם, חנוכה ד ז; טושו"ע או"ח תרעא ז; [112] הגהמ"י חנוכה ד ז; ר"ן, שבת שם; שו"ע שם. ומספר טעמים נאמרו: שהימין עדיפה לכבוד המצוה (הגמ"י ור"ן), או משום כל פנות וכו' (ב"ח, שם); [113] אר"ח אות ג; כלבו סי' מד. והטעם משום לא פלוג (העמק שאלה, שאילתא כא אות כב); [114] ראה כל השיטות בכיווני הדלקת נרות חנוכה באנציקלופדיה תלמודית, ע' חנכה, עמ' רפז-רפט; [115] שו"ת בית שערים חיו"ד סי' כב; [116] מנחות לד א; רמב"ם, תפילין ו יב; טושו"ע יו"ד רפט ב; [117] מרדכי, הלכות קטנות, סי' תתקסב; ב"י וב"ח יו"ד סי' רפט; ש"ך, יו"ד סי' רפט סק"ה; [118] מנחות לז א; טושו"ע או"ח לב ה; [119] ב"י או"ח סי' לב; שו"ע או"ח שם; [120] פרמ"ג או"ח א"א סי' לב; [121] ילקוט יוסף ח"א הל' תפילין סע' כז; [122] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ט; עשה לך רב ח"ה סי' כד; [123] שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' ד, בשם אחרונים; [124] מג"א, שם סק"ה; ש"ך יו"ד רעא סקי"ב; [125] ראה אנציקלופדיה תלמודית, ע' איטר, עמ' תעח, בדעת המהר"ם ב"ב בתשו' חדשות סי' תיט; [126] פרמ"ג או"ח סי' לב בא"א סק"ה; ערוה"ש או"ח לב טז; [127] יומא לז א; רמב"ם, תלמוד תורה ו ה; טושו"ע יו"ד רמב יז; [128] שו"ת באר משה, ח"ב סי' ב; [129] רוקח סי' שנג; באה"ט אה"ע סא סק"ז; [130] שו"ת באר משה שם; [131] באה"ט אה"ע רסי' כז. וראה בשו"ת באר משה ח"ב סוסי' ב, כיצד ינהגו האיטרים; [132] ראה אוצה"פ סי' לט סקט"ז אות ד; [133] ד"מ אה"ע קכג א, ורמ"א שם. ועיי"ש בב"ש ובח"מ; [134] טושו"ע אה"ע קמא מה; [135] שו"ת באר משה, ח"ב סי' ב; [136] ירושלמי יבמות יב א; תוס' יבמות קה א ד"ה מי; [137] מרדכי, הובא בדרישה אבה"ע סי' קסט אות טו; רמ"א אבה"ע קסט כד; [138] ב"ש סי' קסט סקכ"ד; סדר חליצה אות נד; [139] סמ"ג עשין נב; סמ"ק וסה"ת, הובאו בב"י, שם; [140] טור אה"ע סי' קסט. ועי' רשב"א חולין, ר"פ גיד הנשה; [141] ר"ן ומרדכי חולין ר"פ גיד הנשה; שו"ע אה"ע קסט כה, וכן הכריע הרמ"א; [142] ב"י שם; [143] מהרש"ל, הובאו דבריו בב"ח שם; [144] רמב"ן, יבמות קד א. ועי' רשב"א חולין צב ב; שו"ע שם; [145] שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קנה. וראה בשו"ת קול מבשר ח"א סוסי' יב. ועי' באריכות בדין איטר לחליצה בשו"ת חת"ס חאה"ע ח"ב, סי' עא וסי' צא; סדר חליצה, סע' כו-כז; שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' לה, ושם ח"י סי' קלט; שו"ת יביע אומר ח"ה חאבהע"ז סי' יח; [146] רש"י, בכורות מה ב, ד"ה איטר. ועי' יומא יא ב, שדרך בני אדם לעקור רגל ימין ראשונה; [147] שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' מג; שו"ת חת"ס חאה"ע ח"ב סי' צא. וכתב שם שאין לעשות מעשה לפי זה, אבל יש לצרף להיתר במקום ספק ספקא; [148] מרדכי, יבמות פי"ב; טושו"ע אה"ע קסט כד; [149] פחד יצחק, ע' איטר (א); [150] שו"ת חבצלת השרון ח"ב חאבהע"ז סי' פא; [151] שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' סא; [152] שו"ת צפנת פענח ח"א סי' סו; שו"ת יביע אומר ח"ב חאבהע"ז סי' כ; [153] שו"ת הרב"ז סי' סד, ובהגהת בן המחבר שם; [154] שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סוסי' צג; [155] שו"ת קול מבשר ח"א סוסי' יב.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר