שנת תשע"ו | שבת פרשת צו

חכמים תקנו לקרא בשבת פרה את הפסוקים הלקוחים מספר יחזקאל פרק ל"ו:

"וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: ... כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק" (שם, כה, לח).

תרגום יונתן פירש: "כְּעַמָא קַדִישָׁא כְּעַמָא דִמְדַכָּן וְאָתָן לִירוּשְׁלֵם בִּזְמַן מוֹעֲדֵי פִּסְחָא"

וכך גם  רש"י בעקבותיו "כצאן קדשים - שהיא באה לירושלים במועדי פסחים".

הסיבה שנבחרו פסוקים אלה ברורה. הנביא עוסק בהם בשני ענייני דיומא ההיטהרות מטומאת המת באמצעות אפר פרה אדומה והעליה לרגל לקראת חג הפסח והקרבת הקרבן בטהרה.

בדורנו נתחדשו לנו ונגלו לעיננו תובנות חדשות-ישנות בנבואה זו.

לנבואה שבפרק ל"ו בה פנה הנביא להרי ישראל, קדמה נבואה המופיעה בפרק ל"ה והיא נבואה על הר שעיר:

"וְאָמַרְתָּ לּוֹ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר שֵׂעִיר וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיךָ וּנְתַתִּיךָ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה: עָרֶיךָ חָרְבָּה אָשִׂים וְאַתָּה שְׁמָמָה תִהְיֶה וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק: יַעַן הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם וַתַּגֵּר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חָרֶב בְּעֵת אֵידָם בְּעֵת עֲוֹן קֵץ:... כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק כִּשְׂמֹחַ כָּל הָאָרֶץ שְׁמָמָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ: כְּשִׂמְחָתְךָ לְנַחְלַת בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר שָׁמֵמָה כֵּן אֶעֱשֶׂה לָּךְ שְׁמָמָה תִהְיֶה הַר שֵׂעִיר וְכָל אֱדוֹם כֻּלָּהּ וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק (שם ג-ה יד-טו).

חז"ל ובעקבותיהם רבים מן הראשונים, זיהו את הר שעיר ובני עשיו עם רומא והנצרות. לכן, גם את הפסוקים בפרק ל"ו הסבירו בהקשר זה. ניתן דוגמא אחת. על הפסוק:

"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק יַעַן אֹמְרִים לָכֶם אֹכֶלֶת אָדָם אָתְּ וּמְשַׁכֶּלֶת גּוֹיַיִךְ הָיִית" (שם יג)

הסביר האברבנאל:  "לרמוז על הרעה הגדולה אשר מצאנו בין בני אדום בגלות הזה שמוציאים דיבה על בני ישראל שהורגים את הגוים בסתר כדי לאכול מדמם בחג הפסח והיה השקר והכזב הזה סיבה לשמדות והריגות עצומות שעשו הגוים באומתנו ינקום השם נקמתם, על כן הבטיח הנביא שלא תהיה להם הכלימה הזאת עוד".

לעומת זאת, לעם ישראל הבטיח הנביא לפני למעלה מאלפיים וחמש מאות שנים:

"לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי אִם לֹא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ: וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא: כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק: וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם"  (שם ז-יב).

הנביא מבשר שיבואו ימים שארץ ישראל ש'שממו עליה אויביה' תיתן מחדש את פירותיה בשפע. עם ישראל יחזור אליה והערים החרבות יבנו מחדש. כל מי שיתבונן במתרחש יגיע למסקנה הבאה:

"וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ".

בדורנו זכינו להתקיימות והתגשמות הנבואות הללו. מדינת ישראל היא אחת המדינות המתקדמות, החזקות  והמפותחות ביותר בעולם. גם הנצרות נמצאת בהליך (איטי אבל ברור, שיש לבוחנו בקפידה ובזהירות) של הכרה בתחיה הלאומית והרוחנית של עם ישראל. אומנם גם מבחינתנו הדרך עדיין ארוכה וצריך לעשות מאמץ אדיר שהשפע שבא עלינו ממרום (בתוספת עבודה קשה של רבים) ינוצל ויתועל לבניית חברה יותר צודקת, שדואגת לחלשים אשר בקרבה ושערבות הדדית היא אחת מאבני היסוד שלה.

אם נשכיל ללכת בדרך זו, נזכה בקרוב גם להתגשמותם של פסוקים נוספים מתוך ההפטרה:

"וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם: וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים" (שם כה-כח).