שנת תשע"ו | שבת פרשת קדושים

בֵּין הַגְּזָרִים – מברית בין הבתרים

דרך קריעת ים סוף ועד להכרזת העצמאות (חלק א)

בימים אלה, שלאחר שביעי של פסח ולפני יום הכרזת המדינה, ננסה לבאר את הקשר בין שני המאורעות המכוננים בתולדות האומה: ברית בין הבתרים וקריעת ים סוף. המשורר ברוח קדשו ב'הלל הגדול' טבע את מטבע הלשון:

"לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים קל"ו יג).

באמצעות המעבר בין הגזרים, המשורר מוביל אותנו להבנה חדשה - השורש של קריעת הים טמון בברית בין הבתרים, שהרי ברית זו נכרתה באותה הדרך: "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה" (בראשית  ט"ו יז).

אם נעיין בפסוקים המתארים את קריעת ים סוף נגלה עוד שני קשרים מאוד משמעותיים:

"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם: וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְקֹוָק אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם:... וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף יְקֹוָק אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם"  (שמות פרק יד יט-כד)

לכל אחד מהביטויים המודגשים מופיעה מקבילה בברית בין הבתרים.

עמוד הענן ועמוד האש – "וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים" (שם).

שני המאורעות התרחשו כל הלילה עד הבוקר- "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה: בַּיּוֹם הַהוּא..." (שם יז-יח).

כדי להבין את הקשר ואת המסר העולה מכך, נעיר עוד כי ברית בין הבתרים, שנערכה עם אברהם בחברון, כשיאה של 'העליה הראשונה' שלו, כללה שני מרכיבים:

א.  ברכת הזרע: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (שם ה).

      בעניין זה משבח הקב"ה את אברם: "וְהֶאֱמִן בַּיקֹוָק וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (שם ו).

      (חלק זה איננו קשור ל'בתרים' ול'גזרים'. עוד לפני יציאת מצרים עם ישראל היה עם רב).

ב.   הברית על ארץ ישראל: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ" (שם ז).

      תגובתו של אברם: "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱקֹוִק בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (שם ח), צריכה עיון

       (עיינו ברש"י, אבן עזרא, רד"ק ועוד על אתר, שהתלבטו מאוד בנושא).

      כאן ציוה הקב"ה על אברם: "קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל" (שם ט) על מנת לבתרם.

      עם ירידת הלילה ראה אברהם את החיזיון הנורא: "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו" (שם יב) וקיבל את הנבואה: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה" (שם יג-טז).

(הדברים יפורטו, בע"ה, בספרי הבא 'צפנת שמואל' על מלכות דוד)

ארבע מאות השנה בארץ לא להם, הכיצד? הרי שהו במצרים רק מאתיים ועשר שנים? ומדוע בספר שמות נאמר: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (שמות י"ב מ). חז"ל הסבירו ובעקבותיהם רש"י (שם) ארבע מאות שנה מהולדת יצחק וארבע מאות ושלשים שנה מברית בין הבתרים, מה הפשר? 

נוסיף עוד כי במשך תקופות מאוד ארוכות שלטו המצרים על ארץ ישראל. גם מלכי הערים, בארץ ישראל, לא היו עצמאיים, הם היו ואסלים (בני חסות) של פרעה מלך מצרים. עדויות לשלטונם של המצרים בתקופת האבות וגם בדורות מאוחרים יותר נחשפו למכביר בחפירות הארכיאולוגיות שהתבצעו ברחבי הארץ במאה השנים האחרונות.

נציין כי גם במלחמת השחרור והעצמאות הגיעו המצרים עד לאשדוד ושערי ירושלים.

לכן דווקא בימים אלה, נזכור, את נפלאותיו של הקב"ה, גם אם יש בדרך ימים של "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו".

בשבוע הבא, בע"ה, נשתדל להסביר את כל הנושא והקשר שלו ליום העצמאות שהתחדש בדורנו.

נאחל לכל אחינו בית ישראל יום שואה ויום זיכרון לחיילי צה"ל

וחללי הטרור משמעותיים

ויום עצמאות בהודאה הלל ושמחה.