|
 שנת תשע"ו | שבת פרשת קדושיםחמדת האינציקלופדיה התלמודית: הפרשה בהלכה - בל תליןמצות עשה לשלם שכר מלאכתו של פועל בזמנו, ואם איחרו לאחר זמנו ביטל המצות עשה ועבר בלא תעשה. ואין לוקים על לאו זה, לפי שהוא חייב לשלם, ולאו הניתן לתשלומין אין לוקים עליו, ועוד שהוא לאו שאין בו מעשה, שהרי המאחר מלשלם אינו עושה מעשה בידים. במה דברים אמורים במשהה את הפרעון, שאומר המתן לי, אבל מי שאינו רוצה לשלם כלל, כגון שאומר לו שלמתיך, או לא שכרתיך וכיוצא, נקרא "כובש שכר שכיר", ועובר בחמשה לאוין ועשה. אף שכיר שעות, שאינו לכל היום או לכל הלילה, בכלל האיסור. כשם שנחלקו בשכיר שעות, כך נחלקו בשכיר תקופה, כגון שכיר שבוע, שכיר שנה, ושכיר שמיטה. הנותן כלי לאומן לעשותו בקבלנות, כל זמן שהכלי ביד האומן, אפילו הודיעו שגמרו, אינו עובר, שעדיין לא נתחייב לשלם לו שכרו, שהרי האומן תופס משלו כנגד החוב. וכל זה כשהחומר הוא של בעל הבית והאומן משביח ועושה רק במעשה ידיו, אבל המזמין אצל אומן לעשות לו כלי מהחומר של האומן, הכל מודים שאין לו דין שכיר, אלא הרי הוא כמוכר לו את הכלי, ואין כאן בל תלין. אחד שכר אדם, ואחד שכר בהמה, ואחד שכר כלים - יש בו איסור בל תלין ואיסור כובש שכר שכיר. המתנה עם הפועל בשעה ששכרו שלא יתחייב לפרעו בזמנו, הרי כל תנאי שבממון קיים, ואינו עובר בבל תלין, וטוב להתנות כן עם השכיר, כי שמא יהיה טרוד או לא יהיו לו מעות בריוח אלא יהיו לו מעות, ויצטרך להוציאן ונמצא עובר בלא תעשה.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
