שנת תשע"ז | שבת פרשת וירא

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: רפואה והלכה - ביקור חולים

מתוך: א. שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, מהדורה חדשה תשס"ו, כרך ב, ערך בקור חולים, טורים 312 – 331 (ראה בהרחבה באנציקלופדיה תלמודית כרך ד ערך בקור חולים טור' קנח ואילך)

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם [בראשית יח א]

פרשנות המקרא

תלמוד בבלי, סוטה יד א: אמר ר' חמא ב"ר חנינא, מאי דכתיב 'אחרי ה' אלקיכם תלכו' (דברים יג ה), וכי אפשר לו לאדם להלך אחר השכינה וכו', אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה וכו', הקב"ה ביקר חולים דכתיב 'וירא אליו ה' באלני ממרא', אף אתה בקר חולים.

רש"י: 'וירא אליו' - לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא, יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו.

חזקוני: 'וירא אליו' - אמר רבי חמא בר' חנינא, יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בו. וכן משמע, שלא מצינו בשום מקום לשון 'וירא' דלא כתיב אבתריה אמירה או דיבור, והכא לא כתיב, ומפני מה נתראה אם לא לבקרו.

רבנו בחיי: הפרשה הזו דבקה ומחוברת עם הפרשה של מעלה, על כן אמר 'וירא אליו', כלומר לאברהם שהזכיר, שאילולי כן היה ראוי שיאמר וירא ה' אל אברהם, כשם שהזכיר למעלה 'וירא ה' אל אברם'. אבל אמר 'וירא אליו', והכוונה לומר כי בזכות המילה נראה לו השם, וכן דרז"ל לבקר את החולה.

בעל הטורים: 'וירא אליו ה' באלוני' - בגימטריא לבקר החולה; 'ישב פתח האהל' - בגימטריא להכניס את האורחים.

הכתב והקבלה: 'וירא אליו ה' - לבקר את החולה. בכמה מקומות מצאנו לשון ראיה שיורה על ביקור ודרישת פני החולה כמו 'לראות את יורם' (מל"ב ח), 'לראות את דוד' (שמו"א יט), ועל שניהם תרגם למסעד, ועל כוונה זו אמר המשורר (תהלים לא) 'ואם בא לראות', ותוכן ענין המזמור שם בחולה הצריך ביקור. והמפרשים הלכו בדרכים רחוקים למצוא מקום לדברי רבותינו אלה, עי' צד"ל, ולפי המבואר הוא משמעות הלשון עצמו.

1.      גדרי המצוה וחשיבותה

מקור המצווה - מצווה לבקר את החולים [1]. יש מן הראשונים, שמנו את מצות ביקור חולים כמצווה מיוחדת בתרי"ג המצוות [2]; יש הסבורים, שמצות ביקור חולים היא מן התורה [3]; יש הסבורים, שיש למצווה זו דין תורה מטעם הלכה למשה מסיני [4]; ויש הסבורים, שאינה אלא מצות עשה מדבריהם [5], היינו שבתורת מצווה מיוחדת של ביקור חולים היא מדבריהם, אבל היא נכללת בכלל מצות גמילות חסדים, ובגדר של מצות 'ואהבת לרעך כמוך' [6].

חשיבות המצווה - אף על פי שביקור חולים הוא בכלל גמילות חסדים, נצטווינו במיוחד על מצווה זו [7], והיא מכונה מצווה גדולה [8]. חז"ל הפליגו בערך המצווה הזו ובחשיבותה המיוחדת במאמרים רבים:

מצינו בהקב"ה שמבקר חולים, כמו שאמרו 'אחרי ה' אל-היכם תלכו' [9], וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה, מה הקב"ה ביקר חולים, שנאמר 'וירא אליו ה' באלוני ממרא' [10], אף אתה בקר חולים [11]; מנין שהקב"ה זן את החולה, שנאמר 'ה' יסעדנו על ערש דוי' [12], ומנין שהשכינה שרויה למעלה ממיטתו של חולה, שנאמר 'ה' יסעדנו על ערש דוי' [13]; 'והודעת להם את הדרך ילכו בה' [14], זה ביקור חולים [15], והיינו שביקור חולים מקיימים על ידי הליכה אל החולה [16]; רמז לביקור חולים מן התורה מנין, שנאמר 'אם כמות כל האדם ימותון אלו ופקדת כל האדם יפקד עליהם' [17], שבני אדם באים ומבקרים את החולים [18]; ביקור חולים הוא אחד מהדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא [19]; כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גהינום, מיצר הרע, ומן היסורים, והכל יהיו מתכבדים בו [20]; כל המבקר את החולה כאילו נוטל אחד מששים בחוליו, ומיקל עליו מחלתו [21], והיינו שאם המבקר אוהבו, שביקורו ערב עליו מצד הנאתו ממנו, מיקל חוליו מעליו [22]; כל מי שאינו מבקר את החולה, הרי זה כאילו שופך דמים [23]; ר' אליעזר הגדול ציוה את בנו, בני הוה זהיר לבקר את החולה, והמבקרו גורם להקל חוליו [24]; אל יקשה בעיניך לפקד חולה על ערשו, כי בגלל אלה תמצא חסד [25].

חברות ביקור חולים - בקהילות ישראל היה מקובל לקיים חברות לביקור חולים, שתפקידן לסייע בפועל לחולים, ולקיים את מצות ביקור חולים. חברת ביקור חולים ידועה לנו כבר משנת צ"ו (1336 למניינם) בעיר סרגוסה. באירופה התפתחו חברות ביקור חולים רק במאה ה- 16 למניינם. חברות אלו שילמו לרופאים, לרוקחים, למיילדות ולבתי החולים עבור חולים עניים שנזקקו לטיפולים אלו. בגליציה וברוסיה התפתחו החברות האלו מאד, המשתייכים להם שילמו דמי חבר, והקהילה כולה השתתפה בהוצאות על ידי מיסים קבועים לחברות ביקור חולים. חברות ביקור חולים רבות היו מאורגנות בצורה מסודרת עם תקנונים ובחירות דמוקרטיות לתפקידים השונים. היו גם חברות ביקור חולים מיוחדות לנשים, שנקראו נשים צדקניות [26], ומצינו בין הפוסקים שהתייחסו לחברות ביקור חולים כאלו בעניינים שונים [27].

היו גם חברות לינה, שחבריה לנו עם החולים בלילה לדאוג לצורכיהם, כי ביום אנשי הבית דאגו למחסורם [28].

2.      מטרות המצוה

מספר מטרות למצות ביקור החולים:

לעודד את החולה ולגרום לו נחת [29].

להשתדל בכל צרכי החולה הנחוצים לו, בין שיעשה המבקר בעצמו, או שיצווה לאחרים לעשות [30], לפקח בצרכי החולה [31], בענייני מיטתו ובענייני המקום אשר הוא בו [32]. מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא, שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו ורבצו לפניו חיה. אמר לו, רבי, החייתני [33].

להתפלל על החולה שיתרפא, ולבקש עליו רחמים [34].

אלו עיקר המצווה של ביקור חולים שיעשו לו צרכיו, וימצא נחת רוח עם חבריו, ויבקשו עליו רחמים [35], והמבקר את החולה, ולא בקש עליו רחמים, לא קיים המצווה [36].

לשבת על יד החולה כשהוא דורש זאת, או שדרושה שמירה [37], ודין שימור בחולה נוהג גם בזמן הזה [38].

אכן, מצות ביקור חולים היא גם באופנים שאין כל טעם, כגון שאין החולה צריך שישמשוהו, וגם הוא יכול להתפלל על עצמו [39].

3.      אופני קיום המצוה וזמניה

דרך קיום המצווה - מצות ביקור חולים היא בגוף, בנפש, ובממון.

בגוף כיצד, ירוץ ויתעסק בכל צרכיו ולהמציא לו כל רפואותיו, וכן יטרח בגופו ביתר צרכיו.

בנפש כיצד, ישפוך נפשו בתחינות להתפלל להקב"ה שישלח לו רפואה שלמה.

בממון כיצד, לראות אם אין לחולה ממון כל צרכו להשתדל לו, כי צרכי החולה הם מרובים [40].

שמחה - צריך להיכנס לחולה בשמחה, כי לבו ועיניו אל הנכנסים [41], ויש לספר לחולה סיפורים משמחים שירחיבו את נפשו, ודברים שיסיחו דעתו ויצחק מהם [42].

שיעור - ביקור חולים אין לו שיעור, ואפילו כמה פעמים ביום, וכל המוסיף הרי זה משובח [43], והוא בכלל מה שאמרו גמילות חסדים אין לה שיעור, דהיינו גמילות חסדים שבגופו [44], ובלבד שלא יטריח על החולה [45], וכן אין לבלבל את החולה בעצות שאינן מועילות [46].

חולים מאושפזים - מצות ביקור חולים נוהגת גם בחולים המאושפזים בבית חולים, אף על פי שיש שם רופאים ואחיות המטפלים בו [47].

זמני ביקור חולים - אין מבקרים את החולה בשלוש שעות ראשונות של היום, ובשלוש שעות אחרונות של היום [48], והכוונה לשעות זמניות [49]. ואם אין לו זמן אחר, טוב יותר שיבקר על כל פנים באלו הזמנים משיבטל מצווה זו לגמרי [50]. וכיום לא נהגו להקפיד ולדקדק בכך [51], ובפרט בבית חולים, שקובעים את שעות הביקור של הקרובים והידידים בהתאם לנחיצות ביקורי הרופאים, מותר גם בשעות האחרונות של היום [52].

סדר המבקרים - דרך ארץ שהקרובים נכנסים לבקר את החולה מיד, והרחוקים אחר שלשה ימים ויש מי שכתב, שגם הקרובים לא יכנסו מיד אלא ביום השלישי [53]. ואם קפץ עליו החולי, אלו ואלו נכנסים מיד [54]. החברים דינם כקרובים [55], ותלמידי חכמים כקרובים זה לזה [56].

הכנה - אין נכנסים לחולה פתאום, שמא יתגנה [57].

שבת - מבקרים חולים גם בשבת [58]. ומי שלבו רך ומיצר על יסורי החולה, אין לו לבקר חולה בשבת [59]. ויש מי שכתב, שאין לחשוש לצערו של המבקר [60].

שכר - אסור ליטול שכר בעד ביקור חולים [61]. יש מי שכתבו, שהטעם הוא שמצווה צריך לקיים בחינם [62]; ויש מי שכתב, שנראה כמבזה מצות ביקור חולים [63]. דין זה הוא דווקא כשמבקרו בעמידה, אבל אם מבקרו בישיבה, מותר ליטול שכר; ויש מקומות שנהגו להחמיר שלא ליטול שכר אף בישיבה [64]. ואם שוהה בישיבה יותר מכדי הצורך, ויש הנאה מרובה לחולה, מותר בכל מקום לקחת שכר על זה [65].

ביטול ממלאכה - יש אומרים, שהחיוב לבקר חולים הוא גם אם מתבטל ממלאכתו; ויש אומרים, שכשמתבטל ממלאכתו אינו חייב [66].

ביטול תורה - יש אומרים, שחיוב מצות ביקור חולים הוא גם כשיבטל תורה עקב כך [67]; ויש אומרים, שאין לבטל תורה עבור מצות ביקור חולים [68].

נוסח התפילה על החולה בעת הביקור ביום חול הוא מחלוקת תנאים, ולהלכה נפסק: "המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל" [69].

הנוסח בשבת אף הוא מחלוקת תנאים, ולהלכה נחלקו הראשונים - יש אומרים, שיאמר "שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא" [70]; יש אומרים, שיאמר כמו בחול, "המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל" [71]; ויש אומרים, שיאמר, "שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא, ורחמיו מרובים, ושבתו בשלום" [72]. ואם חל יום הכיפורים בשבת, אין צורך לומר "שבת היא מלזעוק" [73].

מן האחרונים יש שכתבו נוסחי תפילה מיוחדים למבקר את החולה.

ווידוי - אומרים לו לחולה שיתן דעתו על ענייניו, אם הלווה או הפקיד אצל אחרים או אחרים הלוו או הפקידו אצלו, ואל יפחד מפני זה מהמוות [74]. והאחרונים כתבו, שהמנהג בקהילות ישראל, כשאדם חולה, הולכים אליו ביום השלישי לחוליו גבאי ביקור חולים או שאר אנשים, ואומרים לו: אתה ידעת שכן הוא התיקון והמנהג אצל כל החולים, ולכן אין לך לדאוג כלום, ולכן תעשה צוואה מה שתרצה, ומה שאתה חייב, או מה שאחרים חייבים לך [75].

בשורות רעות - אין לגלות לחולה ידיעות רעות, או מותו של קרובו, כדי לא להחמיר את מצב בריאותו [76].

הישיבה בעת הביקור - המבקר את החולה לא ישב על גבי המטה, ולא על גבי כסא, ולא על גבי ספסל, ולא על גבי מקום גבוה, אלא מתעטף ויושב לפניו על גבי קרקע [77]. וכל זה דווקא אם החולה שוכב נמוך והיושב גבוה ממנו, אבל כשהחולה שוכב על המיטה, מותר למבקר לשבת על כסא וספסל [78]. ולפי תורת הנסתר אסור לשבת מראשותיו של החולה, ולא לרגליו [79].

ביקור בזמן שינה - יש לבקר את החולה, אפילו לא ידבר עמו דבר, כגון שמצאו ישן, כי נוח לו לחולה כאשר יגידו לו שפלוני בא לבקרו [80].

מספר המבקרים - יש מהראשונים שכתב, שהמבקר לא ילך לבדו אלא יחד עם אחרים [81].

ברכה - אין מברכים על מצות ביקור חולים, וכמה טעמים נאמרו על כך מתוך כללי ברכות: אין מברכים על מצווה שהיא בשביל הנאת אחרים, שאם חברו אינו רוצה בכך נעקרת המצווה [82]; אין מברכים על מצווה שיש בה קלקול לאחרים [83]; אין מברכים על מצוות שלעולם חייב בהם, ואין עתים להיפטר מהם [83]; אין מברכים על מצוות שגם האומות עושים אותם לפעמים [84]; אין מברכים על מצוות שכליות, שאפילו אם לא נצטווינו השכל גוזר עליהם לעשותם [85]; כל מצווה שהיא בין אדם לחברו אין מברכים עליה [86].

טלפון או מכתב - עיקר החיוב של ביקור חולים הוא בהליכה לבית החולה, ובקיום כל מטרות המצווה, כמבואר לעיל. אם אי-אפשר לו ללכת לבית החולה - יש מי שפסקו, שלא מקיים מצות ביקור חולים על ידי התקשרות בטלפון, או בכתיבת מכתב, אלא רק מצות גמילות חסדים [87]; אך רוב רבני דורנו סבורים, שמקיים חלק מחלקי מצות ביקור חולים בדרך זו [88], ובפרט אם הביקור איננו נוח לחולה, או שהוא בלתי אפשרי [89]. ואם כבר ביקר בפועל פעם אחת, הרי הוא מקיים מצות ביקור חולים בכל פעם שמתעניין במצבו של החולה בטלפון [90]; ויש מי שחילק, שדווקא כשיש מעט מבקרים, או המקורבים ביותר, צריכים לקיים הביקור פנים אל פנים, אבל אם המבקרים רבים, אפשר לקיים המצווה גם על ידי הטלפון [91].

שליח - יש מי שהסתפקו אם מקיימים מצות ביקור חולים על ידי שליח [92].

חתן וכלה - יש מי שכתב, שראוי לחתן ולכלה להימנע מביקור חולים ביום חופתם אחרי החופה [93].

 בזמן שבית המקדש היה קיים, מי שיש לו חולה בתוך ביתו, כשנכנס להר הבית מקיף דרך שמאל, אף על פי שבדרך כלל צריך להיכנס דרך ימין [94], והיו שואלים אותו, מה לך מקיף לשמאל, והוא משיב להם, שיש לו חולה בתוך ביתו, והם אומרים: השוכן בבית הזה ירחם עליו [95].

 4.      המבקרים

אצל קטן - החיוב בביקור חולים הוא גם גדול אצל הקטן [96], היינו שיש מצות ביקור חולים של קטן בשנים כשהוא חולה [97]. יש מי שכתב, ששיעור הקטן הוא כשמבין שבאו לבקרו ולהתפלל עליו [98].

חיוב ביקור חולים הוא גם אצל קטן במעלה, ואינו לפי כבודו של המבקר, ואפילו גדול שבישראל יש לו ללכת אצל קטן מקטני ישראל [99].

 רב ותלמיד - בנוהג שבעולם, כשתלמיד חולה והרב הולך לבקרו, התלמידים מהלכים תחילה ואחר כך הרב [100].

 עני חולה ועשיר חולה, ורבים הולכים לעשיר לכבדו, ילך אצל העני, אפילו אם העשיר תלמיד חכם [101]. ומצווה רבה לבקר עני חולה [102], ומי שאין לו מבקרים, כגון שהוא ערירי, או שנמצא במקום רחוק ממשפחתו [103].

 נשים אף הן חייבות במצות ביקור חולים [104]. אבל אשה נשואה, מעוברת או מינקת פטורה [105].

 קדימות בין ניחום אבלים וביקור חולים - ניחום אבלים קודם לביקור חולים [106]. ודווקא כשאי אפשר לקיים שניהם, אבל כשאפשר לקיים שניהם - ביקור חולים קודם [107]. וכן אם ידוע שיש תועלת לחולה - ביקור חולים קודם [108].

1.      החולה

תלמיד חכם שחלה, מושיבים ישיבה של תלמידי חכמים על פתחו שיעסקו בתורה, ולא יהא רשות למלאך המוות להיכנס לשם, אך אין כן הלכה, שלא יתגרה בשטן [109].

דרגת המחלה - חייבים לבקר כל חולה, כולל חולה שאין בו סכנה, וחולה נפש [110].

מחלות שונות - אין מבקרים לחולי מעיים משום הבושה, שמא יצטרך לנקביו; ולא לחולי העין; ולא למיחושי הראש, משום שהדיבור קשה להם [111], או משום שהביקור קשה להם [112], אלא נכנסים בבית החיצון, ושואלים ודורשים בו אם צריכים לכבד ולרבץ לפניו וכיוצא בו, ושומעים צערו ומבקשים עליו רחמים [113]; אין מבקרים חולה בורדם, והוא חולי שמקלח דם מלמטה מתחתונים [114], ומשמע שמדובר בטחורים מדממים, או שהוא שלשול גדול, או שלשול דמי [115]. וכן כל חולה שהדיבור קשה לו אין מבקרים אותו בפניו [116].

חולה במחלה מדבקת - יש אומרים, שאין לבקר אותו, אלא יבקרוהו אנשים מחברה המיוחדת לכך בכסף מלא [117]; ויש אומרים, שאין לחלק בין החולים, ומצווה לבקר גם חולים מדבקים, פרט לחולי צרעת [118]. וכיום, שברור שחולי צרעת אינם מדבקים בתנאי ביקור רגילים, צריך לבקר גם אותם.

איסור הנאה - מי שאסר הנאה מחברו, בין בנדר ובין בשבועה, מותר לבקרו בחוליו [119].

שונא - יש אומרים, שהשונא לא יבקר את החולה [120]; ויש אומרים, שהשונא יכול לבקר את החולה [121], והכל לפי השנאה ולפי השונאים [122]. המנהג בדורות האחרונים, שהשונא יכול לבקר את החולה [123].

איש ואשה - ביקור חולים של איש אצל אשה ולהיפך - יש אומרים, שגם זה מחיובי המצווה, ובלבד שלא יתייחדו לבדם [124], ושהאשה החולה תשכב במיטתה בצניעות [125], ושמטרת הביקור תהא לעזור לה ולא להרבות בשיחה [126]; ויש אומרים, שיש להימנע מביקורים כאלו, פרט לאותם קרובים שמותר להתייחד עמהם [127].

רשע - יש חיוב ביקור חולים גם אצל חולה שהוא רשע [128].

גוי - מבקרים חולי עכו"ם מפני דרכי שלום [129].

גר חייב לבקר את הוריו הנוכרים כשהם חולים, שכן מלבד הטעם של דרכי שלום, יש חיוב גם מצד כיבוד אב ואם [130].

מקורות והערות

[1] רמב"ם, אבל יד א; טושו"ע יו"ד שלה א; [2] בה"ג, מ"ע לו. וראה ברמב"ן על סהמ"צ להרמב"ם, שורש ראשון ; ס' חרדים פ"א אות לט, וראה בס' באר יהודה שם; [3] חקקי לב סי' יז, בשם רבינו יונה והריטב"א; השל"ה ח"ב פסחים, עמ' כד; ס' מטה משה עמוד גמילות חסד, ח"ד פ"א. וכן משמע משו"ת מהר"ח אור זרוע סי' מא; וכן מפורש במדרש הגדול ריש פ' וירא שכתב, ומכאן למדנו לביקור חולים מן התורה; וראה בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ג ח"א סי' רמד, שלדעתו דעת הרמב"ם שהמצווה מדאורייתא. וראה עוד בסמ"ג מצות עשה ז; יראים ריט; שד"ח, מערכת הבי"ת, כלל קטז; [4] המהר"ץ חיות, נדרים לט ב, אליבא דהרמב"ם; [5] רמב"ם, אבל יד א; [6] רמב"ם בסהמ"צ, שורש שני. ועי' במגילת אסתר על סהמ"צ שורש ראשון, ד"ה נ"ל שהנכון; מרגניתא טבא שורש ראשון, אות יג, ד"ה בספר מגילת; לב שמח, שם, ד"ה ואני הצעיר; קרית ספר להמבי"ט, אבל, רפי"ד; רמב"ן על סהמ"צ שם; שד"ח, שם. גם ראשונים אחרים סבורים שהמצווה מדרבנן - ראה מאירי ופי' רבינו אברהם מן ההר, נדרים לט ב; [7] ראה בשו"ת באר משה ח"ב סי' קד, אם ביקור חולים הוא חלק מגמילות חסדים או מצווה נפרדת; [8] טור יו"ד שלה. ובערוה"ש שלה ב, ביקור חולים הוא מהמצוות היותר גדולות; [9] דברים יג ה; [10] הפסוק שלפנינו; [11] סוטה יד א; טור יו"ד שם. וראה בשאילתות שאילתא צא; [12] תהלים מא ד; [13] נדרים מ א; [14] שמות יח כ; [15] ב"ק ק א; ב"מ ל ב; [16] פרישה יו"ד סי' שלה; [17] במדבר טז כט; [18] נדרים לט ב. וראה בפירש"י והרא"ש שם. וראה בתו"ש בראשית פמ"ח אות יג, בשם מדרש חפץ, בעניין ביקור יוסף ובניו אצל יעקב, מכאן שמבקרין את החולה, וראה שם בביאור; [19] שבת קכז א; [20] נדרים מ א. וראה בקרן אורה, שם; ערוה"ש יו"ד שלה ב; [21] נדרים מ א; ויקרא רבה, לד א; וברמב"ם שם לא התנה שיהיה בן גילו, ולא ציין שנוטל אחד מששים מחוליו, אלא רק שמיקל עליו. וע"ע במעבר יבק שפתי צדק מאמר א; מנורת המאור נר ג כלל ח, ח"ב פ"ב; [22] המאירי, נדרים שם. וראה במדרש שוחר טוב תהלים מא; מושב זקנים עה"ת ויקרא, כה כה. וברד"ק, תהלים לח יב, שהביקור מחזיק נפש החולה; [23] נדרים מ א; רמב"ם שם; [24] צוואת ר' אליעזר הגדול, כב; [25] בן סירא ז לו; [26] על החשיבות הרבה של חברות ביקור חולים אלו ראה באהבת חסד לבעל הח"ח, ח"ג פ"ג; [27] ראה שו"ת הר"ן סי' א; שו"ת הרשד"ם חאהע"ז סי' רלט; שו"ת מהרי"ט חחו"מ סי' צו; שו"ת שער אפרים סי' סג; שו"ת בית שלמה סי' ד; שו"ת חיים ביד חיו"ד סי' ב, פט; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' רמ; [28] ערוה"ש יו"ד שלה ג; אהבת חסד לבעל הח"ח ח"ג פ"ג; [29] רמב"ן, תורת האדם, שער המיחוש; [30] פרישה יו"ד סי' שלה סק"ד; [31] פי' הרא"ש, נדרים מ א; [32] שיטמ"ק שם; [33] נדרים מ א. ובשאילתות שאילתא צג משמע, שהפונדקאית ניקתה הבית לכבוד כניסתו של ר' עקיבא, וראה בשאילת שלום שם סקקי"ג; ובפי' הרא"ש שם כתב, שכיבדו לפני החולה בציווי ר' עקיבא; ובמאירי שם כתב, שר' עקיבא עצמו השתדל בכיבוד הבית; ויש מפרשים שלכבודו של ר' עקיבא כיבדו את הבית והגיעה הנאה לחולה. וראה בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' רכב; [34] נדרים שם; רמב"ם, אבל, יד ו; [35] רמב"ן בתורת האדם, שער המיחוש; [36] רמב"ן שם; רמ"א יו"ד שלה ד; [37] ברכות נד ב; מג"א רלט ז; גשר החיים ח"א פ"א אות א; [38] שו"ת שלמת חיים, מהדורה חדשה, סי' תי; [39] הגר"מ פיינשטיין, דרש משה, ריש פר' וירא; [40] השל"ה ח"ב פסחים, עמ' כד; [41] צוואת ר' אליעזר הגדול, כב; [42] ס' הנהגת הבריאות לרמב"ם; [43] נדרים לט ב; ירושלמי תרומות יא ה; רמב"ם, אבל יד ד; טושו"ע שלה ב; [44] ראה ירושלמי פאה רפ"א; ר"ש משנה פאה שם; שבת קכז ב, ובפירש"י שם; [45] נדרים שם; רמב"ם וטושו"ע שם. ובצוואת ר' אליעזר הגדול: ואל תכביד עליו ישיבתך, כי די לו מכובד חוליו. ור' שלמה אבן גבירול, בס' מבחר פנינים, שער ביקור חולים כתב: "ואמרו שאדם אחד ביקר החולה והאריך לשבת, אמר לו החולה, אם יש לך בביתי מאומה, או אני חייב לך כלום, קחנו ולך"; [46] גשר החיים פ"א סק"ג; [47] ילקוט יוסף, ח"ז סי' א ס"א; [48] נדרים, מ א; רמב"ם, אבל, יד ה; טושו"ע יו"ד שלה ד. והרמב"ם שינה הטעם מהגמרא, וכתב הרדב"ז שם, שהוא חידש טעם אחר לפי בקיאותו בחליים; [49] אהבת חסד לח"ח ח"ג פ"ב; [50] אהבת חסד ח"ג פ"ג; [51] ברכי יוסף יו"ד שלה סק"ב; שבט יהודה על יו"ד שם; ערוה"ש יו"ד שלה ח; [52] שו"ת שלמת חיים, סי' תיא; [53] שו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונט' רמת רחל, סי' ז, ועיי"ש בדבריו; [54] ירושלמי פאה ג ז, וגיטין ו ה; טושו"ע שלה א, ובב"ח שם. וראה ברמב"ם, אבל יד ה, ובכס"מ שם; [55] לבוש, שם; [56] קרבן העדה, ירושלמי גיטין, שם; [57] מדרש החפץ, הובא בתו"ש בראשית מח ב, וראה בהערה שם; [58] שבת יב א, כדעת בית הלל; רמב"ם, שבת כד ה; טושו"ע או"ח שו ו; שם רפז א. וראה בביאור הלכה שם; [59] שע"ת או"ח רפז סק"א; [60] שו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונ' רמת רחל סי' יד, ושם חי"ג סי' לו אות א; [61] נדרים לט א; [62] תוס' שם, ד"ה על; [63] רא"ש נדרים לח ב, ד"ה על; [64] שיטמ"ק שם. ועי' בפי' הר"ן שם; [65] ר"ן ורא"ש שם; [66] שיטמ"ק נדרים מ א; [67] לפי גירסה אחת בס' חסידים סי' תתרד; מעבר יבק שפתי צדק פ"ג; [68] לפי גירסה אחרת בס' חסידים, סי' תתרפו. וראה במקור חסד שם, ובאדר"נ פמ"א; [69] שבת יב ב; טושו"ע יו"ד שלה ו. וראה עוד בתוס' ר"ה טז א ד"ה כמאן; ב"י וב"ח שם; פמ"ג שם מ"ז סי' שפז; [70] רמב"ם, שבת כד ה; המחבר בשו"ע יו"ד שלה ו; רמ"א שו"ע או"ח רפז א; [71] תורת האדם לרמב"ן שם; כלבו סי' קיב; וראה בב"ח יו"ד שם; [72] טור או"ח סי' רפז, ויו"ד סי' שלה; המחבר בשו"ע או"ח רפז; ב"ח ביו"ד שם. וראה בדרשות החת"ס ח"א בדרוש לשבת תשובה דכ"ה ע"א, ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' מח, מה שהסבירו בהגבלת התפילה עבור חולים בשבת, ובנוסח בקשת הרחמים בשבת. וראה בשו"ת באר משה, ח"ד סי' קג; [73] מטה אפרים תרכא א; [74] טושו"ע יו"ד שלה ז. וראה בתוה"א שער המיחוש, ובביאור הגר"א יו"ד שם סק"ט; [75] חכמת אדם כלל קנא; [76] מו"ק כו ב; [77] שבת יב ב; נדרים מ א; רמב"ם, אבל יד ו; מאירי שבת שם; שאילתות שאילתא צג; טושו"ע שלה ג. וראה במקורות אלו חילופי גירסאות קלים; [78] תוס' שבת שם, ד"ה לא; שו"ת הראב"ד סי' פב; ר"ן, נדרים מ א; ריטב"א, נדרים שם; וברמ"א יו"ד שם כתב: וכן נוהגים; [79] זוהר פר' פנחס, עמ' שכט, הובא בערוה"ש יו"ד שלה ז. ועי' בשאילתות שאילתא צג, ובהעמק שאלה שם; שו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונט' רמת רחל, סי' יא; [80] פי' הרא"ש על התורה, פר' וירא; [81] שאילתות שאילתא צג. וראה באנציקלופדיה תלמודית ע' בקור חולים הע' 48, שהשאיר בצ"ע שלא הביאו הפוסקים דין זה, וכבר קדמם בזה בהעמק שאלה שם. וראה עוד בגליוני הש"ס, נדרים לט ב; צפנת פענח, בראשית מח א; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א, סי' רכב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונט' רמת רחל, סי' ג; ילקוט יוסף ח"ז סי' א הע' ג/ 1; [82] שו"ת הרשב"א ח"א סי' יח; [83] אור זרוע ח"א הל' ברכת המוציא, סי' קמ; [84] שו"ת בנימין זאב ח"א סי' קסט; [85] כד הקמח לרבנו בחיי, אות ציצית; שו"ת שם אריה חאו"ח סי' א; [86] רמב"ם, ברכות יא ב, ובכס"מ שם; [87] שערים המצויינים בהלכה סי' קצג סק"א; כל בו על אבלות ח"ב, שו"ת פ"א סי' א; [88] שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' רכג; שו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' פד; שו"ת מהר"י שטייף סי' רצד; שו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' קכח; שו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונט' רמת רחל סי' ח אות ו; יחוה דעת ח"ג סי' פג; שו"ת באר משה ח"ב סי' קד-קו; [89] שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' פב אות ט; [90] שו"ת מנחת יצחק שם; [91] הגר"י הענקין, מוריה נב תשל"ד, עמ' יג, ובפרדס תשרי תשל"ד, עמ' 8; [92] שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' רכג; שו"ת באר משה ח"ב סי' קה. וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' ו אות ו; [93] שו"ת בצל החכמה ח"ב סי' מד; [94] משנה מידות ב ב; [95] שמחות פ"ו; [96] נדרים לט ב; רמב"ם, אבל יד ד; טושו"ע יו"ד שלה ב; [97] ראה אהבת חסד לבעל החפץ חיים ח"ג פ"ג; ילקוט יוסף ח"ז סי' א הע' ה; [98] שו"ת רבבות אפרים ח"ח סי' רצא סק"א; [99] שיטמ"ק בשם הרי"ץ, נדרים לט ב; אהבת חסד לבעל הח"ח, ח"ג פ"ג; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' רכב. וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' פד; [100] תנחומא, וירא ב; שם, תשא, טו; [101] ס' חסידים סי' שסא; [102] אהבת חסד לבעל הח"ח ח"ג פ"ג; שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קפב סק"ג; [103] ויקהל משה, בשם ס' חרדים; [104] שו"ת זקן אהרן ח"ב סי' עו; שו"ת ויען אברהם חיו"ד סי' כה; [105] שו"ת ויען אברהם שם; [106] רמב"ם אבל יד ז; רמ"א יו"ד שלה י. וראה רדב"ז על הרמב"ם שם, שכתב להיפך. וראה עוד באור שמח על הרמב"ם שם; [107] ש"ך שם סק"א, בשם הב"ח; [108] ערוה"ש יו"ד שלה יב; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' מ. וראה שו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונט' רמת רחל סי' יט; [109] עירובין כו א, ובפירש"י שם; [110] שו"ת מהרי"ל סי' קצז; [111] כך הגירסא בגמ' נדרים מא א לפנינו. וראה בס' חרדים פ"ד אות מז, שהביא מר' שלמה בן גבירול שהדיבור יפה לחולים; [112] כך הגירסא ברמב"ם, אבל יד ה; בסמ"ג במצות עשה דרבנן הל' אבל מצות עשה ב; במאירי נדרים שם. וזה מובן יותר מבחינה רפואית; [113] נדרים מא א, ובפי' הרא"ש שם; רמב"ם, אבל יד ה; רמב"ן בתורת האדם, שער המיחוש; טושו"ע יו"ד שלה ח; וראה בספר שלמי נדרים, שם, שמצות ביקור חולים היא לאו דווקא לדבר עם החולה, אלא לפקח מה שנצרך לו, וזה חייב גם בחולי מעיים; [114] נדרים מא ב, לפי פי' התוס' והר"ן, שם. ולפי שיטה זו, תימה שלא הזכירוהו הפוסקים; [115] רש"י שם. ולפי שיטתו זהו מצב הדומה לחולי מעיים; [116] רמב"ן בתורת האדם שער המיחוש; טושו"ע יו"ד שלה ח, וביאור הגר"א שם; חכמת אדם כלל קנא; [117] שו"ת רשד"ם חחו"מ סי' שמו; שולחן גבוה על יו"ד שלה סק"א, הובא בשד"ח מערכת הבי"ת כלל קטז; שו"ת בית דוד סי' כב; תפא"י כתובות ז י; [118] שו"ת הרמ"א סוסי' יט; שיורי כנסת הגדולה, יו"ד שלה הגה"ט אות ב, הובא בשדי חמד שם; נשמת כל חי להגר"ח פלאג'י חחו"מ ח"ב סי' מט; דעת תורה יו"ד, שלה ה. וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' יז פ"ה; כל בו על אבלות, עמ' יז הע' 4; הרפואה והיהדות, עמ' 134; [119] נדרים לח ב; רמב"ם, נדרים ו ח; שו"ע יו"ד רכא ד. וראה במקורות אלו פרטי דינים במקום שנוטלים שכר בישיבה ובעמידה, והבדל בין נכסי חולה אסורים על המבקר, או נכסי מבקר אסורים על החולה; [120] רמ"א שם; היעב"ץ בסידורו בית יעקב, עמק הבכא, הל' בקור חולים סי"א; [121] שו"ת מהרי"ל סי' קצז; רמ"א יו"ד שלה ב, בשם יש אומרים; מטה משה עמוד גמילת חסד ח"ד פ"א; שבט מיהודה להר"י עייאש יו"ד סי' שלה; [122] ב"ח וש"ך וערוה"ש שם; [123] ערוה"ש יו"ד שלה ו; בית הלל יו"ד שסב ו; [124] ערוה"ש יו"ד שלה יא; שערים מצויינים בהלכה סי' קצב סקי"ח; שו"ת זקן אהרן ח"ב סי' עו. וראה בשו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' לח, ובמאמרו של הרב ש. אבינר, אסיא, ב, תשמ"א, עמ' 89-82, הע' 28; [125] שו"ת באר משה ח"ב סי' קז; [126] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם, חיו"ד שלה סק"ד; [127] שו"ת ויען אברהם חיו"ד סי' ה; שו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונט' רמת רחל סי' טז; [128] שו"ת באר משה ח"ה סי' קנא. וראה בחכמת שלמה יו"ד סי' שלח א, ובאהבת חסד לבעל הח"ח פ"ג ס"ג. וראה בס' חסידים הוצאת מקיצי נרדמים סי' שג; [129] גיטין סא א; רמב"ם, אבל יד יב; רמב"ם, מלכים י יב; טושו"ע יו"ד שלה ט. ואם מבקרים חולי עכו"ם דוקא עם חולי ישראל, או אפילו חולי עכו"ם לחוד - ראה ר"ן וריטב"א גיטין, שם, בשם הירושלמי גיטין ה ט; [130] שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' קל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר