שנת תשע"ז | שבת פרשת בשלח

_____________

    ¹ לא מצאנו מי שיאסור לרכוש חלקת קבר ולהקים עליה ציון ללא קבר בפועל, ומעשים שבכל יום שמציינים על מצבה גם שמות של קרובים שנפטרו ואינם קבורים שם, או שמקימים מצבות בשטח בית הקברות לזכר קהילות שחרבו ללא שמישהו קבור שם, וכן סובר הגרז"נ גולדברג שאין שום מניעה בדבר. והיה מקום לומר שאין זה ראוי, כיוון שקיימת מצוקה של קברים בבתי העלמין בארץ, ורכישה של חלקה שאין קוברים בה דוחקת את מקומם של המתים, אך נראה שאין זה גרוע מרכישת חלקת קבר לאדם שעודו בחיים, שהיא מנהג רווח, אף-על פי שאותו אדם אינו צריך כרגע את הקרקע, ובינתיים אי אפשר לקבור שם את מי שמת. ואף שיש לחלק, שהרוכש חלקת קבר בעודו בחיים סופו לנצלה – מה שאין כן בענייננו, אנו מתפללים "ובלע המוות לנצח" – שלא יהיה שימוש בחלקה, ואף אם בסופו של דבר יהיה שימוש, גם בחלקה שנרכשת לציון בעלמא ניתן להשתמש לקבורה, שאף שהחוצב קבר לאביו ולא קברו בו לא ייקבר בו הוא עולמית, משום כבוד אביו (שו"ע יו"ד סי' שסד סע' ז). לדעת הגרז"נ גולדברג זהו דווקא כשחצב את הקבר על מנת לקבור את אביו ובסוף לא קבר, אך כשמלכתחילה לא התכוון לקבור בו את האב, ויש כאן רק ציון בעלמא, אין כל מניעה להיקבר בו. ואף שעדיין ניתן לחלק בין המקרים, איסור בוודאי אין כאן, שהרי הכול נעשה בהסכמת החברא קדישא.

² סברת הגרז"נ גולדברג שאם מטרת הבקשה היא רק הנצחה, עדיף להנציח את שמו באופן שיהווה תועלת לנשמתו (ועיין באריכות בדברי ה"חפץ חיים" בספרו "אהבת חסד" ח"ב פרק ט"ו במה שכתב בזה), ובכל מקרה חיוב ממוני מן הדין אין כאן, כיוון שלא נתן לשליש לפני מותו (עיין בשו"ע חו"מ סי' רנב סע' ב), אלא אך ורק חיוב מוסרי של קיום רצונו.

3 שו"ת מהרלב"ח (סי' סג) דן בעניין צורבא מרבנן שגילה דעתו בחייו שאינו רוצה שיעלוהו לקבורה בארץ ישראל, כיוון שבירושלמי (כלאים פ"ט ה"ג) קרא רבי בר קיריא על מי שמגיע מחו"ל לארץ ישראל לאחר מותו: "ונחלתי שמתם לתועבה – בחייכם, ותבואו ותטמאו את ארצי – במיתתכם" (וכן מופיע בזהר פרשת אחרי מות); ולמרות זאת פסק שמצווה להעלותו לקבורה בארץ, כיוון שמצאנו בתלמודים כמה וכמה פעמים שהעלו מת לקבורה לארץ, וכל הפוסקים כתבו בשבח הקבורה בארץ, ורק אם המת ציווה במפורש בחייו שלא להעלותו לארץ אין לעבור על דבריו; וכן פסק ב"יביע אומר" (ו יו"ד סי' לא), ואם כן הוא הדין בנדון זה.