שנת תשע"ז | שבת פרשת עקב

פרשת השבוע: בית מלכות = מלך בן מלך

בדברינו לפרשת ואתחנן תשע"ז, הבאנו לפני הקוראים את ההצעה, כי המקור למבנה התפילה - שבח, בקשה=תחנונים והודאה, נמצא בפרק ז' של ספר שמואל ב'. שם בישר הנביא בחזונו, לדוד, כי זכה במה שלא זכה איש מן המנהיגים לפני דוד. הקב"ה יבנה לדוד בית = בית מלכות, כך שבעתיד בנו יוכל לבנות את בית המקדש כמלך בן מלך. דוד בנה את תפילתו, על פי נוסחה זו, עי"ש.

בדברינו השבוע נוכיח  מהמאורעות שהתרחשו בימי גדעון, כמסופר בספר שופטים, כי מלכות = שושלת מלכותית.

מבין כל השופטים, גדעון הוא היחיד שהתבקש וביקש למלוך, כאבי שושלת מלכותית. כך מפורש במשל יותם: "הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ" (שופטים פרק ט' ח). לכן, הם גם ניסחו את בקשתם בדרך זו: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ..." (שם פרק ח' כב).

נוסח ייחודי זה, מבטא את הרעיון שמלכות משמעה הורשת השלטון לדורות הבאים.

אף על פי שבראשונה גדעון סרב לבקשת העם, בסופו של דבר הוא אכן נהג כמלך, לכן קרא לבנו אבימלך.

נוכיח זאת מלשון הכתוב:

"וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל בֶּן יוֹאָשׁ וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ: וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ: וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ"  (שם, שם כט-לא).

נצביע על כמה ביטויי מפתח שיעזרו לנו להבין את המסר.

כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ - ריבוי הנשים הוא סממן מלכות מובהק. אחד האיסורים בפרשת המלך הוא: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים" (דברים פרק י"ז יז).

גדעון גם הרבה לו זהב, כמבואר בכתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם ... וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת זָהָב ..." (שופטים פרק ח' כד-כו) ואכמ"ל.  בהמשך דברינו נעיר על עוד קשר ללשון פרשת המלך.

וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם - לקיחת פילגש היא סממן מובהק של מלכות, כך משמע ממעשהו של ראובן עם פילגש אביו, כך משמע מהוויכוח בין אבנר ואיש בושת אודות פילגש אביו, כך מוכח ממעשהו של אבשלום עם פילגשי אביו. כך יש להבין גם מעשהו של גדעון.

וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ - מינוי אבימלך כיורש עצר, הוא מה שהפך גם את גדעון למלך. זה רמוז גם בלשון המיוחדת והיחידאית: "וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ". לשון זו לקוחה מפרשת המלך, בתורה: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ..." (דברים פרק י"ז טו). לכן, גם חז"ל השתמשו בלשון זו "דאמר מר: שום תשים עליך מלך, כל משימות שאתה משים..." (יבמות דף מה ע"ב).

גדעון ייעד דווקא את בנו מן הפלגש למלוך אחריו, לכן קרא את שמו אבימלך. משמעות השם היא כפולה:

א. אבי הוא המלך  ב. אני אהיה אביו של המלך הבא.

גדעון רואה בהכרזה על אבימלך כיורש עצר, ייסוד של שושלת מלכותית, מטרה שקודמיו לא הצליחו להשיגה.

לעומת דוד המלך, שקיבל בשורה על כך מנתן הנביא, גדעון השופט לא הצליח ביסוד השושלת.

אם כך, החלה להתקיים ברכת יעקב ליהודה:
"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו".
הבה נתפלל שיתקיים בנו: 
"עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מ"ט י).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר