English | Francais

Search


שנת תשע"ז | שבת פרשת עקב

שו"ת במראה הבזק: יהודי המטיף להאמין באותו האיש, חברותו בקהילה



(מתוך ח"ד)

 

ברלין, גרמניה                              Berlin, Germany     

מרחשון, ה'תשנ"ט

 

שאלה

אדם שנולד לאמא יהודיה וחבר בקהילה היהודית והוא מצהיר וגם משדל אחרים להאמין במשחיות יש"ו הנוצרי,

האם נחשב למשומד שאפשר להוציא מהקהילה ומכל הזכויות העומדות לחברי הקהילה.

וכן לא לקבל אדם כזה להיות חבר בקהילה היהודית אם בא להתקבל כחבר חדש.

 

תשובה

בנדון זה חבר בקהילה היהודית שמאמין במשיחיות יש"ו יש להידרש לשתי שאלות:  

א. האם נחשב ליהודי, ב. כיצד על הקהילה להתייחס אליו:

א.     האיש נחשב ליהודי1 [אא"כ ברור לנו שאינו רואה עצמו כ"יהודי", ואמונתו במשיחיות יש"ו מבטאת המרת דת, ושכל התחברותו לקהילה היא רק לצורך הטפה לאמונה זו, שאז יש לחוש]2.

ב.     מכיוון שהוא מזיק - שהרי הוא מטיף ורוצה להדיח לאמונה בע"ז בשיתוף, מצוה לרחקו מן הקהילה ואף מצוה להילחם בתופעה בכללה ובמפיציה3. ומכל מקום, אם אפשר לקרבו ולהשפיע עליו שלא במסגרת הקהילה נראה שמצוה לעשות כן4.

______________________

1 דין מומר אם דינו כישראל נדון בהרחבה בפוסקים, וע"כ נקטנו רק מקצת מן המקורות:

המרדכי ביבמות פ' החולץ (סי' כט) מביא את דעת הגאונים שיבמה שנפלה לפני מומר, פטורה מחליצה, ושרש"י חולק מפני שלדעתו הריהו ישראל גמור. ועיין ב"בית יוסף" אבן העזר סי' קנז דיון בזה.

ולגבי מומר לע"ז כתבו התוספות (ע"ז ו ע"ב ד"ה מניין) דהוי כישראל גמור. וכן כתבו לגביו במס' יבמות (עא ע"א ד"ה בו) דחייב בעצם לעשות הפסח. וכן נראה מדבריו של רמב"ם (הל' ממרים פ' ג הל' ג) ושבניהם יהודים כשרים הם. וכן משמע קצת ברמב"ם הל' תשובה (פ' ג הל' יד) "אע"פ שהן מישראל - אין להם חלק לעולם הבא (ומהני בהו תשובה). וכן כתב הטור (יורה דעה סי' רסז) בשם גאון, שישראל משומד אינו צריך טבילה כשחוזר לדת האמת. וכתב "בית יוסף" (יו"ד סי' רסח בשם רשב"ץ) דאפילו נישאה משומדת לגוי, אין לנו להבהיל בניהם כשבאים לשוב, ואינם צריכים טבילה. ודעת הריטב"א (יבמות מז ע"ב ד"ה לתנא) היא שמשומד צריך טבילה מדרבנן, וכן פסק רמ"א (שם סעיף יב) [ועיין שם בביאור הגר"א (שם, ס"ק כט) דהא לא גרע מגר החוזר לסורו שנחשב ליהודי]. וכן הבין ה"חזון איש" (יו"ד הל' שחיטה ב, טז) ובשו"ת "הר צבי" (יו"ד סי' קכה) ובשו"ת "דעת כהן" (סי' קצד). ועיין גם בשו"ת "אגרות משה" (אבה"ע ח"ד סי' פג), בשו"ת "שרידי אש" (ח"ג סי' כה),  בשו"ת "מנחת יצחק" (ח"א סי' י וח"ט סי' קנה) "ציץ אליעזר" (ח"ח סי' יז-כ וח"ט סי' מא-מב) ו"יביע אומר" (יו"ד ח"א סי' יא ח"ה סי' י, כו, וח"ז סי' ח).

אמנם, דעת המאירי (ע"ז דף כו ע"ב) היא שאם עבר לדת אחרת, הריהו אצלנו כבן אותה הדת, ובנו הריהו גוי גמור אפילו לעניין גיטין וקידושין. ובשו"ת הרדב"ז (סי' שנא) נאמר שמומר הריהו גוי גמור מדאורייתא, ומדאורייתא אין קידושיו קידושין. ובשו"ת מהרשד"ם  (אבן העזר סי' י) כתב שמה שנאמר "ישראל שחטא ישראל הוא", לא נאמר על מומר [ועיין מו"מ בדבריהם בשו"ת "אגרות משה" שם] ועיין ב"צדקת הצדיק" (אות נד) שהבין בדברי הרדב"ז, שהמרת דת היא סימן, והעיקר הוא אם יש או אין כאן עקירת שם ישראל ממנו במה שמתחבר לבני הדת האחרת, אפילו אינם עובדים ע"ז (ולעולם אפילו היה עובד ע"ז ושם ישראל עליו - הוי ישראל). וכך הבין גם הרב שאול ישראלי בדבריהם (עיין שו"ת "במראה הבזק" ח"ב, עמ' 119) שהדבר תלוי בכך אם האיש ממשיך בקשר שלו עם עם ישראל או לאו, ושלמדו כן ממה שנאמר בעשרת השבטים שעשאום כגויים גמורים, והתם נטמעו בין הגויים (וכן מקובל מפי השמועה בשם רבי חיים מבריסק שהדבר המכריע אם הוא נקרא "יהודי" או לאו). ועיין ב"אגרות ראי"ה" (אגרת תקנה) ש"סגולת ישראל" נעקרת ממנו רק כאשר מתנתק ונלחם בישראל, ומומר בימי חז"ל היה רק סימן לכך. וכן מסתבר להסביר בדבריהם, שהרי במשך הרבה דורות היו בעם ישראל יחידים וקבוצות שעבדו ע"ז, ושכחו תורת ישראל.

2 בשו"ת "במראה הבזק" (שם) פסק הרב ישראלי, על סמך הדעות המחשיבות את הממיר דתו שמתחבר לגויים לגוי גמור מדאורייתא, שיש לחשוש ולרחק את בני הפלשמורה כגויים גמורים, שאפילו שעכשיו רצונם הוא לשוב לעם היהודי, יש לדונם כגרי אריות, עי"ש (אמנם שם י"ל דבלא"ה לא היתה ברורה לו יהדות הקהילה באתיופיה, ולכן פסק כך לגבי הפלשמורה). ואם כן, בנדון דידן הרי רק אם ברור הדבר שאמונתו של האיש במשיחיות יש"ו מבטאת המרת דת, והוא רואה עצמו כמי שנפרד מן העם היהודי, שכל רצונו לחבור אליהם, אינו אלא כדי להדיחם להאמין באמונתו, אפשר שיש לחוש לדעה זו.

3 רמב"ם בפירוש המשניות (בהקדמה לפרק "חלק") כתב שכל הכופר באחד משלושה-עשר העיקרים, מצוה לשנאתו, ואינו בכלל ישראל - שיש להם חלק לעולם הבא. וכבר היקשה עליו בספר "העיקרים" (מאמר ראשון פ"א) מרבי הלל (סנהדרין צט ע"א) הסובר שאין משיח לישראל, ובספר "קובץ שמועות" (יב, ח) כתב בשם ר' חיים מבריסק שבכפירה לא שייך שוגג, ומכל מקום הוא מיישב דברי הרמב"ם, שגם רבי הלל מדעתו היה מבין שצריך לבוא גואל, אלא שסבר, שכך משמע מפשטי הכתובים, ולכן חשב שלא יבוא משיח, ובזה מודה רמב"ם לראב"ד שהאומר מותר אנוס הוא (נמצא לכאורה שלולא היה טועה בפשטי הכתובים, היה נחשב לכופר, והיינו משום שסובר, שעל כל פנים לא יבוא עוד משיח, ואם כן, אפשר שכל שכן לגבי כופרים אשר סוברים, שמשיח לא יבוא מכיוון שכבר בא "משיח" והוא כאדם הבא לבטל כל התורה).

ואע"פ שיש החולקים על רמב"ם בענין העיקרים, כאן יש לכאורה בלאו הכי לדון את האיש כמי שהמיר דתו וכמאמין בעבודה-זרה בשיתוף. ועיין "חזון איש" (הל' שחיטה ב' כח) גדר כופר בתורה דהיינו מי שכופר בתושב"ע וגם בעיקר עול המצוות, ושלא יהיה אנוס כתינוק שנשבה, כי אותו יש לדון כמומר לכל דבר, ואינו בגדר "אחיך" להטיב לו, כגון לעניין אבילות וקבורה עיין שו"ע יו"ד סי' שמה, ה, ומצוה לשנואתו, ומורידין ואין מעלין וכו'. אך לעניין לשנאותו בנדון דידן, נראה שאע"פ שבסוף ספר "חפץ חיים" הביא דברי מהר"ם מלובלין בספר "מרגניתא טבא", שאין בדור הזה מי שיודע להוכיח, ואם כן אפילו רשע גמור אסור לשנואתו, דהוי כלפני תוכחה (ועיין ב"חזון איש" שם, דקאי גם אמומר), וכן כתב "חזון אי"ש" (שם, טז) שבזמן שאין השגחה ניסית גלויה ובת קול וכו', מצוה לנהוג אפילו עם מומרים גמורים בעבותות אהבה, ולא שייך מורידין ואין מעלין, וכן כתב הראי"ה (באגרת תקנה) דבימינו אין לשנוא את הכופרים ואת המומרין, כל עוד הם מחוברים לעם ישראל. וכל שכן אם הגיעו לכך מחוסר ידיעה ביהדות, ומחמת שהוריהם לא חינכום לכך, שפסק רמ"א (יו"ד סי' קנט סעיף ג) דבני המשומדין הם כתינוקות שנשבו ואין דינם כמומרים לעניין ריבית. אלא שכל זה מדובר בהתיחסות אליהם מצד עצמם , אבל כאשר הם עלולים להזיק לרבים, לכולי עלמא נראה שאינם טובים מאלה שבאים להעביר יהודים על רצון ד', שבעניינם פסק ב"משנה ברורה" ("ביאור הלכה" סי' א ד"ה ולא יתבייש), שאם פתח בשלום, והם לא נשמעו לו, שמצוה לשנואתם ולהתקוטט עמהם, ועליהם נאמר "משנאיך ה' אשנא" וכו'. וכל שכן הכא שהאיש מטיף, ועלול להשפיע להאמין באמונה זרה (ואין דרך בטוחה אחרת למנוע את הנזק), כי אז יש לעשות בחוכמה - אם להילחם בו באיש או בתופעה.

4 ע"פ דברי רמ"א (יורה דעה סי' קנט), דברי "חזון אי"ש" (שם ב - טז וכח), דברי הרב אי"ה קוק ודברי מהר"ם מלובלין הנ"ל. וגם הקב"ה שלח נביאים להוכיח את עם ישראל כשהיו עובדים ע"ז.

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

מתפללים לרפואתם השלימה של

יהבית יהודית בת תירצה

ליליאן בת פורטונה

אליעזר יוסף בן חנה ליבא
רועי משה אלחנן בן ג'ינה דֶברָה
יהושפט יחזקאל בן מילכה

הרב אביחי ניסן בן חיה

אורנית מרים בת דליה
בתוך שאר חולי עם ישראל


לע"נ
הרב אשר וסרטיל ז"ל
נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט 
 

  לע"נ

מר שמואל שמש ז"ל

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע י"ז בסיוון תשע"ד

 

לע"נ

מרת שרה ונגרובסקי  ע''ה

בת ר' משה זאב

נלב"ע י' בתמוז תשע"ד

 

 לע"נ

ר' מאיר  ז"ל

בן יחזקאל שרגא

ברכפלד

 

 לע"נ

רבי יעקב  ז"ל

בן אברהם ועיישה וחנה

בת יעיש ושמחה סבג

 

 לע"נ

הרב ראובן אברמן זצ"ל,

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע ט' בתשרי תשע"ו

 

 לע"נ

הרב שלמה מרזל זצ"ל,

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע י' באייר תשע"א


לע"נ

ר' אליהו כרמל ז"ל

נלב"ע

ח' באייר תשע"ו

 

לע"נ

ר' בן ציון גרוסמן

 נלב"ע כ"ג בתמוז תשע"ז
 
לע"נ
הנופלים במערכה
 על הגנת המולדת
הי"ד

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.