שנת תשע"ז | שבת פרשת ראה

על הקשר בין דבר לדיבור, בהקשר של דרגות האמונה בקב"ה, כבר עמדנו כמה פעמים בעבר (המעוניינים יכולים לקבל את מאמרי בנושא ע"י פניה ל- info@eretzhemdah.org).

מאז תחילת חודש אב אנו זוכים לקרא את הפרשיות מספר דברים, השבוע נשתדל להוכיח כי 'דבר', 'דברים' בלשון התורה והנביא, איננו רק 'משהו' אלא שפעמים רבות משמעותו נבואה.

אם אכן דברינו נכוחים, הרי שמשמעות שם ספר דברים הוא "נבואות משה" (כמובן שנבואת משה היא במדרגת תורה ולא נביאים ואכמ"ל).

בספר בראשית, בתחילת פרשת וישב, יעקב אבינו הלביש את בנו האהוב, יוסף, ב"כְּתֹנֶת פַּסִּים". בזאת הוא הכריז עליו כמנהיג הבא, של משפחת יעקב. לאחר זמן מה, יוסף הודיע לאחים כי לא רק אביו בחר בו, אלא שהוא קיבל גם מסר נבואי בנדון. הקב"ה הכריז עליו כמנהיג הבא. וז"ל הכתוב: "וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו" (בראשית פרק ל"ז  ה). לא כתוב ויספר אלא וַיַּגֵּד,  ביטוי הרומז לשלטון כמו נגיד. החֲלוֹם בספר בראשית, משמעותו נבואה. (כל החלומות בספר זה הם נבואות, ללא יוצא מן הכלל). לכן, כשיוסף מגיד לאחיו כי הוא חלם חלום, משמעות דבריו היא, שהוא זה שנבחר בדורו, לקבל את החלומות הנבואיים. הוא זה שימשיך את הדרך של אברהם שראה בחלומו-חזונו, את ברית בין הבתרים. הוא זה שימשיך את הדרך של יעקב אביו שזכה לראות כל כך הרבה חלומות-חזונות נבואיים. תוכן החלום גם הוא מפורש - אני המנהיג ואתם משתחווים לי. האחים, שלא קיבלו את פרשנותו, הבינו לעומק את כוונתו ולכן הם התריסו נגדו: "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ" (שם, שם ח). יוסף, מצד אחד, ריכך את המסר כאשר הוא מבשר על חלומו החדש: "וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו" וַיְסַפֵּר ולא וַיַּגֵּד. מצד שני, הפעם הוא כולל גם את אביו בין שומעי חזונו, על פיו גם צבא השמים ישתחווה לו. "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (שם, שם ט). תגובתו של יעקב אבינו מנסה לרכך את משמעות החלום ונותנת לו משמעות של שלטון על בני אנוש בלבד, מה שהפך את החלום לכאורה לבלתי אפשרי ללא תחיית המתים. מאידך, הכתוב מלמד שיעקב לקח בחשבון שאכן מדובר בנבואה, וזה לשון הכתוב: "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (שם, שם יא). רש"י, לכאורה, הסביר לנו רק את הביטוי שָׁמַר - "היה ממתין ומצפה מתי יבא". אבל, בפירושו של רש"י כלולה הנחת היסוד, כי מדובר בדברי נבואה, שיש לצפות להתגשמותם והתקיימותם.

אם הדברים נכונים, יתבררו לנו פסוקים נוספים.

אחרי ששמואל פסל בנבואה את אחיו הגדולים של דוד מלהיות מועמדים למלכות. (ישי ובניו לא קיבלו את ההכרעה הנבואית) ישי שלח את שלשת בניו הגדולים, למלחמה כנגד הפלשתים כדי שיוכיחו את גבורתם ויזכו במלוכה. אף אחד מהם לא העז לצאת כנגד גלית. לאחר ארבעים יום, אליאב, בכורו של ישי, מגלה את דוד הקטן בשדה המערכה. וז"ל הכתוב: "וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה  זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ: וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא: וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל מוּל אַחֵר וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן:  וַיִּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ" (שמואל א י"ז כח-לא).

אין כל ספק שהמילה המנחה בפסוקים אלה היא דָּבָר. על פי ההצעה שהצענו, הוויכוח בין אליאב ודוד היה בדבר נבואת שמואל, כי דוד יהיה המלך הבא. לכן תשובתו של דוד לשאלתו של אליאב, מה אתה עושה כאן? באת ל"ראות מלחמה"? הייתה ברורה "הֲלוֹא דָּבָר הוּא", באתי לקיים ולהגשים את נבואתו של שמואל הרמתי.

אם כך, ברור מדוע מעמד הר סיני מוגדר: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ט ו), ספר דברים פותח בהכרזה: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים א' א), חזונו הנשגב של ישעיהו בדבר אחרית הימים פותח בהכרזה: "הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ" (ישעיהו ב' א), ספר ירמיהו נפתח בהכרזה: "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ" (ירמיהו א' א) ועוד.

הלא דבר הוא!