שנת תשע"ז | שבת פרשת ראה

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: איסור בל תוסיף

"אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (יג, א)

האם היושב בסוכה בשמיני עצרת עובר על "בל תוסיף"?

האיסור להוסיף. אסור להוסיף על דברי התורה, שנאמר כאן: אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו. המוסיף על מצוה ולא נתכוין בהוספה לשם מצוה, נחלקו בדבר: לפי לשון א' בגמרא (ערובין צה ב) הדבר תלוי במחלוקת אם לצאת ידי חובת המצוה צריכים כוונה, שלהסוברים שמצוות צריכות כוונה אף לעבור על בל תוסיף צריכים כוונה, ולהסוברים שמצוות אינן צריכות כוונה, אף בל תוסיף עובר בלי כוונה. ולפי לשון ב' (שם) הדבר תלוי במחלוקת תנאים: לחכמים כשם שלצאת אין צריך כוונה, כך לעבור על בל תוסיף אין צריך כוונה, ולרבן גמליאל אף על פי שלצאת אין צריך כוונה, לעבור צריך כוונה. ודעת הט"ז (אורח חיים סי' תרנא ס"ק יז) להלכה שאף על פי שהשולחן ערוך (סי' ס) פסק שמצוות צריכות כוונה, עבירת בל תוסיף אינה צריכה כוונה לשם מצוה, אלא אם כן נתכוין בפירוש לשם דבר אחר, כגון לנוי, שאינו עובר (אליה רבה שם ס"ק לח ע"פ הרא"ש סוכה פ"ג).

במה דברים אמורים בזמן של המצוה, אבל שלא בזמנה לדברי הכל אינו עובר על בל תוסיף אלא אם נתכוין לשם מצוה (רבא בראש השנה כח ב).

הוספה על מצוות התורה תיתכן באופנים אלה: הוספה בזמן; הוספה בעשייה; הוספה במין; הוספה באישים; הוספה בלאוין; הוספה במצוה חדשה.

הוספה בזמן. מצוה שחובתה בזמן ידוע והוסיף לעשות המצוה אחר הזמן, אם הוסיף בכוונה לשם מצוה הרי זה עובר משום בל תוסיף, כגון הישן בשמיני של חג הסוכות בסוכה, ונתכוין לצאת בכך ידי מצות סוכה (מסקנת רבא ערובין צו א וראש השנה כח ב). וכן אם הניח תפילין לשם מצוה בשבתות וימים טובים, עובר משום בל תוסיף (שו"ת הרשב"א ח"א סי' סא; מגן אברהם סי' לא ס"ק א). בחוץ לארץ שיושבים בשמיני עצרת בסוכה, משום ספיקא דיומא, אינם עוברים בכך על בל תוסיף, לפי שלא בזמנה בלי כוונה למצוה אינה תוספת, ומכיון שיושבים בסוכה משום ספק שביעי, הרי אם באמת שמיני הוא, אין מתכוונים למצות סוכה (רש"י ערובין שם). והוא הדין כשעושה משום ספק בדין, כגון בחול המועד שנחלקו הפוסקים אם מניחים תפילין, ומשום ספק הוא מניח, אין בו משום בל תוסיף (סמ"ק סי' קנג; מג"א סי' לא ס"ק ב). והרשב"א (ר"ה טז א) כתב שלפיכך אין בישיבת סוכה בספק שביעי ספק שמיני משום בל תוסיף, לפי שיושבים מחמת תקנת חכמים שתיקנו לעשות ספיקא דיומא, וכל שעושה על פי תקנת חכמים אין בו משום בל תוסיף, שנאמר: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ (דברים יז יא).

הוספה בעשייה. מי שקיים מצוה שחובתה להיעשות פעם אחת, וחזר ועשאה בתוך זמן חובתה עוד פעם, כגון כהן שבירך ברכת כהנים, וחזר ובירך אותו ציבור עצמו, או שנטל לולב בחג וחזר ונטל, וכן תקע שופר בראש השנה וחזר ותקע, או שאכל בפסח כמה זיתי מצה, אין כאן משום בל תוסיף (תוס' ר"ה טז ב ד"ה ותוקעין ושם כח ב ד"ה ומנא). ולפיכך תקנו חכמים לתקוע תקיעות מיושב, ולחזור ולתקוע תקיעות מעומד, ולא חששו משום בל תוסיף (תוס' שם). וגם בזה כתב הרשב"א (ר"ה טז א) שבל תוסיף אינו אלא כשאדם מוסיף מדעת עצמו, אבל כשהוא עושה מחמת תקנת חכמים לא שייך בל תוסיף.

תוספת במין. הוספה בחפץ שמקיימים בו את המצוה עוברים עליה משום בל תוסיף, וכן אמרו בספרי (ראה פיסקא פב): מנין שאין מוסיפים לא על הלולב ולא על הציצית, תלמוד לומר: לֹא תֹסֵף עָלָיו.

כהן המוסיף ברכה אחת בברכת כהנים, עובר משום בל תוסיף, וכן אמרו: מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר: ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם (דברים א יא), תלמוד לומר: לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם (דברים ד ב), אפילו דבר לא תוסיף עליו (ספרי ראה פיסקא פב; ברייתא בר"ה כח ב).

הוספה באישים. אשה שפטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, לדעת התנאים הסוברים שאסורות לקיים אותן המצוות, פירשו רש"י (ר"ה לג א ד"ה הא נשים) והתוספות רי"ד (ע"ז מהדורא קמא ג א ד"ה לומר לך) שהרי זה משום שעוברת על בל תוסיף, והתוספות (ערובין צו א ד"ה מיכל) פירשו שלא משום בל תוסיף אותם תנאים אוסרים, אלא מטעמים אחרים. ומכל מקום, ההלכה כתנאים שמתירים לאשה לקיים מצוות שפטורה מהן.

הוספה בלאוין. בית דין שגזרו לאסור דבר המותר ואמרו שהוא אסור מן התורה, עוברים בבל תוסיף, כיצד, הרי כתוב בתורה: לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ (שמות כג יט), ולמדו מפי השמועה שהכתוב לא אסר אלא לבשל ולאכול בשר של בהמה בחלב, אבל בשר עוף מותר בחלב מן התורה, אם יבא בית דין ויאסור בשר העוף ויאמרו שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה, הרי זה מוסיף. אבל אם אמר בשר העוף מותר מן התורה, ואנו נאסור אותו משום גזירה, אין זה מוסיף אלא עושה סייג לתורה, וכן כל כיוצא בזה (רמב"ם ממרים פ"ב ה"ט; החינוך מצוה תנד; הרמב"ן על התורה דברים ד ב, ועי' השגת הראב"ד שם ואור שמח).

הוספת מצוה חדשה. יחיד שבדא מלבו לעשות מצוה חדשה, כגון ירבעם שעשה חג בחודש שבדא מלבו, עובר בבל תוסיף. ואפילו נביא אסור לו להוסיף, וכן אמרו (מגילה יד א): ארבעים ושמונה נביאים עמדו להם לישראל, ולא פיחתו ולא הוסיפו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת. ומכיון שאסור להוסיף על פי נביא הרי זה בכלל בל תוסיף, אלא שמוסיף על פי נביא למדנו מכתוב מיוחד של אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי (ויקרא כז לד. רמב"ן עה"ת שם), אלה המצוות שנצטוינו מפי משה, ואין נביא עתיד לחדש דבר (ירושלמי מגילה פ"א ה"ה) . והגר"א (באדרת אליהו) פירש שלפיכך נאמרו שני פסוקים בתורה על בל תוסיף: (א) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים וגו' לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר וגו' (דברים ד א-ב), והוא ציווי שלא להוסיף על תרי"ג מצוות, (ב) והפסוק השני: אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וגו' לֹא תֹסֵף עָלָיו (כאן), היינו שלא להוסיף באותה מצוה עצמה¹. 

______________________
¹ מתוך ע' בל תוסיף, כרך ג, פרקים א – ז

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר