|
 שנת תשס"ו | שבת פרשת וישבויתור על בחירה חופשית – בחירה בחופשהרב יוסף כרמלהשאלות סביב נושא "הבחירה החופשית" הטרידו את גדולי ישראל בכל הדורות וממשיכות לנסר בחלל הרוחני עד ימינו.
השבוע ננסה להעמיק בנושא תוך נסיון להבין את בחירתו של יוסף לעמוד בנסיון עם אשת פוטיפר על פי הסברו של בעל ה"שפת אמת".
על מכירת יוסף קשה:
א. מדוע האחים שקרו את אביהם וניסו, באמצעות טבילת כתונת הפסים בדם שעיר העזים, לשכנעו שיוסף נטרף?
ב. מדוע לא גילה הקב"ה ליעקב את האמת?
על שתי השאלות ניתן לענות ב"חדא מחתא" ולהסביר כי האחים ידעו שגורל ההורים של הנעדרים מר מגורלם של ההורים השכולים. לכן מתוך כוונה טובה ניסו להסתיר את האמת מאביהם ו"שתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם" (מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ב).
בעל ה"שפת אמת" איננו מקבל תשובה זו כי אם הקב"ה היה "מחליט" לגלות את האמת ליעקב, יעקב היה מחפש את יוסף במצרים וממילא לא היה כאן לא שכול ולא אי וודאות.
לכן פונה הוא לכיוון אחר. לשיטתו, הקב"ה אכן חס על יעקב ולא רצה לצערו. מצרים של תקופת התנ"ך הייתה בבחינת "מ"ט שערי טומאה". במציאות של אותם זמנים, היכולת לגור במצרים ולחיות חיים בקדושה ובטהרה הייתה שואפת לאפס, קל וחומר במצב של עבדות. לכן אם היה מתברר ליעקב כי יוסף נמכר כעבד למצרים, צערו על ירידתו הכפולה היה ללא נשוא. זאת, כי על פי השכל הישר, אי אפשר היה לעמוד שם בנסיון. מאידך גיסא, טוען הוא כי "לא היה באפשרי שיגאלו בני ישראל בלתי הקדמת ירידת יוסף למצרים" (וישב תרלו ד"ה מה שלא). מה הפתרון לכך? מסביר ה"שפת אמת": "רק על יד זה עצמו שנמכר בעוולה ובעיוות הדין, זה היה לו סיוע שלא יטמע (ויטמא) חס ושלום ביניהם, וזכות זו סייעהו להישאר בקדושה" (שם). כלומר, כפיצוי על העוול הגדול שנגרם ליוסף במכירתו הציל אותו הקב"ה בהתערבות מלמעלה ומנע ממנו לחטוא. ועדיין קשה, שהרי לפי זה עמידתו של יוסף בנסיון עם אשת פוטיפר, המשמשת כדוגמא קלאסית להתמודדות בתחום זה, לא הייתה תוצאה של בחירה חופשית!? אלא של החלטה אלקית.
לכן ממשיך בעל ה"שפת אמת" ומסביר. יש שני סוגי נסיון:
א. "אחד שיכול האדם לגבור בכוחו" (שם). בנסיון שכזה מנצחים באמצעות ה"בחירה החופשית".
ב. "נסיון עצום מזה שאין באפשרי לגבור כלל". מה הדרך להתמודדות מסוג זה? "רק על ידי רצון ולב אמת וצדק שיש להצדיק, זוכה שיקחו ממנו הבחירה שיצא מהנסיון ופירוש שיסייענו מהשמים" (שם).
יוסף היה במצב קשה מאוד, הוא לא היה מסוגל להבין מדוע הוא נמצא במצב כה מר. ממצב של נסיך בעל "כתונת פסים", "נזיר אחיו" בבית אביו הוא מוצא עצמו כעבד בין המצרים, ללא עוול בכפו. פוטיפר בוחר בו להיות מושל בכל ביתו ואז קופץ עליו רוגזו של הנסיון עם אשת אדוניו, נסיון שעל פי דרך הטבע אי אפשר לעמוד בו. יוסף למרות המרירות, מבין שלמרות שהקב"ה נתן לאדם בחירה חופשית, ולכאורה הוא חופשי להחליט כל החלטה, תמיד הוא צריך לזכור מי נתן לו את החופש לבחור. רק כך יוכל לקבל את ההחלטה הנכונה. יהיה זה בלתי מוסרי לנצל את יכולת הבחירה החופשית כדי לבחור נגד רצונו של נותן הבחירה. לכן יהיה זה גם בלתי מוסרי לגעת באשת פוטיפר שנתן לו את החופש לבחור. באותו רגע קשה מנשוא, מחליט יוסף החלטה חד משמעית "וַיְמָאֵן" (בראשית ל"ט ח) ואחר כך מגיע ההסבר המוסרי, שמבוסס על העקרון שהובא לעיל. יוסף טוען כלפי אשת אדוניו, שבהיענותו להצעתה יש חוסר "הכרת הטוב" ופגיעה במיטיבו, מעבר לאיסור הדתי של "אשת איש" המחייב גם את בני נח.
ההחלטה של יוסף הייתה שלא לנצל את הזכות לבחור מפני שזו פגיעה במי שנתן לו את החופש לבחור, ממילא זכה לסייעתא דשמיא שאפשרה לו, אכן, לעמוד בנסיון!
הבחירה לוותר על זכות הבחירה, היא שהפכה את יוסף, בהמשך הדרך, לבן חורין שהרי לא היתה כל אפשרות אחרת להתמודד עם הבעיה, כפי שהוסבר לעיל. היא שאפשרה את היציאה מגלות מצרים, כפי שבעל ה"שפת אמת" מסר לנו. היא שאפשרה לעם ישראל להיות עם חופשי בארצו עד היום, שהרי אילו לא יצאנו ממצרים היינו משועבדים עד היום ח"ו כלשון בעל ההגדה.
הבה נתפלל שנזכה להיות עם "חופשי" בבחינת מי שבחר לבחור בטוב תוך ויתור על זכות הבחירה.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
