שנת תשע"ח| שבת פרשת ויקהל פקודי

חמדת האינציקלופדיה התלמודית פקודי: אמרכל וגזבר

כיצד נוהלו העניינים הכספיים בבית המקדש, ועל ידי מי?

אמרכל. אמרכל, פירושו: מר על כל (תוספתא שקלים פ"ב; ירושלמי שבת פ"י ה"ג); או: אמר על הכל (הוריות יג א), היינו מר ואדון על הכל, והאל"ף נוספת (ערוך ע' מר). ויש אומרים שמובנו כמו: אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם (דברים כו יז), יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן (תהלים צד ד. משנה למלך מעשה הקרבנות פ"א הי"ח). ויש אומרים שהוא מלשון אמירה, שאומר ומצווה על הכל (קרבן העדה שבת שם).

אמרכל היה אף במשכן, וכן ביארו את הכתוב וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן (במדבר ג לב), שהיה אמרכל (ירושלמי שם; תרגום אונקלוס שם), ותחתיו היו הממונים שומרי משמרת הקדש. במקדש היו נחתכים על פי האמרכל כל צרכי המקדש (רש"י פסחים נז א), והיו ממנים גזברים מתחת יד האמרכלים (רמב"ם כלי המקדש פ"ד הי"ח), והאמרכלים היו ממונים על האוצרות (תוס' יום טוב שקלים פ"ה מ"ב). אין ממנים במקדש פחות משבעה אמרכלים (שקלים פ"ה מ"ב), לפי שבימי הנביאים כבר היו שבעה אמרכלים (פירוש המשנה להרמב"ם שם על פי דברי הימים ב לא יג וירושלמי שקלים שם).

גזבר. אין פוחתים משלושה גזברים במקדש (שקלים פ"ה מ"ב; רמב"ם שם פ"ד הי"ח), לפי ששלושה חשובים בכל מקום, וצריכים להיות כמו בית דין לעשות שומא ולהבין ולדעת בעניני פדיון (פירוש הראב"ד תמיד כז א). רבי נתן אומר: אין פוחתים משלשה עשר גזברים, כנגד שלשה עשר שערים (ברייתא תמיד כז א). ופירש הראב"ד (שם) שאף לדעתו שלשה בלבד הם הממונים על הנערכים ועל הדברים שהוזכרו להלן, ועשרה האחרים היו ממונים על שאר עניינים של לשכה.

כהנים, לויים וישראלים כשרים להיות אמרכלים וגזברים (תוספתא שקלים פ"ב ומנחת בכורים). בספרי אמרו: וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי וגו' וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ (במדבר יח ב) - מנה מהם גזברים ואמרכלים (ספרי שם).

תפקיד הגזבר. עניינם של הגזברים בכלל הוא להשתדל בכל עניני ממון הקדש (מאירי שקלים פ"ה מ"ב). והם שגובים כל ההקדשות שהקדישו אנשים (רמב"ם פ"ד הי"ח), ופודים את הנפדה מהם (תוספתא שקלים פ"ב; רמב"ם שם) בהקדשות, בערכין, בחרמים ובמעשר שני (תוספתא ומאירי שם מ"א), ומוציאים אותם לצורך דברים הראויים להם להוציאם בעבורם (רמב"ם שם; מאירי שם). הם בודקים את הסולת ואת היין אם הם ראויים למזבח (מנחות פז א ופט א). והם היו מתנים עם האומנים הבונים בבית המקדש, כמה יבנו ובכמה דמים (רש"י מנחות צח א ד"ה כדי), ולהם היו האומנים מחזירים את מה שבנו (רש"י שם ופסחים פו א ד"ה ולמה). והם קונים להקדש בהמות לקרבנות ציבור (קדושין כח ב ורש"י). ומהגזברים קונים חפצים של הקדש העומדים למכירה (שם כט א ורש"י), והם מוכרים שדות הקדש (ערכין כה ב), וכל מלאכת הקדש על ידם היתה נעשית (תוספתא שקלים שם).

אין הגזברים מקדישים העצים שקונים לבנין הקדש אלא מה שנצרך לבנין. ולפיכך, הגזברים שלקחו עצים מן היער של חולין לצורך קורות להקדש, אין מועלים אלא בעצים עצמם, הראויים לקורות, אבל לא בשיפוי הנסורת שהחרש משפה מן הקורה, ולא בעלים שלהם, שאותם לא הקדישו הגזברים (משנה מעילה יד א ורש"י). ואפילו הקורות אין הגזברים מקדישים אלא כשדעתם לבנותם בבנין בו ביום שלקחום, שבזמן מועט אין לחשוש שמא יהנה מהם או יסמך עליהם; אבל אם דעתם לבנותם לאחר זמן, אין מקדישים אותם עד שיבנו בבנין (גמ' שם ב).

נאמנותו. אין מחשבים בהקדש עם הגזברים, שנאמר: וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים (ב"ב ט א; רמב"ם מתנות עניים פ"ט הי"א; טוש"ע יו"ד רנז ב). ואף על פי שאין ראיה לדבר משם, שהרי בגזברי הקדש הנותנים לבם לעושי המלאכה הכתוב מדבר, שהפועלים מרובים למלאכות הרבה לגודרים ולחוצבי האבן וכיוצא, ואי אפשר לעמוד על החשבון, מכל מקום זכר לדבר יש (גמ' שם ורש"י). ומכל מקום חייב אדם לצאת ידי הבריות; ואף משה רבנו, שהיה גזבר על המשכן, היה קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן (שמות לח כא. שמות רבה ותנחומא שם).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר