שנת תשע"ח| שבת פרשת חוקת

משה רבנו ועם ישראל הכו את עוג מלך הבשן ואת בניו, וז"ל הכתוב בפרשתנו:

"וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן: וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ" (במדבר פרק כא לג-לה).

חיזוקו של משה רבנו, שהתמודד עם אתגרים עצומים בעבר, דווקא לפני מערכה זו אומר דרשני.

ננסה להסביר, מדוע היה צריך הקב"ה להבטיח הבטחה מיוחדת, דווקא בעניינו של עוג: "אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ". מתוך כך, ננסה גם להבין אל כל התהליך הארוך שתחילתו בימי אברהם אבינו וסופו אלף שנים מאוחר יותר, בימי דוד.

התנחומא (פרשת חקת סימן כה), מציע שלש תשובות:

א.  "ולמה נתירא אמר שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון או נתקלקלו בעבירה, א"ל הקדוש ברוך הוא אל תירא".

ב.   "אל תירא אותו שלא עמד גבור בעולם קשה הימנו שנאמר (דברים ג' יא) 'כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים והוא נשאר מאותן הגבורים שהרגו אמרפל וחביריו (בראשית י"ד)".

ג.    "כשבא משה לעשות מלחמה עמו, נתירא ממנו, אמר אני בן ק"כ שנה וזה מיתר חמש מאות, אלולי שהיה לו זכות לא חיה כל השנים אלו, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה: אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו".

לפי התשובה הראשונה, משה חשש שמא אין, ח"ו, מספיק זכויות לעם ישראל.

לפי התשובה השניה, משה חשש מגבורתו המיוחדת של עוג הענק (בהמשך המדרש שם מובא כי בנו של עוג היה עוד יותר גיבור).

לפי התשובה השלישית, משה חשש מזכויותיו של עוג, שאריכות ימיו, מימי אברהם שימשה כהוכחה לכך.

הראשונים צעדו בעקבות המדרש.

רש"י בחר בתשובה השלישית והסביר כי זכותו של עוג הייתה בכך, שהוא היה הפליט שבא לבשר לאברהם על נפילת לוט בשבי ארבעת המלכים (בראשית י"ד יג עיינו גם ברש"י שם). המסר הרוחני הוא: שכל מעשה חיובי של אדם, יש לו השפעה מרובה, גם אחרי הרבה דורות.

הרמב"ן בחר בתשובה הראשונה. המסר העיקרי מבחינתו הוא שתמיד צריך לחשוש שמא אין, ברגע זה, מספיק זכויות ולכן צריך להתפלל לסייעתא דשמיא.

הרא"ש (בפירושו לתורה על פרשתנו) בחר בתשובה השלישית. משמעותה הרוחנית היא שאפילו מי שרגיל בניסים, צריך לקחת בחשבון את המציאות הריאלית ובנוסף למידת הביטחון יש לעשות השתדלות בהתאם למצב, ק"ו מי שאינו רגיל או מובטח בנסים. 

אחרי בקשת המחילה, נציע את ההסבר הבא:

ענקים, נזכרו פעמים רבות בתורה וגם בנ"ך. ריבוי השמות המשמשים לתיאור תופעה זו, מוכיח שהייתה להם משמעות גדולה, בתקופה זו. המדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כו סימן ז) מפרט אותם: "ז' שמות נקראו להם, אימים, רפאים, גבורים, זמזומים, ענקים, עוים, נפילים". גם בירושלים נקרא מקום מרכזי בשם עמק רפאים. המקום נזכר כמה וכמה פעמים בתנ"ך, קצהו שימש כנקודת גבול בין יהודה ובנימין (יהושע ט"ו ח). עמק רפאים הוא המשכו של נחל שורק, דרך זו קישרה בין ארץ פלישתים לירושלים.

לכן, המלחמות כנגד הענקים, תפסו מקום מרכזי בהקשר של הורשת הארץ בידי עם ישראל, על כך נפרט בדברינו בע"ה בשבוע הבא.

הבה נתפלל כי גם אנו נתגבר על כל אוייבנו, בהזדמנות זו נאחל לכל תושבי עוטף עזה היקרים, ובתוכם גם בוגרינו,

ימים של שקט ושלווה ועבודת ד' בשמחה ובטוב לבב.