|
 שנת תשס"ה | שבת פרשת שופטיםמשפט והלכה – משפטי שאולהרב ידידיה כהנאעביד איניש דינא לנפשיה
הרב ידידיה כהנא
יש מצבים, שבהם אדם אינו רוצה לחכות עד שבית הדין יוציא לאור משפטו, והוא מחליט לעשות מעשה ספוראדי, ולהציל את המגיע לו מידי החייב לו. האדם "עושה דין לעצמו" וכלשון הגמרא "עביד איניש דינא לנפשיה". השבוע נבדוק האם אדם רשאי ועד היכן מגיעה סמכותו להשתמש בדין זה.
בגמרא (ב"ק כז) נחלקו רב יהודה ורב נחמן, בדין "עביד איניש דינא לנפשיה":
…דאתמר רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה. רב נחמן אמר - עביד איניש דינא לנפשיה.
היכא דאיכא פסידא כולי עלמא לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה. כי פליגי היכא דליכא פסידא
רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה דכיון דליכא פסידא ליזיל קמיה דיינא רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה דכיון דבדין עביד לא טרח"
במקום שיש לאדם הפסד, כולם מודים שאין חיוב להמתין לפעולתו של בית הדין. לפי רב נחמן, שהלכה כמותו, גם במקום שאין הפסד בהמתנה לפעולת בית הדין, אין חיוב על האדם להמתין לטחנות הצדק שיוציאו את הדין לאור, ומותר לו לפעול בעצמו לקחת את שלו. (זאת בהנחה שאין סתירה בזה לחוקי המדינה).
תנאי ל"עביד איניש" הוא, שאדם יעשה זאת בצורה שלא ייחשד בגניבה, כלומר, שהוא יוכל להוכיח אחר כך בבית דין את צדקתו. דבר זה מוכח מהמימרא של בן בג בג (שם):
"בן בג בג אומר אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות שמא תראה עליו כגנב אלא "שבור את שיניו" ואמור לו שלי אני נוטל"
כלומר, אסור לאדם לעשות מעשים שבגינם עלול הוא להיחשד בגניבה, אף שעצם החטיפה, מותרת.
משמעות הדרישה היא, שאין היתר לעשיית דין עצמית אלא במקום בו יש לתובע ראיה ברורה על זכותו הממונית, וכן מוכח מהסוגיא במסכת בבא קמא (קיז ע"א):
"ההוא שותא (=מלכודת לחיות) דהוו מנצו עלה בי תרי, האי אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא, אזל חד מנייהו ומסרה לפרהגנא דמלכא. אמר אביי יכול לומר אנא כי מסרי דידי מסרי. א"ל רבא וכל כמיניה? אלא אמר רבא משמתינן ליה עד דמייתי ליה וקאי בדינא"
כלומר, רבא אמר, שאין הוא יכול למסור את הממון למלך בטענה שהממון שייך לו, מכיוון שאינו יכול להוכיח את הדבר בבית דין (הגר"א).
וכן פסק המחבר (סי ד סע' א)
יכול אדם לעשות דין לעצמו; אם רואה שלו ביד אחר שגזלו, יכול לקחתו מידו; ואם האחר עומד כנגדו, יכול להכותו עד שיניחנו, ( אם לא יוכל להציל בענין אחר) (טור), אפילו הוא דבר שאין בו הפסד אם ימתין עד שיעמידנו בדין, והוא שיוכל לברר ששלו הוא נוטל בדין.
בשבוע הבא, בעז"ה נמשיך לברר הלכה יוצאת דופן זו.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
שופטים