שנת תשס"ה | שבת פרשת שופטים

"שו"ת במראה הבזק"

קיטו, אקוודור Quito, Ecuador
שבט, תשנ"ב

גדר ברכת נטילת ידיים ודין הקם באמצע הלילה לעשות צרכיו

שאלה:
1. הקם באמצע הלילה לעשיית צרכיו, האם צריך להקפיד על נטילת ידיו אחרי כן, כדין הקם בבוקר? והאם בכלי?
2. הקם בבוקר ונטל ידיו כדין, ואחר כך עשה צרכיו, אך טרם התלבש, האם צריך ליטול ידיו אחר שעשה צרכיו, או שיכול לדחות הנטילה לאחר שיתלבש?
3. בבית יוסף בטור אורח חיים סימן ו מובאת מחלוקת בין מהר"ם לבין האגור, מתי זמן ברכת "על נטילת ידיים". האם מחלוקת זו קשורה למחלוקת בדבר מהותה של נטילת הידיים הקיימת בין הרשב"א לבין הרא"ש?

תשובה:
א. הקם בלילה לעשות צרכיו ומתכוון לחזור ולישון, קשה לדייק מלשון ה"משנה ברורה" סי' ד ס"ק ג שכתב "וירא שמים יחמיר על עצמו ויטול ידיו ... ויברך אשר יצר" אם אמנם צריך ליטול ידיו ג' פעמים כדין "הקם מהמיטה", או די לו בנטילה אחת, כמו שכתב לדינא בדין היוצא מביהכ"ס.
ומכל מקום ראוי לו לירא שמים ליטול ג' פעמים[i], בלא לברך "על נטילת ידיים"[ii], ויברך "אשר יצר". ואם אין לו די מים וכדו' די בנטילה אחת[iii].
ב. לדעת "חיי אדם"[iv] ש"ממתין מלברך על נטילת ידיים עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל" דעתו היא שאינו מברך ברכת "על נטילת ידיים" עד לנטילה אחרונה שנטל לאחר שניקה עצמו ורוצה להתפלל. נמצא שדחית הברכה אינה מבטלת את הצורך ליטול ג' פעמים עם הקימה כדי להסיר הרוח הרעה שעל ידיו, והוא הדין שאינה מבטלת את הצורך ליטול ידיו אחר עשיית צרכיו[v], ואף על נטילה זו פסק ב"משנה ברורה" סי' ד ס"ק לח ש"ימהר ליטול תיכף".
ג. בדבר התלות שתלית מחלוקת מהר"ם ו"אגור" במחלוקת רשב"א ורא"ש, יש לדעת שברכת "על נטילת ידיים" ודאי איננה ברכת "הודאה", אלא ברכת המצוות. רק שב"בית יוסף" טור אורח חיים בסי' ו ד"ה ואם הולך מיד נתקשה, כיצד זה מפסיקים כל כך בין עשיית המצווה (קרי: נטילת הידיים) לברכה, לדעת מהר"ם שמברך בבואו לבית הכנסת.
וע"ז כתב ליישב שניתן לבארו בכך, שסבור כרשב"א, שתיקנו הברכה על שנעשה כבריה חדשה, ויש בזה משום שבח הקב"ה, ועל כן ראוי במקרה זה לאפשר הפסק זמן בין המצוה לברכתה ולתקן הברכה על סדר ברכות השבח של השחר.
נמצא שבין לדעת רא"ש ובין לדעת רשב"א פשוט הוא שיברך מיד אחר הנטילה, ככל ברכת המצוות הסמוכה (ככל האפשר) לעשייתה (וכן "דעת האגור").
שיטת מהר"ם שמברך בבואו לבית הכנסת מתבארת על פי רשב"א לתירוצו של "בית יוסף", (וגם אפשר לתרץ באופנים אחרים)[vi].

--------------------------------------------------------------------------------

[i] וטעם הדבר על פי הזוהר שהביא בשו"ע הגר"ז בזה"ל: "אך בזוהר החמירו מאוד שלא לברך ולא ללמוד ושלא ליגע במלבושיו בעוד רוח הטומאה שורה על ידיו קודם נטילת ידיים שחרית". ואף כי בתלמוד ובפוסקים לא חששו לזוהר, מכל מקום נראה שבהנהגת ירא שמים יש לחלק בין מקום שכדי לחוש לזוהר יצטרך לטרוח טירחא כלשהי, דאז אין צריך לחוש, לבין נדון דידן שבלאו הכי נוטל ידיו, ודבר מועט הוא שיטול ג' פעמים. ומעין זה כתב לחלק ב"יביע אומר" (ח"ד סי' ב אות ז) וכן מדויק שצריך ליטול ג' פעמים ב"כף החיים" (סי' ד ס"ק נב) בשמועה בשם ה"בן איש חי".
[ii] דלדעת רא"ש שתיקנו ברכת על נטילת ידיים משום התפילה, אין לו לברך, כיון ששב לישון טרם שיתפלל.
[iii] לתוספת ביאור יש לבאר, מדוע בנטילה זו אינו נכנס לספק ברכות בנטילה שיטול למחרת בבוקר בקומו ממיטתו, שהרי בשו"ע (אורח חיים סי' ד, יד) כתב: "השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו – יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת", ובאחרונים כתבו שאפילו ישן אחרי זה שנת קבע, אינו יכול לברך, "דאנו חוששין לשיטת הרשב"א דבבוקר נעשה בריה חדשה, ופעם אחת נעשה האדם בריה חדשה ולא שני פעמים" לשון ה"משנה ברורה" (סי' ד ס"ק לב). הערה: כל אמור בהשכים אחר חצות, דבהשכים בתחילת הלילה לא שייך "בריה חדשה", עיין "ביאור הלכה" (שם ד"ה כל הלילה).
[iv] "חיי אדם" (כלל ז ס"ו).
[v] כן עולה מדברי "באור הלכה" לסעיף א, ד"ה ואפילו לא עשה צרכיו שביאר את טעמו של "חיי אדם" ושחולק על "שערי תשובה", עיי"ש.
[vi] הערה: בשאלתך הראשונה הזכרת את הצורך בכלי לנטילת ידיים של שחרית עיין בזה בדברי רמ"א בסי' ד, ז, ובנושאי הכלים שם.
 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר