שנת תשע"ט| שבת פרשת פסח

ארץ אגדה: מדוע התקדשו הבכורות?

מכת בכורות היא נקודת המפנה שבין שעבוד מצרים לבין הגאולה. משה רבנו הצטווה להודיע על מרכזיות המכה הזו כבר במפגש הראשון שלו עם פרעה: 'וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה, כֹּה אָמַר ד' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ, הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ:". עם ישראל הצטווה לזכור לדורי דורות את החסד שד' עשה עימם בזמן במכת בכורות - שהציל את בניהם הבכורים ואת בכורות בהמתם. אולם, מדוע היתה קיימת סכנה לבכורות ישראל?! הקב"ה בא להציל את עם ישראל, ומדוע שירצה להרוג את בכורות ישראל?! ובכלל, החטא אינו מצוי בבעלי החיים; ומדוע שהקב"ה ירצה להמית גם את בכורות בהמתם של ישראל?!

חז"ל מגלים שהחטא טמון בבריאה עוד מתחילתה. רש"י (בראשית א, יא) כותב שהארץ נצטוותה להוציא עץ שיהא טעם העץ כטעם הפרי, אולם הארץ רצתה להדגיש את צד העצמיות שלה, והיא מרדה בציווי הבורא; והטעם ניתן רק בפרי - והעץ נותר חסר טעם. הפרי הבכור, הפרי הראשון שיצא לעולם, הורתו היתה בחטא המרדנות של הארץ. חטא המרדנות הקדום השתלשל והתגלגל בבריאה כולה, והוא היה מצוי וחבוי בבכורי הפירות ובבכורות בעלי החיים ובבכורות האדם. חטא המרדנות היה טמון הן בבכורות ישראל והן בבכורות מצרים, והן בבכורות בהמותיהם.

ההבדל שבין בכורות ישראל לבין בכורות מצרים

אולם למרות שחטא המרדנות היה טמון הן בבכורות מצרים והן בבכורות ישראל, היה הבדל חשוב מאוד בינם. ניתן לבאר את ההבדל הזה לפי דברי הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל (גליון החברותא, 334): "גם הצדיק וגם הרשע בשעת הנסיון יש להם השתוקקות לרע, ושניהם מוכרחים לטעום ממנו. גם הצדיק. כי הצדיק שלא עובר את כל הגיהנום שבעולם אינו נקרא צדיק. ובאם לא יטעום מן הרע לא יוכל להוציא את הרשע. רק הצדיק טועם ומגיע מזה אל השורש, דהיינו לשלימות הביטול 'מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱ-לוֹהַּ' (כלומר, שהוא רואה שאין לו כוח עצמי והוא זועק לקב"ה שיציל אותו). והרשע טועם ורואה כי טוב ונשאר בזה. שניהם נכנסים לאותו פגם, ופוגמים, רק שזה מגיע מזה למציאות הקדושה, וזה למציאות הטבע."

ההבדל החשוב הזה הוא שגרם להבדל שבין בכורות ישראל שהתקדשו לבין בכורות מצרים שמתו.

ישראל קדושים

הבריאה כולה חיכתה ל'לֵיל שִׁמֻּרִים' הזה, הלילה שד' ייתן לה אפשרות לתקן את חטא המרידה הקדום, החטא של הוצאת הפרי הבכור שלא לפי צווי הבורא. כאשר ד' התגלה במצרים 'בַּחֲצִי הַלַּיְלָה' הן בכורות ישראל והן בכורות מצרים התאוו אל המרדנות הרעה, אולם ד' הציל אותם ולא העניש אותם והמתין רגע קצרצר נוסף. הבכורות של המצרים ושל שאר הגויים שהיו מצויים שם במצרים לא ניצלו את הרגע הקצרצר הזה, והעדיפו להישאר בתאוותם הרעה; ולכן ד' העניש אותם והמית את בכורות הגויים ואת בכורות בהמתם. אולם בכורות ישראל ניצלו את הרגע הנוסף הזה, וזעקו אל ד' שיציל אותם מתאוות המרדנות שאינם מסוגלים להתגבר עליה; והקב"ה נענה לזעקתם והציל אותם. ההצלה שנוצרה בזכות הזעקה של בכורות ישראל אל ד', קידשה את בכורות ישראל ואת בכורות בהמתם. אולם לא רק אותם!! ההצלה הזו חידדה את ההבדל בין עם ישראל לבין שאר העמים, והיא זיכתה את עם ישראל כלו להיות 'בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל' - העם הקדוש שיתקן את הבריאה כולה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר