שנת תשע"ט| שבת פרשת ראה

הלכה פסוקה: תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

ספק בחתימת ערבות לטובת מלוה
'ארץ חמדה גזית' ירושלים / טבת תשע"ז / תיק 76033

דיינים: הרב חיים בלוך, הרב עמוס ראבילו, הרב יאיר וסרטייל

המקרה בקצרה: התובעים הם בעלי עסק לחלפנות כספים וניכיון שיקים (צ'יינג'), אחי הנתבע ניהל ישיבה והיה מגיע לצורך פריטת המחאות דולריות שקיבל מחו"ל. במשך הזמן הוא הגיע פעמים רבות, ופרט המחאות בשווי של כ-100 אלף ₪ בשבוע. לאחר תקופה מסוימת התובעים ביקשו ערבות על אחד השיקים, וסוכם שהנתבע שהוא אחיו של מנהל הישיבה, יהיה ערב.
לאחר כחצי שנה אחי הנתבע קרס מבחינה כלכלית, ונותר חייב סכום של כמה עשרות אלפי ₪ לתובעים. התובעים טוענים שהנתבע הוא ערב לכל חובותיו של אחיו, בגלל שעל סמך הערבות הם נתנו לו הלוואות. אף שהערבות נחתמה על שיק מסוים, היא היתה גם עבור הלוואות נוספות. לטענת הנתבע הוא הודיע בפירוש שהוא ערב אך ורק על השיק המסוים שעליו חתם, אף שאחיו הלווה היה סבור שמדובר בערבות קבועה.  

פסק הדין: תביעת התובעים נדחית.

נימוקים בקצרה:

 1. פרשנות חוזים
במקרה שלפנינו יש מחלוקת כיצד לפרש את כתב הערבות. הנתבע טוען שמדובר על ערבות נקודתית לשיק אחד ואילו התובעים טוענים שמדובר על ערבות מתמשכת.
כלל נקוט בידינו ש"יד בעל השטר על התחתונה", כלל זה מבוסס על הדין הידוע: "המוציא מחבירו עליו הראיה".
אמנם, הרשב"א (ו, קנח, הובא בסמ"ע מב, כז) והרמ"א (חו"מ מב, י) הביאו מקרים שבהם לא אומרים דין זה. מהרשד"ם ביאר שאם המשמעות ברורה כדברי בעל השטר אזי ידו על העליונה, ואין לחשוש לפירושים דחוקים. אמנם במקרה שבו הלשון אינה ברורה אלא רק נוטה לצד אחד, יש מחלוקת בפוסקים.
כך גם לגבי ערב יש לחייב אותו רק כאשר הלשון מפורשת (ערוך השלחן חו"מ קלא, ו) וכך משמע מהשולחן ערוך (חו"מ קלא, ה) ובשו"ת הב"ח (נ) הוסיף שגם במקרה שהלשון נוטה לדעת בעל השטר, אין לפרש שזה ערבות. 

2. מחלוקת בין מלווה ולווה לגבי היקף ערבות
ברור שאם ערב לא התכוון להתחייב הוא אינו מתחייב גם אם המלווה הבין  אחרת. במקרה זה, מהדברים שכתב הנתבע כשחתם על הערבות לא ניתן להוכיח באופן חד משמעי שהוא התכוון לקבל על עצמו ערבות לכל השיקים שיינתנו על ידי אחיו, ולכן על פי הכלל "יד בעל השטר על התחתונה" יש לזכותו. כמו כן כיון שיש עד שמחזק את פרשנות הנתבע יש להוסיף אותו כראייה לטובתו (כדברי הרשב"א בתשובה ו, קנח).
אמנם, גם ללווה וגם לתובעים היה ברור שמדובר בערבות קבועה, כמו כן ברור שהעובדה שהלווה שהוא אחיו של הערב היה פורט שיקים באופן קבוע היתה ידועה לערב.
למרות זאת, אין די בכך כדי להוכיח שהערב קיבל על עצמו ערבות קבועה, לכן הוא פטור. 

3. תוקף ערבות כשההלוואה היתה ניתנת גם בלעדיה

דעת אחד מהדיינים שכיון שחיוב ערבות חל גם בגלל שהמלווה נותן את כסף ללווה על סמך הערב, במקרה שבו המלווה נתן את כסף גם בלי הערב, הערב לא משתעבד. מכח זה הרב ברוך פרנקל (עטרת חכמים אהע"ז כז) פטר אדם שהתחייב כערב קבלן לנדוניה, משום שהחתונה היתה מתקימת גם בלעדי הערבות. אם כן במקרה שלנו כיון שהתובעים הלוו ללווה במשך זמן רב ללא ערב, לא ניתן לומר ש"על אמונתו" של הערב הלוו לו. אולם, לדעת הרוב, כיון שבשלב מסוים התובעים ביקשו ערב, הרי שמאותו זמן הם הלוו רק בגלל אמונתו של הערב. 

4. אחריות ערב לסייע למלווה לגבות את כספו
אף שהערב פטור מתשלום, יש לו אחריות לנסות לעזור למלווה לגבות את כספו, כפי שכתב בטור חו"מ סי' קלא. והסביר הסמ"ע שהסיבה היא בגלל שיש סיכוי גבוה יותר שהערב יצליח להוציא את החוב מהלווה. בשו"ת תשורת שי (תי) הסביר שהטעם הוא משום שיש כאן גרמא, בגלל שההלוואה ניתנה בהסתמך על הערב, ולכן יש כאן מעין חיוב לצאת ידי שמיים שצריך הערב לקיים.

 למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר