שנת תשע"ט| שבת פרשת כי תבוא

הלכה פסוקה: תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

על מי נטל הראייה כאשר משכיר מחזיק בשיקים של השוכר
'ארץ חמדה גזית' ירושלים - תביעות קטנות / שבט תשע"ט / תיק 79023

דיינים: הרב יוסף גרשון כרמל

המקרה בקצרה: התובע הוא משכיר דירה, והנתבע הוא שוכר דירה, הנתבע הפקיד בידי התובע שיקים עבור שכר הדירה לשנה. מוסכם בין הצדדים כי חלק מדמי השכירות לא שולמו. לטענת התובע הנתבעים חייבים עוד 2,650 ₪ עבור דמי שכירות שלא שולמו עבור החודש השישי, בנוסף הוא תובע פיצוי עבור נזק למעקה, ותשלומים נוספים, סך הכל 9,615 ₪.
לטענת הנתבעים הם שילמו עבור דמי השכירות לחודש השישי, והימצאות השיק ביד המשכיר לא מהווה ראייה לאי תשלום, משום שהם שילמו במזומן ככל הנראה. לגבי הנזק למעקה הם טוענים שלפי פשרה שביצע רב שפישר ביניהם הם צריכים לשלם רק 2,000 ₪ עבור הנזק ועוד 500 ₪ עבור שכנות טובה. כרגע אין ביניהם שכנות טובה ולכן הם פטורים מתשלום תוספת 500 ₪.

פסק הדין: על הנתבעים לשלם לתובע 4,014 ₪.

נימוקים בקצרה:
א. מוחזקות במחלוקת על דמי שכירות
במקרה של ויכוח על דמי שכירות, נאמר בגמרא (בבא קמא קב-קג) שבתוך זמן השכירות המשכיר נאמן לומר שלא קיבל תשלום, ואילו לאחר זמן השכירות השוכר נאמן לומר ששילם. דין זה שהשוכר נאמן נכון גם כאשר המשכיר מחזיק שטר על השכירות (רמב"ם שכירות ז, ג, שו"ע חו"מ שיז, א) ולכן עקרונית השוכר נאמן.
למרות זאת, במקרה שלנו בו המשכיר מחזיק שיק בטחון כנגד השוכר, בית הדין ארץ חמדה גזית בית שמש (תיק 71003) פסק כי יש לתת לשיק כתוב מעמד של שטר חוב. בנוסף, גם אם הצ'ק ניתן כערבון, הרי שהרמ"א (חו"מ עה, יג) הביא מחלוקת לגבי אדם שמחזיק משכון, הם הוא נחשב למוחזק. הש"ך (שם צד) הכריע שהוא נחשב למוחזק, ולכן במקרה זה המשכיר מוחזק. אין זה דומה לשטר על שכירות שלא נועד להבטחת תשלום, אלא רק להוכחה על בעלות המשכיר (סמ"ע שיז, א).
אלא שהתברר שהמשכיר המשיך להחזיק בשיק בטחון אחר למרות שמוסכם שהחוב עבורו קיבל את השיק, נפרע, ממילא הדבר מוריד את רמת המוחזקות של השיק הנוכחי.
לפיכך, בדרך כלל במקרה של מחלוקת על תשלום דמי שכירות, משכיר שמחזיק בשיק ביטחון הוא המוחזק, אולם, במקרה זה יש פגם במוחזקות.

ב. האם כתב סיכום חובות מהווה הודאה?
התובע בכתב סיכום חובות ששלח לא כתב את חוב השכירות של החודש השישי, והנתבעים הביאו מכך ראיה שהם אכן שילמו אותו. כך לכאורה עולה מהרא"ש (בבא קמא ג, טו), אלא שדין זה נכון, אך ורק ביחס לסיכום תביעה בפני בית הדין. זאת, כיוון שבפני בית הדין על התובע למצות את כל תביעותיו. אולם, במקרה הנדון כאן סיכום החובות נעשה בין הצדדים לפני הגעה לבית הדין.
אמנם, עדיין מדובר במסמך שמעמדו כשל פנקס רישום חובות שיש לו משמעות הלכתית, כמו שנאמר בשו"ע (חו"מ צא, ה) ביחס לאדם שמת ונמצא בפנקסו שהוא חייב סכום מסוים לפלוני. לכן למסמך הסיכום יש תוקף כמו להודאה בפני עדים, לגביה נחלקו הראשונים האם אפשר לטעון שההודאה היתה בטעות, מתוך (מיגו) שהיה יכול לטעון שאמנם היה חייב אבל פרע את החוב (תוספות גיטין יד ע"א, ד"ה ולא פש, ורא"ש בגיטין א, יז ועוד, נפסק ברמ"א חו"מ קכו, ג).
במקרה שלנו כולם מודים שהמשכיר לא נאמן לטעון שטעה, משום שאין לו טענת מיגו, בנוסף, הוא לא נתן הסבר ברור מדוע החוב נשמט מכתב הסיכום. אלא שיתכן שהיעדר התייחסות לחוב חלשה מהודאה מפורשת בחוב.
למעשה נראה שכיון שיש תוקף ראייתי לכתב סיכום זה, ויש להתייחס להשמטת החוב כפגם במוחזקות התובע, ולכן אין להגדירו כמוחזק, ועליו חובת הראייה שהנתבע לא פרע את החוב. כך גם עולה מהגמרא בכתובות (קי ע"א) שאדם שעשה מעשה שסותר את טענתו, הרי זה נחשב כהודאה נגדית, ולכן השמטת החוב מכתב התביעה היא גם ראייה נגד התובע.

במקרה זה, על התובע להוכיח שהנתבע לא שילם את החוב עבור החודש שבמחלוקת.ג. תשלום על הנזק למעקה
הרב שפישר בין הצדדים החליט כי עליהם לשלם 2,000 ₪ לנזק על המעקה, אולם אמר שבשביל שכנות טובה עליהם להוסיף עוד 500 ₪, והצדדים הסכימו, לטענת התובעים כרגע אין שכנות טובה ולכן אין סיבה לשלם עוד, בית הדין קובע כי על הנתבעים לשלם 2,500 ₪, הן משום שהשכנות הטובה לא היתה תנאי ממשי, והן משום שתנאי זה הוא תנאי כללי, ולכן מסתבר שההסכמה בתוקף.

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר