שנת תש"ף | שבת פרשת בא

חמדת דף היומי: כיצד ינהג שליח הציבור בברכת כהנים

במשנה (לד ע"א) נאמר ששליח הציבור לא יענה אמן אחר ברכות הכהנים, משום שזה גורם לו ל"טירוף" ובלבול. התוספות (ד"ה לא יענה) התקשו בשאלה מדוע המשנה כתבה שהסיבה שלא יענה אמן היא בגלל שזה יגרום לו לבלבול, והרי עניית אמן היא הפסק בתפילתו של שליח הציבור? תוספות מתרצים שעניית אמן לא נחשבת להפסקה בגלל שזהו צורך תפילה, ולכן יש רק חשש של בלבול. במקרה שאין חשש של בלבול כתוב במדרש (דברים רבה כי תבא ז, א) שמצווה שיענה החזן אמן. וכן כתב רש"י במסכת סוטה (דף לח ע"ב ד"ה ותנן נמי) וכך גם משמע מרבינו מנוח (שופר ג, יא), וכתב ערוך השולחן (קכח, לא) שבימינו לא נהגו ששליח הציבור עונה אמן, אולי מפני שאנשים סבורים שאין מציאות כזו של אנשים שבטוחים שאינם מתבלבלים. 

מהו חשש הבלבול? לדעת רש"י (ד"ה מפני הטירוף) מדובר על חשש שיקח לש"ץ זמן לחזור להמשך התפילה, וכך תיווצר טירחה דציבורא. הרמב"ם בפירוש המשניות (ה, ד) כתב שהחשש הוא שהחזן יתבלבל בין הברכות, וימשיך להקריא בטעות מברכה אחרת. מעשה רקח (תפילה יד, ה) למד מכך שהחשש של בלבול החזן קיים רק בעניית אמן לאחר הפסוקים שבברכת הכהנים, ולא לאחר ברכת המצוות שמברכים הכהנים, וכן כתב הט"ז (קכח, יד). אמנם הכסף משנה כתב שאולי לא חילקו חכמים בתקנתם, ואסרו על הש"ץ לענות גם על הברכה. הנצי"ב (מרומי שדה) כתב שגם מרש"י ניתן היה לדייק כמו מדברי הרמב"ם, אלא שאין הדבר נכון, שהרי ברכת המצוות שהכהנים מברכים אינה בכלל התפילה ולכן אסור לענות אחריה אמן לכולי עלמא. לעומת זאת ברכת הכהנים עצמה (הפסוקים שהכהנים אומרים) היא חלק מהתפילה, ולכן היה מקום לומר שמותר לענות אחריה אמן, ועל כן אמרו הרמב"ם ורש"י שאין לענות אמן גם אחרי ברכות הכהנים עצמה, אבל ברור שאין לומר אמן על ברכת המצוות. וכך אכן פסק המשנה ברורה (או"ח קכח, עא) שלמרות שבימינו אין חשש בלבול כיון שמתפללים מתוך סידור, ומותר לענות אמן לאחר ברכות הכהנים, למרות זאת אין לענות אמן על ברכת המצוות שלפני ברכת הכהנים.  

הט"ז (שם) פסק בדיוק הפוך מהמשנה ברורה שלעניין עניית אמן על הברכה הראשונה מועילה הבטחה שיחזור החזן לתפילה, אבל לעניין עניית אמן על הברכות עצמן, החשש הוא שאדם יסיח את דעתו, ואם הסיח דעתו, אי אפשר לדעת אם יצליח להתרכז שוב, וכך גם כתב בבאר היטב (שם). הרב יוסף שטיינהרט (זכרון יוסף או"ח יג) סובר שבעניית אמן אחרי ברכות הכהנים יש מצווה דאורייתא, ולכן אין בה הפסק בתפילה, כי היא מצוה כמו הברכה, ורק משום חשש בלבול תיקנו חכמים שהחזן לא יקרא, אבל עניית אמן אחרי ברכה ראשונה אינה מהתורה ולכן אין לומר אותה אפילו כשמובטח שיחזור לתפילתו, וכדברי המשנה ברורה שהוזכרו. אחרונים רבים חלקו על דבריו.

לגבי אמירת "כהנים" - תוספות כתבו שלשליח הציבור אסור לקרוא "כהנים", משום שיש בזה הפסק בתפילתו, ולכן אדם אחר צריך לקרוא "כהנים". תוספות מעירים שבמקרה ששליח הציבור אומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת" וכו', ואז קורא "כהנים" כחלק מתפילה זו, הרי שזאת תפילה, ואינה הפסק בחזרה, ולכן הדבר מותר. הרמב"ם (תפילה יד, ח) לעומתו כותב במפורש ששליח הציבור אומר "כהנים", וכנראה שסבר שזה חלק מברכת הכהנים כמו פסוקי ברכת הכהנים עצמם, שהחזן מקריא אותם לכהנים. בהגהות מיימוני (שם) כתב בשם מהר"ם מרוטנבורג שחזר בו ממה שכתב שיש לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו", והוא סובר שאין לומר נוסח זה אלא בשעה שאין כהנים עולים לדוכן. ערוך השלחן (קכח, יח) מעביר ביקורת על מנהג זה לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו" משום שבגמרא בסוטה משמע שברכת הכהנים מתחילה מיד לאחר ברכת מודים, ואין לעשות הפסקה ביניהם, ואמירת תפילה זו מפסיקה. בפועל ישנם שלושה מנהגים בזה: נוסח אשכנז נהגו שאדם מהקהל אומר "כהנים", נוסח ספרד נהגו שהחזן אומר את הנוסח הארוך "אלוקינו ואלוקי אבותינו" כשיטת התוספות, ואילו הספרדים נוהגים ששליח הציבור אומר "כהנים" כשיטת הרמב"ם.

לסיכום: בגמרא נאמר שלשליח הציבור אסור לענות אמן על ברכות הכהנים, נחלקו הדעות האם יש היתר לענות אמן על ברכת המצוות שהכהנים אומרים, או אם יש היתר בימינו לענות אמן על הפסוקים שבברכת הכהנים. לגבי אמירת כהנים ישנה מחלוקת אם היא נחשבת להפסק בתפילה או לא, ולכן יש שנהגו לומר זאת כחלק מתפילה ארוכה יותר, ויש שנהגו שמישהו אחר אומר "כהנים".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר