שנת תש"ף | שבת פרשת יתרו

חמדת דף היומי: עניית אמן אחר ברכת עצמו

בגמרא (מה ע"ב) מובאות שתי ברייתות: אחת שאומרת שאדם העונה אמן אחרי ברכה שהוא מברך - הרי הוא מגונה, והשנייה שהעונה אמן לאחר שהוא מברך הרי הוא משובח, הגמרא מסבירה שיש להבדיל בין ברכת "בונה ירושלים" שבברכת המזון, לברכות אחרות, שבברכת בונה ירושלים העונה אמן אחר ברכת עצמו הרי זה משובח.

רש"י (ד"ה הא בבונה ירושלים) הסביר שכיוון שברכת בונה ירושלים היא ברכה אחרונה בסדר הברכות ראוי לענות אחריה אמן, לעומת ברכות אחרות בסדר הברכות שאין ראוי לענות אחרים אמן. אמנם התוספות (ד"ה הא בבונה) כתבו שהעם לא נהגו לומר אמן בברכות אחרות אלא רק בבונה ירושלים. הרשב"א (ד"ה לא קשיא) הסביר שלדעת רש"י הזכירו את ברכת בונה ירושלים בגמרא, על מנת לומר שאפילו ברכת בונה ירושלים שיש אחריה ברכה שחיובה מדרבנן, אומרים אחריה אמן בגלל שהיא מסיימת את הברכות מהתורה שבברכת המזון.

הרשב"א (שם) הביא בשם רבי יהודאי גאון שבסיום כל הברכות שמברך יש עניין לענות אמן, על מנת לקבל ולהאמין את הברכות שבירך. וכך כתב הרא"ש (ז, י) בשם רב האי גאון שיש עניין שהמברך יענה אמן אחרי כל ברכה וברכה, אלא שבאמצע סדר הברכות, או בין הברכה לאוכל, עניית אמן מהווה הפסק, וזו כוונת הגמרא שאין לענות אמן משום שזה מפסיק בין הברכה לאכילה, או בין ברכה לברכה, ולכן הוא כותב שיש לענות אמן גם לאחר ברכות התורה וברכות ההפטרה. הרמב"ם (ברכות א, טז-יח) כתב שאין לענות אמן לאחר ברכה אחת, אלא רק לאחר רצף של כמה ברכות.

מהברייתא המובאת בירושלמי (ה, ד) משמע כדברי הגאונים משום שנאמר שם: "תני הפורס את שמע והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו והקורא בתורה והמפטיר בנביא והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה לא יענה אחר עצמו אמן ואם ענה הרי זה בור... ואית תניי תני הרי זה חכם אמר רב חסדא מאן דמר הרי זה חכם בעונה בסוף ומאן דמר הרי זה בור בעונה על ברכה וברכה", ומשמע שבכל מקום העונה בסוף הוא משובח וגם בסוף ברכות התורה. אמנם הגר"א (נא, ג) מסביר שלדעת הרמב"ם המילים "הרי הוא חכם" לא הולך על כל הדברים ששנויים בברייתא.

הנצי"ב (מרומי שדה) מסביר את מחלוקתם: לדעת הגאונים תקנת אמירת אמן על ברכה, היא תקנה של אמונה שאינה תלויה בברכה של אדם אחר, ולכן יש לענות אמן אחר כל ברכה וברכה. לעומת זאת לדעת בעלי התוספות והרמב"ם תקנת עניית אמן נסמכה על הפסוק "כי שם ה' אקרא הבו גודל לא-לוקינו" ומזה נלמד שכשאדם מברך, צריך השומע אותו לענות אמן, ולכן אין מקור לעניית אמן לאחר ברכת עצמו, אלא רק בברכת בונה ירושלים עונים אמן לאחר הברכה על מנת להבדיל בין ברכות מהתורה לברכות מדברי חכמים. הפמ"ג (אור"ח נא, ב) כתב שאין לענות אמן גם לאחר ברכת ישתבח, משום שהענייה אינה הפסקה בין ברכות מדרבנן לברכות מהתורה, משום שרק קריאת שמע מהתורה, וברכותיה אינן מהתורה, והברכה היחידה שיש אחריה ברכות מדרבנן, והיא מהתורה היא ברכת ישתבח. אמנם הגר"א (נא, ג) כתב שמנהג זה הוא בלי מקור, אלא שכך נהגו.

שו"ע (רטו, א) פסק כדברי הרמב"ם שעונים אמן לאחר רצף ברכות, ואילו הרמ"א כתב שנהגו לענות אמן רק לאחר ברכת בונה ירושלים אך כתב שבמקומות שנהגו לענות אמן, צריכים לענות גם אחר שומר עמו ישראל לעד. מנהגו של ר' שריה דבליצקי זצ"ל היה שהיה מסיים ברכות ישתבח ושומר עמו ישראל לעד עם שליח הציבור והיה עונה אחריו אמן, כדי לצאת ידי חובת שתי הדעות, יתכן משום שחשש לדברי הגר"א שמנהג אשכנז הוא מנהג שלא על פי ההלכה. מנהגו הוא לפי המגן אברהם (נא, ב) שאף שאין לענות אחר ברכת אדם אחר, כשהוא מסיים את אותה הברכה, בברכות האלו מותר לענות אחרי ברכת אדם אחר אמן. 

סיכום: בגמרא נאמר שיש ברכות שאין המברך עונה אחריהם אמן, ובברכת בונה ירושלים עונים אמן, הגאונים והראשונים נחלקו האם בכל ברכה עונים אמן, או שרק ברצף של ברכות, והרמ"א כתב שנהגו לענות אמן אך ורק לאחר בונה ירושלים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר