|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת נחהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)חטא כדי להציל חברו מחטא – הלכה למעשה לפי פסקי השולחן ערוךהמחבר בשולחן ערוך מתייחס לשאלת חטא כדי שיזכה חברך פעמיים. הראשונה "מי ששלחו לו (שקיבל הודעה) שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל (שבתו נלקחה לכנסיה כדי להעבירה על דתה), מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה; ויוצא אפילו חוץ לשלש פרסאות ואי לא בעי, כייפינן ליה (וע"ל סי' שכ"ח סעיף י')" (שולחן ערוך אורח חיים סימן שו סעיף יד). ממקור זה נראה ברור כי אומרים לאבא חטא כדי שתזכה בתו ותנצל מציפורני השמד. אבל עיון בהפניה המצורפת לסעיף זה מגלה את ההתייחסות השניה ואולי האחרת של המחבר לסוגיא זו. וז"ל הרמ"א בשם הבית יוסף "מי שרוצים לאנסו שיעבור עבירה גדולה, אין מחללין עליו השבת כדי להצילו (עיין לעיל סי' ש"ו) (ב"י בשם הרשב"א)" (שולחן ערוך אורח חיים סימן שכח סעיף י). הסתירה לכאורה בין שני פסקיו של רבי יוסף קארו נראית קשה ביותר. ה"מגן אברהם" מתרץ בדרך זו " חוץ לג' פרסאות - אפילו למ"ד דהוי דאורייתא (איסור תחומין) שרי (מותר לאבא לצאת לדרך מחוץ לתחום שבת) דלגבי שלא תמר (תמיר את דתה ח"ו) ותעביד כל ימיה חילול שבת הוי זה (היציאה חוץ לתחום) איסורא זוטא (איסור קטן) דמוטב לחלל שבת אחת כדי שתשמור שבתות הרבה (ב"י) וא"כ אם רוצים לאנסו לעבירה אחרת (כמו בסימן שכח) אפי' לעבוד ע"ז פעם אחת אין מחללין עליה שבת במלאכה דאורייתא דמחלל שבת כעובד ע"א" (מגן אברהם אורח חיים סימן שו ס"ק כט). לפי זה יש חילוק בין הצלה מהמרת דת שמשמעותה חיים בחטא באופן קבוע שאז מותר ואף חובה לחטוא כדי להציל את האחר מעבירה. לבין הצלת החבר מעבירה חד פעמית ואפילו חמורה שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירו. מעיר על כך מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל כי לפי הסברו של המגן אברהם דברי הב"י מבוססים על שיטת בעלי התוס' ולא על שיטת הרשב"א כפי שהוסבר בשבועות האחרונים, אולי זאת גם כוונת הגר"א בביאורו לשולחן ערוך עי"ש.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
