שנת תשפ"א | שבת פרשת ואתחנן

פרשת השבוע: כיצד מתפללים? או על מה מבוססות תפילותינו? (1)

"וָאֶתְחַנַּן אֶל יְקֹוָק בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: אֲדֹנָי יְקֹוִק אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ" (דברים ג' כג – כד).

במילים אלה מתארת התורה את ההקדמה לתפילתו של משה רבנו, בה הוא ביקש לבטל את הגזרה על אי כניסתו לארץ ישראל. חז"ל לומדים מכאן הלכות רבות הנוגעות לשאלה כיצד צריך להתפלל.
נקדים ונאמר כי נושא התפילה מעסיק מאוד את המחנכים של דורנו. גם רבים מבין רבני בתי הכנסת והקהילות  מתמודדים עם השאלה: איך אפשר לחזק את התפילה? מגפת הקורונה, המלווה אותנו כמעט שנה ומחצה, העצימה יותר את הבעיה. מניני החצרות שינו מבחינות רבות את סדרי התפילה ואתגרו עוד יותר את המחנכים והרבנים. עיון במקורות מוכיח כי נושא זה הטריד את מנוחתם של חכמי ישראל בתקופות השונות ואפילו בימי חז"ל.
הגמרא במסכת ברכות מקשה: "כמה ישהה בין תפלה לתפלה? רב הונא ורב חסדא, חד אמר: כדי שתתחונן דעתו עליו; וחד אמר: כדי שתתחולל דעתו עליו. מאן דאמר כדי שתתחונן דעתו עליו - דכתיב: וָאֶתְחַנַּן אֶל יְקֹוָק; ומאן דאמר כדי שתתחולל דעתו עליו - דכתיב וַיְחַל מֹשֶׁה" (דף ל ע"ב).
לא ברור מתוך הדברים עצמם, מהי הסיבה לכך שאדם מתפלל שתי תפילות, כמו כן, לא ברור מה פשר שתי התשובות שמובאות בשם רב חסדא ורב הונא. האם הן חלוקות והאם יש הבדל בין שני המקורות. התשובה הראשונה נסמכת על הפסוק הפותח את פרשתנו: "וָאֶתְחַנַּן אֶל יְקֹוָק בָּעֵת הַהִוא", התשובה השניה נסמכת על פסוק מפרשת כי תשא בספר שמות: "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק" (ל"ב יא). פסוק זה עוסק בתפילתו של משה לקבל את סליחתו של הקב"ה, לאחר חטא העגל.
לפני שנכנס לעובי הקורה, נציע בענווה כי הגמרא אומנם מצטטת את הפסוק מפרשת כי תשא, אבל היא נסמכת על שני הביטויים המופיעים בתחילת פרשתנו: "וָאֶתְחַנַּן ... אַתָּה הַחִלּוֹתָ".
רש"י (על הסוגיא בברכות) מפרש: "כמה ישהה בין תפלה לתפלה - מי שיש עליו לחזור ולהתפלל, או משום דטעה או משום מוספין, כמה ישהה בין זו לזו.
שתתחונן - שתהא דעתו מיושבת לערוך דבריו בלשון תחנה.
שתתחולל - לשון חילוי; והיא היא, אלא בלישנא בעלמא פליגי".
רש"י מפרש את המימרא בשתי דרכים.
הראשונה שמדובר במקרה יוצא דופן שנזכר כמה שורות קודם לכן (שם): "טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית – מה דינו?", האם צריך לחזור ולהתפלל אם לאוו? על הצד שעליו לחזור, הגמרא שואלת כמה זמן עליו להמתין בין תפילתו הראשונה לתפילת התשלומים. פירוש זה קשה משתי בחינות:
א. הגמרא שואלת את שאלתה באופן כללי ולא במקרה יוצא דופן.
ב. איך ניתן ללמוד, מתפילותיו של משה רבנו, למקרה זה בו האדם טעה בתפילתו הראשונה?
לכן, רש"י מביא את תשובתו השניה :"או משום מוספין", כלומר מדובר במצב רגיל ותדיר, בכל שבת ויום טוב ובראשי חדשים אנו מתפללים שתי תפילות סמוכות שחרית ומוסף. לדעת רש"י, תשובותיהם של רב הונא ורב חסדא הן תשובה אחת, שיש לה משמעות אחת, והיא הדרכה כללית בנושא התפילה. כדי שהתפילה תהיה ראויה על המתפלל להיכנס ל"מוד" (מצב רוח, אווירה, חוויה) של תחנון וחילוי. ההיענות לתפילה היא חסד, כדי לקבלו צריך המתפלל להבהיר שאיננו בא לדרוש מן הקב"ה דבר, אלא רק לבקש "טובה", שהרי "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים...".
משה רבנו מלמד אותנו שהדגש, בבואנו לשפוך שיחנו, מבוסס על הנחת היסוד, שעל פי מידת הדין אין כלל מקום לתפילה, רק בגלל ש"רחמיו על כל מעשיו", אנו רשאים לגשת ולהתפלל.
עדיין קשה על רש"י, מדוע עקרון חשוב זה, קשור דווקא למקרה בו אנו מתפללים תפילה אחר תפילה?
גם אחרי הקושיות, נצעד בדרכו של רש"י, ונסיק מדבריו כי עיקר בואנו אל בית הכנסת להתפלל, מבוסס על העיקרון של הכרת הטוב בחסדיו של הקב"ה, פן מרכזי בהכרת הטוב שלנו צריך להיות הודאה על הזכות לעמוד בתפילה לפני בורא עולם. 

בשבוע הבא, בע"ה יתברך, נמשיך לברר את נושא התפילה.
בינתיים, נודה לקב"ה על הזכות שיש לנו להתפלל אליו וגם על כל הטובות שהוא גומל עלינו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר