שנת תשפ"א | שבת פרשת ראה

חמדת שנת השבע: נטיעת צמחים לקראת השמיטה

בירושלמי (תרומות פרק ב הלכה א) מובאת ברייתא, שם מצינו את דעת  רבי יוסי שאם אדם נטע בשוגג עץ בשבת, הוא אינו נדרש לעקור אותו. לעומת זאת, אם הוא נוטע עץ שלא בהתאם להלכות שמיטה, יש לעקור אותו. הגמרא שואלת מדוע מחמירים יותר בהלכות שמיטה מאשר בהלכות שבת, ומציעה שתי תשובות:

א.   אנשים נוטים לזלזל באיסורי השמיטה, ולכן יש להחמיר יותר בגזרות על אי שמירתה  (בלשון הגמרא שם "חשד").

ב.   לנטיעה בשמיטה יש השפעות ארוכות טווח: בשלושת השנים הראשונות של העץ אין לאכול מפריו בגלל איסור ערלה. בשנה הרביעית פירותיו מוגדרים כנטע רבעי, שיש לאוכלם בירושלים, בטהרה, בלבד. המשמעות היא שבשנים הקרובות נזכיר שוב ושוב שנטעו את העץ הזה כנגד הלכות שמיטה (בלשון הגמרא "מונין").

מסתבר שגם הטעם השני מתחשב בטעם הראשון, במידת מה. מעבר לפרסום החטא בכך שיש להזכיר בכל פעם שנטעו את העץ בשמיטה, יש יותר מקום להחמיר כאשר מדובר באיסור שאנשים נוטים לזלזל בו.
הגמרא מביאה נפקא מינה בין הטעמים: נטיעה סמוך לשמיטה. מצד אחד, אין כאן איסור – מותר לנטוע עצים לפני השמיטה. מצד שני לעניין מניין שנות הערלה, שנתו הראשונה של עץ שנוטעים סמוך לשמיטה תהיה שנת השמיטה. לא סביר שנוכל להסביר לאנשים שבעצם בנטיעת העץ לא עברו על איסור, מפני שנטעו אותו סמוך לשמיטה (מי כמונו, שחיים בעולם של התקשורת והמדיה, יודעים שאנשים נוטים לראות את הסיפור השטחי, ואינם מחפשים מורכבות ואפשרות לדון לכף זכות).
הרמב"ן והריטב"א פוסקים כאפשרות השנייה. לשיטתם אסור לנטוע עצים באופן שהשמיטה תהיה שנת הערלה הראשונה של העץ. ראוי לציין ולהדגיש  שוב כי: לשיטתם, אדם שנטע עץ סמוך לשמיטה, ולא עבר על כל איסור, יידרש לעקור את העץ, מפני שלשומעים זה ישמע כמו זלזול במצוות השמיטה.
מדברי רש"י נראה שפוסק כאפשרות הראשונה. הוא אינו חושש למניין שנות הערלה של העץ. ברם, הוא מעיר על בעיה אחרת. לשיטתו, אסור שהעץ יכה שורש בשמיטה. המשמעות היא שאסור לנטוע כל צמח אם יכה שורש בשמיטה. לעומת זאת לפי הרמב"ן והריטב"א, דיון זה עוסק רק בעצי פרי, שמונים להם שנות ערלה.
למעשה אנו מחמירים כשתי השיטות. אנו מקפידים שלא תהיה השרשה בשביעית, וגם ששנת הערלה הראשונה לא תהיה השמיטה.
נביא כמה השלכות מעשיות להכרעה זו:
עצי פרי יש לנטוע עד לתאריך ט"ו באב, בכדי ששנת הערלה הראשונה לא תהיה השמיטה.
עצי סרק ושיחים – השרשתם אורכת כשבועיים, אך אין בהם דיני ערלה. לכן ניתן לנטוע עד ט"ו באלול (בכדי שההשרשה תהיה בשבועיים הקודמים לראש השנה).
פרחים – שאין בהם דיני ערלה, ומשרישים תוך שלושה ימים, ניתן לשתול עד לכ"ו אלול.
עצים רבים מגיעים ממשתלות עם גוש אדמה, באופן שאינו דורש למנות שנות ערלה מחדש. עצים אלה מותר לטעת עד ערב ראש השנה: כאמור, לא מונים להם מחדש  שנות ערלה, וכן אין השרשה חדשה בקרקע.. ברם, כדאי להתייעץ, בכל מקרה פרטי, עם מורה הוראה לוודא שאכן אין צורך למנות שנות ערלה.
דבר נוסף שחשוב לשים לב אליו: צמחים רבים דורשים טיפול אינטנסיבי בתחילת דרכם. דוגמא נפוצה לכך הוא דשא, הדורש יותר השקיה ויותר כיסוח בתחילת דרכו. בעיות הלכתיות רבות עלולות להיווצר אם שותלים אותם סמוך לשמיטה, באופן שיחייב טיפול אינטנסיבי בתקופה הראשונה. לכן כדאי גם במקרים אלה להתייעץ הלכתית לפני השתילה. 

נשוב ונדגיש את מה שהעלנו מפסיקת הרמב"ן והריטב"א: השמיטה חשובה ויקרה לנו. לכן גם עץ שאנשים עלולים לחשוב שנטעו אותו בשמיטה, יעקר. נתפלל שנזכה שהמצוות יהיו יקרות לנו, ויהיה חשוב לנו להיות נקיים בעיני אלוקים ואדם בכל אשר נפנה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר